ריטלין איננו תרופה מצילת חיים, לכן אסור לכפות מתן ריטלין לילדים 

כפי שלא ניתן לכפות על הורים לתת חיסון או אנטיביוטיקה לילד, כך הכפייה לתת לו ריטלין הינה פגיעה בזכות האפוטרופסות של ההורים. אדם שפסיכיאטר טוען כי הוא  מסוכן לעצמו או לאחרים עלול, על פי חוקי בריאות הנפש בארץ, לקבל טיפול פסיכיאטרי בכפייה. אולם מסתבר שטיפול תרופתי כפוי הינו איום נפוץ לא רק על אנשים המעורערים בנפשם, אלא גם על ילדים נורמטיביים במערכת החינוך הרגילה. מסתבר שהצוות החינוכי בבתי ספר רבים בארץ, בשיתוף פעולה עם מערכת הרווחה לוחצים על הורים לאבחן את ילדיהם באבחון להפרעת קשב וריכוז. אם הם מסרבים לעשות זאת, הרווחה מאיימת בזימון לבית המשפט. האם זהו מעשה פלילי לא לתת לילד תרופה שהיא איננה "מצילת חיים", שהיא שנויה במחלוקת, סם מסוכן על פי ההגדרה ובעיקר שנועדה  לשנות את התנהגותם? ההיגיון אומר שלא.

הדרישה לשנות התנהגותם של ילדים באמצעות סמים במקום באמצעים חינוכיים הינה שערורייתית. אולם הכפייה לעשות כך חמורה עוד יותר, ועומדת בניגוד גמור לזכויות האזרח הבסיסיות ולחוק זכויות החולה. יש שיצדיקו כפייה של סירוס כימי תרופתי לאנסים בשל מעשיהם הפליליים, אולם כמה המצב שונה כאשר מדובר בילדים, שהתנהגותם מלכתחילה צפויה להיות לא בוגרת ולא בשלה. חברה הומנית אמורה לאפשר להם את זמן הילדות שלהם כדי לגדול ולהתנהג באופן בוגר.

 מתן תרופות שנויות במחלוקת כגון ריטלין לילדים הינו תמיד מעשה כפייה, שכן במקרים רבים הילד עצמו כלל אינו שותף לקבלת ההחלטה, וכמובן שאין כאן הסכמה מדעת, שכן גם אם הוא יודע שמדובר בתרופה, אין נותנים לו את כל הנתונים לגבי השלכות צריכתה. אין זה הוגן כלפי ילד מתבגר לגלות פתאום שצרך סמים ממריצים כל ילדותו על בסיס יומיומי.  המדינה אינה כופה מתן חיסונים, וחיסון הינו לרוב הליך חד פעמי. לעומת זאת, כפיית מתן ריטלין הינה מעשה קיצוני בהרבה, שכן נטילת ריטלין הינה פעולה יומיומית המתמשכת על פני שנים, וכפי שכתוב בעלון לצרכן הריטלין עלול לגרום לתלות.

לסיכום: על המדינה לחדול לחלוטין מהנוהג הפסול לחייב הורים לאבחן את ילדיהם או להתנות כניסה לשיעור או הישארות במסגרת החינוכית או אפילו מתן עזרה חינוכית נוספת בנטילה של ריטלין. כפי שלא היינו רוצים שפסיכיאטר יקבע כי הילד שלנו צריך אשפוז כפוי, כך לא ייתכן שכהורים נצטרך לחשוש שמא בית הספר יכפה עלינו לבצע אבחון כפוי או לתת לילדינו ריטלין.

כפי שהתרגלנו לעובדה שמותר לפסיכיאטר להוציא צו אשפוז לבן משפחתנו ושהוא יכול לתת לו טיפול תרופתי כפוי כאוות נפשו למרות מחאותינו,  זה חמור בהרבה כאשר מדובר בילדים, וזה קורה באופן יומיומי בכל מסגרות החינוך המיוחד בארץ וברבים מבתי הספר הרגילים.

כפי שהמורה, היועצת החינוכית, העובדת הסוציאלית ואף השופט מתחלפים, אנחנו ההורים אחראים לילדינו כל ימי חיינו ואיננו מתחלפים. משום כך כל ניסיון לערער על בחירותינו הרפואיות בנוגע לילדינו במעטה של "אכפתיות" או "דאגה" לבריאותם מצד עובדי מדינה חייב להישאר ברמה של ייעוץ או עזרה על פי בקשה ולא בכפייה.

זהו רק עניין של זמן עד שחוקים ותקנות יגבילו את יכולתם של יחידים בעמדות מפתח להשתמש בכספי משלם המיסים עצמו כדי להגביל את זכויותיו. עד אז נדרש שהציבור יהיה ער וערני ומוכן אלי קרב.