מדרש רבה הוא קובץ מדרשים מתקופות שונות על סדר חומשי התורה והמגילות. המדרש – שאין כאן המקום להאריך באופיו ובשיטת הלימוד שלו – מבקש לעמוד על עומקם של דברי התורה, במשלים מתוקים ובשלל אמצעים אחרים. הוא פותח בפני הלומד את האוצרות הגנוזים בפסוקי התורה וכלשון המדרש עצמו בהקשר אחר "מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונות ידלנה (משלי כ ה) משל לבאר עמוקה מליאה צונין והיו מימיה יפין, ולא היתה בריה יכולה לשתות ממנה, בא אחד וקשר חבל בחבל נימה בנימה ודלה ממנה ושתה, התחילו הכל דולים ושותים ממנה" (בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת ויגש פרשה צג).
מדרש רבה הוא אפוא חלק מאותו יבול עצום של מדרשים שמצוי בידינו (אחרים מוכרים הם מדרש תנחומא, שוחר טוב על תהלים) אך עם זאת הוא מוכר יותר ממדרשים אחרים. חלקי המדרש השונים נערכו בתקופות שונות, אולם לכל המאוחר בתקופת הגאונים כבר נמצאים בידינו כל חלקי המדרש מבראשית עד דברים והמגילות.
על אף מגמתו של המדרש לפתוח את לשונות התורה ופשטיה בפני הכל, לעתים עומדים בפני המבקש ללמוד מספר קשיים. קשיים אלו קשורים בלשון המדרש, במציאות החיים שבה חיו יוצריו, ובסגנון הלימוד שלהם.
קשיים אלו ביקשו יוצרי מהדורת 'מדרש רבה המבואר' לפתור. בסדרה מרובת-כרכים (17 במספר), שיצאה לאור ע"י מכון 'המדרש המבואר' עמלו צוות תלמידי חכמים להאיר את עיני הציבור המבקש לגשת אל המדרש. ראשית, הם חילקו את המדרש לקטעים-קטעים, בצורה ניכרת וברורה, הגיהו אותו על פי כתבי-יד וניקדו אותו. שנית, הוסיפו בצדדי העמוד הפניות למקבילות רבות בספרות המדרשית והתלמודית. לעתים קרובות, העיון במקבילותיו של המדרש מסוגל להיות לעיניים ולבאר לשונות חתומים. שלישית, ובזה עיקר חידושם, ביארו חברי המכון את לשון המדרש אחת לאחת. ממש כסדר עבודתו של הרב פנחס קהתי בביאורו החשוב למשנה ושל ביאורי שטיינזלץ ושוטנשטיין לתלמוד הבבלי, עשו חברי המכון בהביאם את לשון המדרש ובצמוד לה, מילה אחר מילה את ביאורם. רביעית, הוסיפו את מדור 'ליקוטים למדרש' שבו נמצא הערות חשובות מגדולי המפרשים והרחבות וביאורים לפירוש שבגוף הספר. חמישית, רשמו מפתח רב-ערכים להתמצאות במדרש.
בנוסף, הקדימו בכרך הראשון של הסדרה מבוא ארוך וחשוב על המדרש ודרכו, על ל"ב מדות שבהן נדרשת האגדה ועוד ועוד.
