הוכח לאחרונה שמספר עשרות צעירים יהודיים המתבצרים באיזה ישוב נידח ברצועת עזה בשם איזו תערובת אידיאולוגית של לאומנות מתובלת בסממנים דתיים ושורטים שוטר או חייל, מצליחים להשיג תשומת לב תקשורתית אלף מונים יותר מאשר חבורת צעירים לא יהודיים הלומת אלכוהול היוצאת למסע אלימות קשה הפוגע בזקנה חסרת ישע.
אשר על כן באתי לערוך כאן אפליה מתקנת לטובת הלא יהודים. אפליה מתבקשת לנוכח הוויית החיים במדינת ישראל. כי בעוד למה שהתרחש לאחרונה ברצועת עזה לא הייתה השפעה מיידית על חיי האזרח המצוי, הרי לחבורות הפשע של צעירים לא יהודיים מקרב עולי ברה"מ לשעבר יש השפעה רבה ביותר על איכות החיים ובעצם על עצם החיים של אזרחים רבים כאן.
פשע
כולנו מודעים היטב לאלימות שפשתה בשנים האחרונות בחברה כאן ואשר לובשת מדי יום צביון אלים ומכוער יותר ויותר. הפלא הגדול אבל הוא שלא רבים מודעים, וגם אלו שמודעים לא מפנימים זאת היטב, לגורם עיקרי לגל הפשיעה הפוקד אותנו. זאת, מאחר והממסד במדינה - והתקשורת היא חלק אינטגרלי ממנו - מתעלמים ומסתירים במכוון את הסיבה העיקרית מדוע לובשות תופעות הפשיעה במדינת ישראל פנים כה מזוויעות לאחרונה.
רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. אלו הם המאפיינים של היהודי, כפי שמגדירים אותם חז"ל וכפי שידוע לכל יהודי החי בקרב עמו. גם במצב הכלכלי הקשה ששרר במדינת ישראל בשנותיה הראשונות, בצירוף עם המצב החברתי שהתאפיין בקליטת יהודים מגלויות שונות, השונים זה מזה בתרבותם ובצביונם, דבר שהביא בעקבותיו גם תופעות של פשע ואלימות, לא היינו עדים לתופעות זוועה של אלימות קשה ומכוערת לה אנו עדים לאחרונה. כי גם במצב חברתי וכלכלי קשה, בכל זאת הייתה קיימת לכידות וסולידריות יהודית.
מה השתנה עכשיו? מי שחי במרכזי הערים ומי שעוקב אחרי כותרות העיתונים, יודע היטב את התשובה. זה אולי לא "פוליטיקלי קורקט" לומר, אבל חייבים להגיד את האמת. התשובה נעוצה במבצעי הפשעים הללו. מרביתם של מבצעי הפשעים המבחילים שלא ידענו כמותם בעבר, הם גויים שהיגרו ממדינות חבר העמים לשעבר. היהודים המתגוררים במדינת ישראל החלו להיוודע בשנים האחרונות למה שהיה ידוע היטב לכל יהודי שחי ברוסיה, אוקראינה, ליטא וכיו"ב על אופיים של תושבי המקום הלא יהודים.
ההגירה של מאות אלפי לא יהודים מחבר העמים לא רק שהגבירה משמעותית את אחוז הפשיעה במדינה, אלא גם הביאה לגל מעשי פשע ברוטליים שלא היינו אף פעם עדים להם. כל צרכן תקשורת מודע למציאות האיומה הזאת. הבה נעגן זאת קצת בסטטיסטיקה.
מחקר ארצי בקרב מדגם מייצג של 850 איש של ד"ר דני גימשי ראש המכון לחקר ביטחון הקהילה, המסלול האקדמי,המכללה למנהל, לקראת כנס של המכון בנושא "אלימות בחברה הישראלית" שהתקיים ב-7.4.05 בנושא: תחושת הפחד של תושבי ישראל כתוצאה מפשיעה לעבריינות - קובע, כי 34% מתושבי ישראל מרגישים שחלה אצלם בשנה האחרונה ירידה בתחושת הביטחון האישי. אוכלוסיית הקשישים בישראל (גילאי 65+) מרגישה פחות בטוחה באופן משמעותי מכלל האוכלוסייה. 46% מכלל הקשישים, טוענים, כי בשנה האחרונה, הם מרגישים פחות בטוחים. מה מקור הפחד?
ספרית הכנסת, אגף המידע, הכנסת ה-16, מספקת נתונים ליום 1.3.05 על פשיעה ואלימות בקרב ילדים ונוער במשפחה:
בשנת 2004 נפתחו 41,232 תיקים פליליים לבני נוער, עליה של 13% מהשנה הקודמת. הערים המובילות בפשיעה בקרב נוער - 8 ערים צפוניות, עכו, חצור הגלילית, קצרין, נצרת-עלית, עפולה, טבריה, ועוד, ערים בהן מצוי ריכוז גבוה של עולים חדשים. ידוע היטב שאחוז ניכר מהם מורכב ממהגרים לא יהודים שהגיעו לכאן על כנפי הסוכנות כדי לנצל את מדינת ישראל להיטיב את מצבם הכלכלי הירוד בארצות מוצאם.
ברור שהניכור של המהגרים הלא יהודים ממדינות חבר העמים מן החברה היהודית בארץ ישראל גדול. הנער האוקראיני שינק משדי אמו את שנאת היהודים והתחנך להציק ליהודים בעירו, לא ישנה כמובן את הרגלו כאשר הוא מהגר מכוח פיתוי כלכלי למדינה שבה מצויים יהודים לרוב.
מרכז מינרווה לחקר הנוער של אוניברסיטת חיפה ערך מחקר על "השפעת ההסתגלות התרבותית והחברתית על התנהגויות עברייניות של בני נוער מהגרים מברית המועצות לשעבר בגרמניה ובישראל":
בין היתר קובע המחקר ש- 40% מתוכם מדווחים על עצמם כישראלים, רק 12% כיהודים ו-31% כרוסים. יש כמובן קורלציה לא מפתיעה לרמת הפשיעה. כמעט 60% מבני הנוער שנבדקו על ידם דיווחו על ביצוע של עבירות אלימות. 47.4% דיווחו על השתתפות בתגרה, 36.1% על איומים בכוח, 12% על איומים בנשק, 9.4% על אלימות כלפי מורים והורים, 6.8% על קיום יחסי מין בכפיה.
במחקר אחר הצהירו 41.8% על ביצוע עבירות רכוש, כאשר השכיחות ביותר הן השחתת רכוש, סחר ברכוש גנוב, פריצה לרכב או לבניין מגורים. זה הולך כמובן בד בבד עם הרגלי התנהגות שרכשו בארצות מוצאם, כאשר 67.9% מבני הנוער המהגרים מדווחים של שתיית משקאות אלכוהוליים בדרגות שכיחות שונות, 12.9% משתמשים בסמים. מדובר בנערים שרק 6.1% מתגוררים עם שני הוריהם הביולוגיים, כאשר השאר גרים במשפחות חד-הוריות ומשפחות חורגות.
ממצאים לא מפתיעים למי שמודע לטיב ההגירה שהביאו פקידי הסוכנות החרוצים כדי להצדיק את משכורותיהם. כל תחלואי החברה של מדינות חבר העמים יובאו בסיטונות לארץ הקודש.
להלן מספרים על תיקים פליליים שנפתחו בשנים 1996-2002 לבני נוער:
בשנת 1996, כאשר שיעור העולים מברה"מ לשעבר מכלל בני הנוער עמד על 8.6% היה חלקם בתיקים פליליים מכלל תיקי הנוער 13.7%. בשנת 1997 9.3% משיעור העולים ו-15.7% משיעור התיקים. 1998, 9.8% לעומת 16%. 1999, 10.3% לעומת 19.1%. 2000, 10.9% לעומת 19.2%. 2001, 11.1% לעומת 20.4%. בשנת 2002עלה כבר חלקם ל-21.5% מכלל התיקים.
בשנים האחרונות, כאשר מספר הלא יהודים בקרב המהגרים עומד כבר על כ-80%, כאשר הולך וגובר הניכור שלהם מן החברה היהודית, כאשר ביטחונם העצמי עולה וכאשר המשטרה מגלה אוזלת יד הולכת וגוברת בטיפולה בפשיעה שהם מייצרים, אין ספק שבסטטיסטיקות משנים מאוחרות יותר עולה אחוז הפשיעה של מהגרים יהודים, דבר שכמובן מורגש על גופינו ברחובות הערים גם ללא הבטה בטבלאות המספרים.
על אופי הפעולה שלהם, נאמר בלשון המחקרים:
"עבריינות קבוצתית בעלת אופי מאורגן של כנופיה. העבריינים מתארגנים סביב מנהיג אלים על בסיס מוצא משותף מאחת המדינות של עליית ברה"מ לשעבר. הכנופיות מונות 8-15 חברים והן עוברות עבירות סחיטה, גניבה, שתייה ולעתים התנגשות אלימה ומתוכננת. יש כנופיות התוקפות מינית נערות".
מדינת ישראל שקיצצה בחוסר חמלה בתקציבי רווחה המיועדים לאוכלוסיות של יהודים תושבי הארץ ותיקים, מוציאה כספים רבים לצורך מתן רווחה למהגרים לא יהודים שזה מקרוב באו כדי לנצל אותה מבחינה כלכלית. בעניינו, פשיעת נוער, הנה נתונים שמוסרת "רשות חסות הנוער":
"חסות הנוער מפעילה 51 מסגרות בכל רחבי הארץ. מדובר במבנים שונים של מסגרות, הוסטלים, מסגרת קטנה בקהילה, דירות מעבר וכיו"ב. בחסות הנוער מתחנכים כיום 1200 מתבגרים ומהם 396 יוצאי חבר העמים, קרי 33%."
הפשיעה ברחוב היא גם פועל יוצא של הרס התא המשפחתי. מסל"ן - סיוע לנפגעות תקיפה מינית, אונס ואלימות במשפחה, בבאר שבע והדרום, מפרסם את הנתונים לשנת 2,004. 3,169 פניות. בתחום אלימות במשפחה היו 90% (!!) מן המגזר הרוסי ובתחום אלימות מינית - 65% הגיעו מעולות חדשות מחבר העמים.
הבה נבחן כיצד משתקפת הפשיעה תוצרת ברה"מ בעיר בה מתגוררים חלק גדול מן המהגרים הלא יהודים ממדינות חבר העמים. להלן קטעים נבחרים מתוך פרוטוקול ישיבת מועצת העיר חיפה, מיום 4.11.03:
ניצב-משנה ניר מריאש, מפקד תחנת משטרת חיפה:
"חיפה עוברת בשנים האחרונות שינוי, מטמורפוזה ממש, שינוי גדול מאוד... השינויים האלה גם גוררים אתם או מביאים אתם כמה גורמים שליליים ומשפיעים בדרך כלל לרעה על הפשיעה... אני בטוח שכולם מכירים הרבה יותר טוב ממני את השינויים הדמוגרפיים שהעיר הזאת עברה בשנים האחרונות, הן בנושא האכלוס והאחוז של אוכלוסיית חבר העמים ברמה כלכלית נמוכה או ברמה סוציו-אקונומית נמוכה... בשנים קודמות הייתם רואים את הצבעים הכהים רק באזור הכרמל והכרמל העליון, שכונות אחרות הרבה פחות, השנה זה נפרש הרבה יותר, אנחנו רואים הרבה התפרצויות באזורים שלא ברור בכלל מה ציפו למצוא שם בדירה, לא ברור מה ציפו ופרצו, אולי בגלל שהדירות האלה הן ממוגנות פחות, הדירות באזורים מבוססים יותר הם יותר ממוגנות בסורגים ובדלתות חזקות יותר כך שזה מראה גם על אוכלוסייה שנכנסת לתחום הזה של התפרצויות ומנסה התפרצויות גם במקומות שהם פחות מוגנים."
מה שנאמר כאן הוא שבאזורים בהם מתגוררים מהגרים חדשים מחבר העמים, פורצים לדירות ללא אבחנה. אזרחים המתגוררים בשכונות אלו חשופים לפריצות לתוך דירותיהם גם אם זה כדי לגנוב חמש ?. מפקד המשטרה מסביר על איזה שכונות מדובר:
"כשמדברים על פשיעה כללית, כלומר גם פשיעה נגד רכוש, גם אלימות... אנחנו רואים שהמוקד הוא בעיקר הדר והעיר. הדר והעיר וזה הכיוון שאנחנו צריכים ללכת אליו, זה מה שמאפיין את השנים האחרונות, הן הופכות להיות שכונות הרבה יותר קשות שממקדות את עיקר הפשיעה. גם שכונות שמייצרות פשיעה שמקרינה על השכונות האחרות של חיפה וגם פשיעה בתוך השכונה עצמה."
זה מה שקרה ל"הדר-הכרמל", שכונה שלווה ושקטה בה חיו עשרות שנים חיים נעימים אזרחים מהוגנים, עד בוא גלי ההגירה הגדולים של גויים מחבר העמים. ממשיך ניצב-משנה מריאש:
"הדר קיבל צביון של שכונה מאוד מאוד בעייתית שמייצרת פשיעה, הפכה להיות שכונה אלימה עם נוער שאין לו פתרונות. אני מדבר על נושא של טיפול בנוער, יש לנו כאן תופעה קשה של נוער הגנים הציבוריים, תופעה שבלטה במיוחד בקיץ, בכל גן ציבורי, בכל גן ציבורי בעיר, ללא יוצא מן הכלל, ולא משנה איפה הגן הזה נמצא, מתמקם נוער שנמצא שם כל הלילה, לעיתים צורך סמים, לעיתים סתם צורך שתייה חריפה ועושה אחר כך סיבוב, אני מניח שאנשים שאחראים פה על הניקיון מוצאים את בקבוקי הוודקה הענקיים האלה בגנים... יוצר מטרד לשכונה, יוצר ונדליזם קשה מאוד, תופעה קשה מאוד מבחינתנו כי ברוב המקרים אין לי הרבה מה לעשות נגדם, אין חוק בארץ נגד שתייה חריפה לנוער, יש חוק שהם לא יכולים לשתות בתוך המקום שהם קנו בו את השתייה, אבל אם הם קנו את השתייה והלכו אתה לגן אני יכול רק להסתכל עליהם בעיניים כלות."
זהו. אכלתם אותה, תושבי חיפה היקרים. נציגי השלטון אותם בחרתם כדי להבטיח לכם חוק וסדר, דאגו להביא לכם שכנים חדשים מאוקראינה, מולדובה, ליטא וכיו"ב, על הרגלי השתייה שלהם. מתי ראו בחיפה בקבוקי וודקה מתגלגלים ברחוב? שיכורים מתגוללים בקיאם? עכשיו רואים. והרבה. ומפקד המשטרה יכול רק לומר להם: "אני יכול רק להסתכל עליהם בעיניים כלות". לקרוא ולא להאמין. וכאשר איוון השיכור לא מוצא לו איזה פנסיונר בעל ותק בעיר הכרמל כדי לפרוק עליו את שנאתו ליהודי הרוויה באדי אלכוהול, מובטח לאותו גימלאי שישמע עוד מעט את צווחותיה של סווטלנה, אשתו של איוון, בוקעות מן הדירה השכנה:
"נושא של אלימות במשפחה הפך להיות אחת מהבעיות הקשות שלנו כאן, רק לסבר את האוזן, בערך 40 אחוז מתא המעצר שלי תפוס בגברים אלימים שנאלצנו לעצור אותם, ואנחנו לא עוצרים את כל אחד. זאת אומרת שרמת האלימות שלהם הייתה כזו שחייבה אותנו לעצור אותם והמספרים גדולים מאוד, הטיפול הוא ארוך ולא פשוט כך שגם הנושא הזה הוא בעלייה כל הזמן".
כאשר הצווחות מפסיקות סוף סוף, יכולים תושבינו להתמקד בתנועת הלקוחות לבית הבושת הממוקם בקומה הראשונה, או בדירה הנשקפת מן המרפסת:
" אני מטפל בבתי בושת שמטרידים את הסביבה שלהם, יש פה עשרות, אולי מאות בתי בושת, אני לא יכול לטפל בכולם".
מה בדבר טיול קצר ברחוב בשעות הערב?
מריאש: "ואני אומר לך היום, אם אתה תלך ברחוב, יבוא מישהו, דוחף לך אגרוף בפנים, תבוא להתלונן במשטרה, התיק נסגר תוך שעתיים. למה? מחוסר עניין לציבור. אני לא אלך להשקיע שוטר לעצור, אני לא מצליח להביא את האיש הזה לבית המשפט ולהביא אותו לכלא, בגלל עומסים ובגלל כל מיני דברים אחרים. אני משקיע איפה שאני יכול לקבל את התוצרת הרצויה מבחינתי, מבחינתי התוצרת, זה מספר האנשים ששמתי בכלא".
אז תישאר בבית, אזרח יקר. כי אם יתחשק לאיזה בריון רוסי שיכור להכניס לך אגרוף כאשר אתה מטייל ע"י הבית, מודיע לך מפקד המשטרה שלך שהוא לא יפתח אפילו תיק אם תבוא להתלונן. כמובן, אתה יכול תמיד לקנות דירה בכרמל. כי כך מסביר ניצב-משנה מריאש:
"אם אני היום אלחץ חזק מאוד על הדר השכונות הראשונות שיפגעו זה השכונות האחרות בעיר, כי העבריינים שיהיה להם קשה לפעול כאן פשוט יעלו ויפעלו בשכונות אחרות".
אתה הבנת את זה, ברוך? מפקד המשטרה שלך אומר כאן במועצת העיריה שלך שהוא מעדיף שהפשיעה הרוסית תתרכז בהדר ולא בכרמל. ואם אין לך כסף למכור דירה בשכונה שהפכה לסלאמס ולעלות לכרמל? אכלת אותה. לטובת ה"עליה" מרוסיה.
זנות
"מוקד סיוע לעובדים זרים" מדווח:
"עם כניסת החוק נגד סחר בבני אדם וכאשר התחלנו לאכוף אותו, מצאנו בבתי הזונות ומכוני הליווי בתל-אביב בעיקר נשים שהובאו לכאן מרוסיה ומאוקראינה", מספר ראש מפלג פשיעה רוסית, רב-פקד פיני אבירם. שנה לאחר מכן הנשים התחלפו ובבתי הזונות בארץ, בעיקר בתל-אביב - אזור התחנה המרכזית הישנה הוא מרכז מכוני הליווי בישראל - נראו נשים שרובן המכריע הגיעו ממולדובה.
אתר המוקדש ל"סמינריון בנושא 'סחר בנשים' ", מתאר:
"רוב הסחר מתבצע ע"י חברים ברשתות בינלאומיות, העוסקות בד"כ גם בפעילויות הברחה פליליות אחרות. רשתות אלו עוסקות בסידורים הטכניים להבאת הנשים לארץ, כלומר: באיתורן (בד"כ באמצעות מודעות בעיתונות המקומית), בהכנת התיעוד המזויף וב"קליטתן" בארץ (הבאתן לדירות, הכנעת אלו מבין הבנות שלא ידעו על עיסוקן המיועד והסדרת מכירתן לסרסורים ובעלי המכונים) .
מסיפורים אותם שמעתי בעצמי ומראיונות עם נשים שנסחרו אותם קראתי עולה כי שיטות ה"יבוא" רבות ומקוריות:
אשרת תיירות - חלק מן הנשים מובאות לארץ כתיירות דרך הנתב"ג או נמלי ים. דרך הים מועדפת שכן חוסר בכוח אדם וריבוי הנוסעים מקשה על ביצוע חקירות, כמו כן אין צורך באשרה כדי לעלות לחוף לפחות מ- 24 שעות. ה"תיירות" נדרשות להשאיר את דרכוניהן כערובה לשובן וכך ננטשים מדי חודש עשרות דרכונים, רובם מזויפים, ע"י נשים העוזבות את האנייה על-מנת שלא לשוב .
כניסה באמצעות מסמכים בלתי חוקיים - אנשי הרשת נוהגים להסדיר תעודות מזויפות לנשים ה"מיובאות", אם באמצעות זיוף מסמכים של עולות השוהות בארץ באופן חוקי, ואם באמצעות קניית מסמכים מיהודיות היושבות במדינות חבר העמים, ומוכנות להישאר בארצות מוצאן ולא לנצל את זכותן החוקית לעלות למדינת ישראל תמורת סכומי כסף נכבדים . בצורה זו הסרסורים גורפים לכיסם לא רק את הרווחים ממכירת הנשים אלה גם סל קליטה מלא .
נישואין פיקטיביים - עפ"י ס' 4א. לחוק השבות אישה הנישאת ליהודי זכאית לשבת בארץ וכך, לאחר שנרכשת הסכמתם של אזרחים ישראלים תמורת כמה אלפי דולרים, הנשים חופשיות לעבוד ללא חשש גירוש . יש לציין כי סכום זה הוא קטן יחסית לרווחים הנגרפים על גבן של הנשים ולרוב אף לא יוצא מכיסם של סוחרי הנשים שכן הנשים נדרשות להחזירו כמו גם את שאר הוצאות "הובלתן" . אנשי רשתות ההברחה הם הדואגים לעורכי דין שיטפלו במסמכי העלייה של אותן נשים" .
להלן מספר ציטוטים מתוך פרוטוקול מס' ?18 מישיבת ועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא הסחר בנשים, 6.7.2004:
גב' לאה גרינפטר-גולד, מנהלת "מכון תודעה":
"מדברים על ?3,000 נשים שנסחרו לשנה לישראל במשך חמש השנים האחרונות".
כלומר, 15.000 זונות שהובאו לארץ הקודש תחת מסווה של "עליה לישראל".
"גב' נדיה קליין, "קול האשה":
"אנחנו יודעים מהעדות של הנשים הללו שהמשפחות שלהן יודעות מזה ומשפחות שלמות חיות מהסחר בנשים האלה, נשים באות לכאן לעבוד בזנות כדי להחזיק את המשפחות שלהן שם".
השר אברהם פורז:
"מה שאנחנו צריכים לעשות זה... לתת להן תקופה מסויימת בארץ שתאפשר להן למלא את הקופה. אמרו פה שבחו"ל הן באות ממדינות עניות שבהן ההכנסה וכו', אני אומר לכם את זה באופן הכי מפוקח, אני מודע לזה שחלק מהן בתקופה הזאת יעבדו בזנות... צריך לעזור להן כדי ליצור את המטרה הזאת ולהגיע ליעד הזה".
פורז מציע, במסווה של "לחימה בסרסורים" לתת לגיטימציה חוקית לשהיית הנשים הללו בישראל ועיסוקן בזנות כאן. על כך מגיב סנ"צ מאיר כהן, ראש מדור חקירות, משטרת ישראל:
"הנשים האלה שבאות לארץ הן פה יכולות לעבוד בזנות... שם הזנות אסורה, כשהן כותבות הביתה הו לא מספרות שהן עובדות בזנות הן מתביישות בזה, שם הן מתביישות לעבוד בזנות... אני חושב שעצם זה שניתן להם אשרת שהייה פה אנחנו להפך נדרדר אותן יותר למעגל הסחר פה בארץ".
המשך במאמר (2)
אשר על כן באתי לערוך כאן אפליה מתקנת לטובת הלא יהודים. אפליה מתבקשת לנוכח הוויית החיים במדינת ישראל. כי בעוד למה שהתרחש לאחרונה ברצועת עזה לא הייתה השפעה מיידית על חיי האזרח המצוי, הרי לחבורות הפשע של צעירים לא יהודיים מקרב עולי ברה"מ לשעבר יש השפעה רבה ביותר על איכות החיים ובעצם על עצם החיים של אזרחים רבים כאן.
פשע
כולנו מודעים היטב לאלימות שפשתה בשנים האחרונות בחברה כאן ואשר לובשת מדי יום צביון אלים ומכוער יותר ויותר. הפלא הגדול אבל הוא שלא רבים מודעים, וגם אלו שמודעים לא מפנימים זאת היטב, לגורם עיקרי לגל הפשיעה הפוקד אותנו. זאת, מאחר והממסד במדינה - והתקשורת היא חלק אינטגרלי ממנו - מתעלמים ומסתירים במכוון את הסיבה העיקרית מדוע לובשות תופעות הפשיעה במדינת ישראל פנים כה מזוויעות לאחרונה.
רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. אלו הם המאפיינים של היהודי, כפי שמגדירים אותם חז"ל וכפי שידוע לכל יהודי החי בקרב עמו. גם במצב הכלכלי הקשה ששרר במדינת ישראל בשנותיה הראשונות, בצירוף עם המצב החברתי שהתאפיין בקליטת יהודים מגלויות שונות, השונים זה מזה בתרבותם ובצביונם, דבר שהביא בעקבותיו גם תופעות של פשע ואלימות, לא היינו עדים לתופעות זוועה של אלימות קשה ומכוערת לה אנו עדים לאחרונה. כי גם במצב חברתי וכלכלי קשה, בכל זאת הייתה קיימת לכידות וסולידריות יהודית.
מה השתנה עכשיו? מי שחי במרכזי הערים ומי שעוקב אחרי כותרות העיתונים, יודע היטב את התשובה. זה אולי לא "פוליטיקלי קורקט" לומר, אבל חייבים להגיד את האמת. התשובה נעוצה במבצעי הפשעים הללו. מרביתם של מבצעי הפשעים המבחילים שלא ידענו כמותם בעבר, הם גויים שהיגרו ממדינות חבר העמים לשעבר. היהודים המתגוררים במדינת ישראל החלו להיוודע בשנים האחרונות למה שהיה ידוע היטב לכל יהודי שחי ברוסיה, אוקראינה, ליטא וכיו"ב על אופיים של תושבי המקום הלא יהודים.
ההגירה של מאות אלפי לא יהודים מחבר העמים לא רק שהגבירה משמעותית את אחוז הפשיעה במדינה, אלא גם הביאה לגל מעשי פשע ברוטליים שלא היינו אף פעם עדים להם. כל צרכן תקשורת מודע למציאות האיומה הזאת. הבה נעגן זאת קצת בסטטיסטיקה.
מחקר ארצי בקרב מדגם מייצג של 850 איש של ד"ר דני גימשי ראש המכון לחקר ביטחון הקהילה, המסלול האקדמי,המכללה למנהל, לקראת כנס של המכון בנושא "אלימות בחברה הישראלית" שהתקיים ב-7.4.05 בנושא: תחושת הפחד של תושבי ישראל כתוצאה מפשיעה לעבריינות - קובע, כי 34% מתושבי ישראל מרגישים שחלה אצלם בשנה האחרונה ירידה בתחושת הביטחון האישי. אוכלוסיית הקשישים בישראל (גילאי 65+) מרגישה פחות בטוחה באופן משמעותי מכלל האוכלוסייה. 46% מכלל הקשישים, טוענים, כי בשנה האחרונה, הם מרגישים פחות בטוחים. מה מקור הפחד?
ספרית הכנסת, אגף המידע, הכנסת ה-16, מספקת נתונים ליום 1.3.05 על פשיעה ואלימות בקרב ילדים ונוער במשפחה:
בשנת 2004 נפתחו 41,232 תיקים פליליים לבני נוער, עליה של 13% מהשנה הקודמת. הערים המובילות בפשיעה בקרב נוער - 8 ערים צפוניות, עכו, חצור הגלילית, קצרין, נצרת-עלית, עפולה, טבריה, ועוד, ערים בהן מצוי ריכוז גבוה של עולים חדשים. ידוע היטב שאחוז ניכר מהם מורכב ממהגרים לא יהודים שהגיעו לכאן על כנפי הסוכנות כדי לנצל את מדינת ישראל להיטיב את מצבם הכלכלי הירוד בארצות מוצאם.
ברור שהניכור של המהגרים הלא יהודים ממדינות חבר העמים מן החברה היהודית בארץ ישראל גדול. הנער האוקראיני שינק משדי אמו את שנאת היהודים והתחנך להציק ליהודים בעירו, לא ישנה כמובן את הרגלו כאשר הוא מהגר מכוח פיתוי כלכלי למדינה שבה מצויים יהודים לרוב.
מרכז מינרווה לחקר הנוער של אוניברסיטת חיפה ערך מחקר על "השפעת ההסתגלות התרבותית והחברתית על התנהגויות עברייניות של בני נוער מהגרים מברית המועצות לשעבר בגרמניה ובישראל":
בין היתר קובע המחקר ש- 40% מתוכם מדווחים על עצמם כישראלים, רק 12% כיהודים ו-31% כרוסים. יש כמובן קורלציה לא מפתיעה לרמת הפשיעה. כמעט 60% מבני הנוער שנבדקו על ידם דיווחו על ביצוע של עבירות אלימות. 47.4% דיווחו על השתתפות בתגרה, 36.1% על איומים בכוח, 12% על איומים בנשק, 9.4% על אלימות כלפי מורים והורים, 6.8% על קיום יחסי מין בכפיה.
במחקר אחר הצהירו 41.8% על ביצוע עבירות רכוש, כאשר השכיחות ביותר הן השחתת רכוש, סחר ברכוש גנוב, פריצה לרכב או לבניין מגורים. זה הולך כמובן בד בבד עם הרגלי התנהגות שרכשו בארצות מוצאם, כאשר 67.9% מבני הנוער המהגרים מדווחים של שתיית משקאות אלכוהוליים בדרגות שכיחות שונות, 12.9% משתמשים בסמים. מדובר בנערים שרק 6.1% מתגוררים עם שני הוריהם הביולוגיים, כאשר השאר גרים במשפחות חד-הוריות ומשפחות חורגות.
ממצאים לא מפתיעים למי שמודע לטיב ההגירה שהביאו פקידי הסוכנות החרוצים כדי להצדיק את משכורותיהם. כל תחלואי החברה של מדינות חבר העמים יובאו בסיטונות לארץ הקודש.
להלן מספרים על תיקים פליליים שנפתחו בשנים 1996-2002 לבני נוער:
בשנת 1996, כאשר שיעור העולים מברה"מ לשעבר מכלל בני הנוער עמד על 8.6% היה חלקם בתיקים פליליים מכלל תיקי הנוער 13.7%. בשנת 1997 9.3% משיעור העולים ו-15.7% משיעור התיקים. 1998, 9.8% לעומת 16%. 1999, 10.3% לעומת 19.1%. 2000, 10.9% לעומת 19.2%. 2001, 11.1% לעומת 20.4%. בשנת 2002עלה כבר חלקם ל-21.5% מכלל התיקים.
בשנים האחרונות, כאשר מספר הלא יהודים בקרב המהגרים עומד כבר על כ-80%, כאשר הולך וגובר הניכור שלהם מן החברה היהודית, כאשר ביטחונם העצמי עולה וכאשר המשטרה מגלה אוזלת יד הולכת וגוברת בטיפולה בפשיעה שהם מייצרים, אין ספק שבסטטיסטיקות משנים מאוחרות יותר עולה אחוז הפשיעה של מהגרים יהודים, דבר שכמובן מורגש על גופינו ברחובות הערים גם ללא הבטה בטבלאות המספרים.
על אופי הפעולה שלהם, נאמר בלשון המחקרים:
"עבריינות קבוצתית בעלת אופי מאורגן של כנופיה. העבריינים מתארגנים סביב מנהיג אלים על בסיס מוצא משותף מאחת המדינות של עליית ברה"מ לשעבר. הכנופיות מונות 8-15 חברים והן עוברות עבירות סחיטה, גניבה, שתייה ולעתים התנגשות אלימה ומתוכננת. יש כנופיות התוקפות מינית נערות".
מדינת ישראל שקיצצה בחוסר חמלה בתקציבי רווחה המיועדים לאוכלוסיות של יהודים תושבי הארץ ותיקים, מוציאה כספים רבים לצורך מתן רווחה למהגרים לא יהודים שזה מקרוב באו כדי לנצל אותה מבחינה כלכלית. בעניינו, פשיעת נוער, הנה נתונים שמוסרת "רשות חסות הנוער":
"חסות הנוער מפעילה 51 מסגרות בכל רחבי הארץ. מדובר במבנים שונים של מסגרות, הוסטלים, מסגרת קטנה בקהילה, דירות מעבר וכיו"ב. בחסות הנוער מתחנכים כיום 1200 מתבגרים ומהם 396 יוצאי חבר העמים, קרי 33%."
הפשיעה ברחוב היא גם פועל יוצא של הרס התא המשפחתי. מסל"ן - סיוע לנפגעות תקיפה מינית, אונס ואלימות במשפחה, בבאר שבע והדרום, מפרסם את הנתונים לשנת 2,004. 3,169 פניות. בתחום אלימות במשפחה היו 90% (!!) מן המגזר הרוסי ובתחום אלימות מינית - 65% הגיעו מעולות חדשות מחבר העמים.
הבה נבחן כיצד משתקפת הפשיעה תוצרת ברה"מ בעיר בה מתגוררים חלק גדול מן המהגרים הלא יהודים ממדינות חבר העמים. להלן קטעים נבחרים מתוך פרוטוקול ישיבת מועצת העיר חיפה, מיום 4.11.03:
ניצב-משנה ניר מריאש, מפקד תחנת משטרת חיפה:
"חיפה עוברת בשנים האחרונות שינוי, מטמורפוזה ממש, שינוי גדול מאוד... השינויים האלה גם גוררים אתם או מביאים אתם כמה גורמים שליליים ומשפיעים בדרך כלל לרעה על הפשיעה... אני בטוח שכולם מכירים הרבה יותר טוב ממני את השינויים הדמוגרפיים שהעיר הזאת עברה בשנים האחרונות, הן בנושא האכלוס והאחוז של אוכלוסיית חבר העמים ברמה כלכלית נמוכה או ברמה סוציו-אקונומית נמוכה... בשנים קודמות הייתם רואים את הצבעים הכהים רק באזור הכרמל והכרמל העליון, שכונות אחרות הרבה פחות, השנה זה נפרש הרבה יותר, אנחנו רואים הרבה התפרצויות באזורים שלא ברור בכלל מה ציפו למצוא שם בדירה, לא ברור מה ציפו ופרצו, אולי בגלל שהדירות האלה הן ממוגנות פחות, הדירות באזורים מבוססים יותר הם יותר ממוגנות בסורגים ובדלתות חזקות יותר כך שזה מראה גם על אוכלוסייה שנכנסת לתחום הזה של התפרצויות ומנסה התפרצויות גם במקומות שהם פחות מוגנים."
מה שנאמר כאן הוא שבאזורים בהם מתגוררים מהגרים חדשים מחבר העמים, פורצים לדירות ללא אבחנה. אזרחים המתגוררים בשכונות אלו חשופים לפריצות לתוך דירותיהם גם אם זה כדי לגנוב חמש ?. מפקד המשטרה מסביר על איזה שכונות מדובר:
"כשמדברים על פשיעה כללית, כלומר גם פשיעה נגד רכוש, גם אלימות... אנחנו רואים שהמוקד הוא בעיקר הדר והעיר. הדר והעיר וזה הכיוון שאנחנו צריכים ללכת אליו, זה מה שמאפיין את השנים האחרונות, הן הופכות להיות שכונות הרבה יותר קשות שממקדות את עיקר הפשיעה. גם שכונות שמייצרות פשיעה שמקרינה על השכונות האחרות של חיפה וגם פשיעה בתוך השכונה עצמה."
זה מה שקרה ל"הדר-הכרמל", שכונה שלווה ושקטה בה חיו עשרות שנים חיים נעימים אזרחים מהוגנים, עד בוא גלי ההגירה הגדולים של גויים מחבר העמים. ממשיך ניצב-משנה מריאש:
"הדר קיבל צביון של שכונה מאוד מאוד בעייתית שמייצרת פשיעה, הפכה להיות שכונה אלימה עם נוער שאין לו פתרונות. אני מדבר על נושא של טיפול בנוער, יש לנו כאן תופעה קשה של נוער הגנים הציבוריים, תופעה שבלטה במיוחד בקיץ, בכל גן ציבורי, בכל גן ציבורי בעיר, ללא יוצא מן הכלל, ולא משנה איפה הגן הזה נמצא, מתמקם נוער שנמצא שם כל הלילה, לעיתים צורך סמים, לעיתים סתם צורך שתייה חריפה ועושה אחר כך סיבוב, אני מניח שאנשים שאחראים פה על הניקיון מוצאים את בקבוקי הוודקה הענקיים האלה בגנים... יוצר מטרד לשכונה, יוצר ונדליזם קשה מאוד, תופעה קשה מאוד מבחינתנו כי ברוב המקרים אין לי הרבה מה לעשות נגדם, אין חוק בארץ נגד שתייה חריפה לנוער, יש חוק שהם לא יכולים לשתות בתוך המקום שהם קנו בו את השתייה, אבל אם הם קנו את השתייה והלכו אתה לגן אני יכול רק להסתכל עליהם בעיניים כלות."
זהו. אכלתם אותה, תושבי חיפה היקרים. נציגי השלטון אותם בחרתם כדי להבטיח לכם חוק וסדר, דאגו להביא לכם שכנים חדשים מאוקראינה, מולדובה, ליטא וכיו"ב, על הרגלי השתייה שלהם. מתי ראו בחיפה בקבוקי וודקה מתגלגלים ברחוב? שיכורים מתגוללים בקיאם? עכשיו רואים. והרבה. ומפקד המשטרה יכול רק לומר להם: "אני יכול רק להסתכל עליהם בעיניים כלות". לקרוא ולא להאמין. וכאשר איוון השיכור לא מוצא לו איזה פנסיונר בעל ותק בעיר הכרמל כדי לפרוק עליו את שנאתו ליהודי הרוויה באדי אלכוהול, מובטח לאותו גימלאי שישמע עוד מעט את צווחותיה של סווטלנה, אשתו של איוון, בוקעות מן הדירה השכנה:
"נושא של אלימות במשפחה הפך להיות אחת מהבעיות הקשות שלנו כאן, רק לסבר את האוזן, בערך 40 אחוז מתא המעצר שלי תפוס בגברים אלימים שנאלצנו לעצור אותם, ואנחנו לא עוצרים את כל אחד. זאת אומרת שרמת האלימות שלהם הייתה כזו שחייבה אותנו לעצור אותם והמספרים גדולים מאוד, הטיפול הוא ארוך ולא פשוט כך שגם הנושא הזה הוא בעלייה כל הזמן".
כאשר הצווחות מפסיקות סוף סוף, יכולים תושבינו להתמקד בתנועת הלקוחות לבית הבושת הממוקם בקומה הראשונה, או בדירה הנשקפת מן המרפסת:
" אני מטפל בבתי בושת שמטרידים את הסביבה שלהם, יש פה עשרות, אולי מאות בתי בושת, אני לא יכול לטפל בכולם".
מה בדבר טיול קצר ברחוב בשעות הערב?
מריאש: "ואני אומר לך היום, אם אתה תלך ברחוב, יבוא מישהו, דוחף לך אגרוף בפנים, תבוא להתלונן במשטרה, התיק נסגר תוך שעתיים. למה? מחוסר עניין לציבור. אני לא אלך להשקיע שוטר לעצור, אני לא מצליח להביא את האיש הזה לבית המשפט ולהביא אותו לכלא, בגלל עומסים ובגלל כל מיני דברים אחרים. אני משקיע איפה שאני יכול לקבל את התוצרת הרצויה מבחינתי, מבחינתי התוצרת, זה מספר האנשים ששמתי בכלא".
אז תישאר בבית, אזרח יקר. כי אם יתחשק לאיזה בריון רוסי שיכור להכניס לך אגרוף כאשר אתה מטייל ע"י הבית, מודיע לך מפקד המשטרה שלך שהוא לא יפתח אפילו תיק אם תבוא להתלונן. כמובן, אתה יכול תמיד לקנות דירה בכרמל. כי כך מסביר ניצב-משנה מריאש:
"אם אני היום אלחץ חזק מאוד על הדר השכונות הראשונות שיפגעו זה השכונות האחרות בעיר, כי העבריינים שיהיה להם קשה לפעול כאן פשוט יעלו ויפעלו בשכונות אחרות".
אתה הבנת את זה, ברוך? מפקד המשטרה שלך אומר כאן במועצת העיריה שלך שהוא מעדיף שהפשיעה הרוסית תתרכז בהדר ולא בכרמל. ואם אין לך כסף למכור דירה בשכונה שהפכה לסלאמס ולעלות לכרמל? אכלת אותה. לטובת ה"עליה" מרוסיה.
זנות
"מוקד סיוע לעובדים זרים" מדווח:
"עם כניסת החוק נגד סחר בבני אדם וכאשר התחלנו לאכוף אותו, מצאנו בבתי הזונות ומכוני הליווי בתל-אביב בעיקר נשים שהובאו לכאן מרוסיה ומאוקראינה", מספר ראש מפלג פשיעה רוסית, רב-פקד פיני אבירם. שנה לאחר מכן הנשים התחלפו ובבתי הזונות בארץ, בעיקר בתל-אביב - אזור התחנה המרכזית הישנה הוא מרכז מכוני הליווי בישראל - נראו נשים שרובן המכריע הגיעו ממולדובה.
אתר המוקדש ל"סמינריון בנושא 'סחר בנשים' ", מתאר:
"רוב הסחר מתבצע ע"י חברים ברשתות בינלאומיות, העוסקות בד"כ גם בפעילויות הברחה פליליות אחרות. רשתות אלו עוסקות בסידורים הטכניים להבאת הנשים לארץ, כלומר: באיתורן (בד"כ באמצעות מודעות בעיתונות המקומית), בהכנת התיעוד המזויף וב"קליטתן" בארץ (הבאתן לדירות, הכנעת אלו מבין הבנות שלא ידעו על עיסוקן המיועד והסדרת מכירתן לסרסורים ובעלי המכונים) .
מסיפורים אותם שמעתי בעצמי ומראיונות עם נשים שנסחרו אותם קראתי עולה כי שיטות ה"יבוא" רבות ומקוריות:
אשרת תיירות - חלק מן הנשים מובאות לארץ כתיירות דרך הנתב"ג או נמלי ים. דרך הים מועדפת שכן חוסר בכוח אדם וריבוי הנוסעים מקשה על ביצוע חקירות, כמו כן אין צורך באשרה כדי לעלות לחוף לפחות מ- 24 שעות. ה"תיירות" נדרשות להשאיר את דרכוניהן כערובה לשובן וכך ננטשים מדי חודש עשרות דרכונים, רובם מזויפים, ע"י נשים העוזבות את האנייה על-מנת שלא לשוב .
כניסה באמצעות מסמכים בלתי חוקיים - אנשי הרשת נוהגים להסדיר תעודות מזויפות לנשים ה"מיובאות", אם באמצעות זיוף מסמכים של עולות השוהות בארץ באופן חוקי, ואם באמצעות קניית מסמכים מיהודיות היושבות במדינות חבר העמים, ומוכנות להישאר בארצות מוצאן ולא לנצל את זכותן החוקית לעלות למדינת ישראל תמורת סכומי כסף נכבדים . בצורה זו הסרסורים גורפים לכיסם לא רק את הרווחים ממכירת הנשים אלה גם סל קליטה מלא .
נישואין פיקטיביים - עפ"י ס' 4א. לחוק השבות אישה הנישאת ליהודי זכאית לשבת בארץ וכך, לאחר שנרכשת הסכמתם של אזרחים ישראלים תמורת כמה אלפי דולרים, הנשים חופשיות לעבוד ללא חשש גירוש . יש לציין כי סכום זה הוא קטן יחסית לרווחים הנגרפים על גבן של הנשים ולרוב אף לא יוצא מכיסם של סוחרי הנשים שכן הנשים נדרשות להחזירו כמו גם את שאר הוצאות "הובלתן" . אנשי רשתות ההברחה הם הדואגים לעורכי דין שיטפלו במסמכי העלייה של אותן נשים" .
להלן מספר ציטוטים מתוך פרוטוקול מס' ?18 מישיבת ועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא הסחר בנשים, 6.7.2004:
גב' לאה גרינפטר-גולד, מנהלת "מכון תודעה":
"מדברים על ?3,000 נשים שנסחרו לשנה לישראל במשך חמש השנים האחרונות".
כלומר, 15.000 זונות שהובאו לארץ הקודש תחת מסווה של "עליה לישראל".
"גב' נדיה קליין, "קול האשה":
"אנחנו יודעים מהעדות של הנשים הללו שהמשפחות שלהן יודעות מזה ומשפחות שלמות חיות מהסחר בנשים האלה, נשים באות לכאן לעבוד בזנות כדי להחזיק את המשפחות שלהן שם".
השר אברהם פורז:
"מה שאנחנו צריכים לעשות זה... לתת להן תקופה מסויימת בארץ שתאפשר להן למלא את הקופה. אמרו פה שבחו"ל הן באות ממדינות עניות שבהן ההכנסה וכו', אני אומר לכם את זה באופן הכי מפוקח, אני מודע לזה שחלק מהן בתקופה הזאת יעבדו בזנות... צריך לעזור להן כדי ליצור את המטרה הזאת ולהגיע ליעד הזה".
פורז מציע, במסווה של "לחימה בסרסורים" לתת לגיטימציה חוקית לשהיית הנשים הללו בישראל ועיסוקן בזנות כאן. על כך מגיב סנ"צ מאיר כהן, ראש מדור חקירות, משטרת ישראל:
"הנשים האלה שבאות לארץ הן פה יכולות לעבוד בזנות... שם הזנות אסורה, כשהן כותבות הביתה הו לא מספרות שהן עובדות בזנות הן מתביישות בזה, שם הן מתביישות לעבוד בזנות... אני חושב שעצם זה שניתן להם אשרת שהייה פה אנחנו להפך נדרדר אותן יותר למעגל הסחר פה בארץ".
המשך במאמר (2)
