כונס נכסים לא יכול להשלים את הרישום בטאבו 

עקב חוב קודם בגין מס שבח סרבה רשות המיסים להנפיק אישור לטאבו הדרוש להשלמת הליך כינוס נכסים. כונס הנכסים עתר לבית המשפט אך תביעתו נדחתה.

משכנתא הינה בטוחה אשר באמצעותה משועבד נכס מקרקעין לטובת מלווה להבטחת החזר ההלוואה.

רישומה של המשכנתא במרשם המקרקעין, מעניק למלווה כח ליזום הליך של מימוש הנכס המשועבד, לצורך פרעון ההלוואה, זאת בעת שהלווה אינו עומד בהחזריה. המשכנתא אף מעניקה למלווה יתרון וקדימות על פני נושים נוספים של הלווה.

מימוש המשכנתא על ידי המלווה, נעשה באמצעות הליך הוצאה לפועל, במסגרתו ממונה כונס נכסים, אשר פועל לבחינת שווי הנכס (באמצעות שמאי מקרקעין), מפרסם "הזמנה להציע הצעות" בעיתונים ומקיים "התמחרות" בין הרוכשים הפוטנציאליים והכל על מנת למקסם את תמורת המכר.

אלא שלעיתים, נתקל כונס הנכסים בקשיים בהשלמת מלאכת המימוש.

בית משפט השלום בתל אביב דן לאחרונה בערעור שהגיש כונס נכסים על החלטת ראש ההוצאה לפועל בתיק כינוס נכסים (רע"צ 18442-11-12, 3.4.13).

כונס הנכסים פעל למימוש דירה של שני חייבים ולאחר שביצע את פעולות המימוש ואיתר רוכשים טובים לנכס, פנה לקבלת אישור מס שבח הדרוש לרישום הזכויות על שם הרוכשים בטאבו. אלא, שרשות המיסים סרבה להעניק לו את האישור המבוקש, בטענה כי קיים חוב ברשומותיה.

כונס הנכסים עתר תחילה לראש ההוצל"פ בבקשה שיורה לרשות המיסים להנפיק את האישור הדרוש ומשזה דחה את בקשתו, ערער לבית משפט השלום.

במהלך ההליך המשפטי התברר, כי החוב הרשום ברשות המיסים, הינו חובו של הבעלים הראשון של הדירה אשר מכר לחייבים את הדירה בעבר. בשל החוב לא ניתן גם בעבר אישור רשות המיסים לטאבו ולכן לא הושלם רישום הזכויות בטאבו על שם החייבים אלא נרשמה לטובתם רק הערת אזהרה.

כונס הנכסים טען, לחייבים מספר נושים ואילו רשות המיסים איננה אחת מהם (שכן כאמור החוב לרשות המיסים אינו חוב של החייבים) ולכם אם ישולם חוב העבר לרשות המיסים, יהווה הדבר העדפה אסורה של רשות המיסים על פני נושים אחרים של החייבים ובמיוחד הבנק הממשכן שלטובתו רשום שיעבוד (ולו מעמד מיוחד של "נושה מובטח".

מנגד טענה רשות המיסים כי עניין אכן היא איננה נושה של החייבים ולכן בטענה כאילו תתקיים העדפת נושים איננה רלוונטית. עם זאת טענה רשות המיסים, כי לחייבים לא קיימת זכות קניינית בדירה משום שהזכויות טרם נרשמו על שמם ולכן כונס הנכסים הפועל "בנעלי החייבים) לא יכול להעניק לרוכשי הדירה זכויות קנייניות, אלא רק לאחר שיפעל לסילוק החוב ההיסטורי וירשום את הזכויות בדירה על שם החייבים.

בית משפט השלום מצא להעדיף את עמדת רשות המיסים על פני עמדתו של כונס הנכסים ודחה את הערעור.

בית המשפט הפנה לסעיף 16 לחוק מיסוי מקרקעין, הקובע, כי לא ינתן אישור להעברת הזכויות כל עוד קיים חוב שלא הוסדר ואף אם אין מדובר בחוב של המוכר אלא בחוב של בעלים קודמים.

בית המשפט הוסיף וקבע, כי כונס הנכסים אחראי באופן אישי לביצוע העברת הזכויות על שם הרוכשים, לאחר שיפעל לסילוק החוב לרשות המיסים (ולשם כך רשאי הוא לתבוע את מי שמכר לחייבים בעבר את הדירה ויצר את החוב לרשות המיסים).

עוד הבהיר בית המשפט, כי במסגרת תפקידו, על כונס נכסים לוודא טרם מכירת הנכס את המצב הרישומי וקיומם של חובות העבר ולמצוא דרך להסדירם, כפי שמחויב כל מוכר של נכס הפועל בעצמו ולא על ידי כונס נכסים.

נמצאנו למדים כי כונס הנכסים, ככל מוכר אחר של נכס מקרקעין אחראי לבירור וסילוק החובות הרובצים על הנכס והעברתו "נקי" לידי רוכשיו.