על ריפוי השכינה
השכינה אינה מרפאת מחלות. היא מרפאת את התודעה שמביאה מחלות.
מחלה ומצב של חולי הינם לעולם מצב תודעה. כל מחלה.
כל אחד ימות יום אחד. כן, גם אני וגם האנשים האהובים והקרובים לי ביותר. זו דרכו של הגוף הפיסי שלנו, כמו כל מרקם אורגני, לצמוח, להגיע לשיא הפוטנציאל, לפרוח, להפרות ולהוציא פרי ולקמול. בסופו של דבר לחזור חזרה אל האורגניזם שממנו בא, האדמה.
כיצד קרה הדבר המופלא הזה שבו חלקיקים של אור ואנרגיה נרקמו יחד ליצירת גופנו, מה יצר את האיחוד היחודי הזה שלא היה, אין ולא יהיה כמוהו יותר לעולם, על כך נדבר ביום אחר.
מרגע שנהוונו כ או בגוף החלה הספירה לאחור של פרידתנו ממנו.
מאז בריאת האדם הראשון לא פגשנו אדם שחי יותר מתשע מאות שישים ומשהו שנים. וגם אם יש מישהו שחי יותר, עדיין בזמן כלשהו הוא מת.
השאלה האמיתית אם כן, אינה אם נמות או לא. השאלה המהותית הרבה יותר הינה איך נמות. האם בשביל למות עלינו לחלות?
האם עשב בשדה שתם זמנו נעשה חולה טרם קמילתו הסופית?
אם איננו חייבים לחלות על מנת למות, מדוע אנחנו חולים? מדוע כל כך הרבה אנשים חולים ומדוע כמות עצומה של אנשים מתים ממחלתם? מדוע אין אנחנו יכולים פשוט להגיע לרגע שבו סיפורנו הסתיים, לעצום את עינינו ולהניח לגופנו להתפורר?
ובלי מילה אחת על גלגול נשמות או על נשמות בכלל.
מדוע כמעט ולא שמענו על אנשים שרגע אחד היו חיים, בריאים, מזדקנים, ואז בשקט פשוט נגמר.
אנחנו חולים כשמשהו לא מתקשר נכון בחיינו. כאשר נוצר פער בין יעודנו, שאיפותינו הגבוהות והנתיב הרוחני שלנו לבין פועלנו, התנהלותנו, תפיסותינו וחשיבתנו.
במילים אחרות נאמר שנוצר פער עצום בין הדרך שבה אנחנו מיוצגים לבין מי שאנחנו באמת.
הפער הזה, שברוב המקרים איננו מודעים לו כלל, יוצר מתח רגשי עצום ובלתי מובן והמתח הרגשי הזה הוא שיוצר עיוותים פיסיים, רגשיים, מנטליים ורוחניים = מחלה.
על מנת להחלים עלינו לפעול לצמצום פערים. עלינו לחדור עמוק עמוק אל תוך מוקדי הפער ולהאיר אותם, שהרי מה ששולט בעומקים הללו הינו החשיכה. חשיכת הבורות והפירוד. חשיכת האגו המשליט עצמו על העולם.
על מנת לגשר על הפער הזה עלינו לפעול קודם כל להבנת מהותנו. אם אין אני מי שאני מיוצג כאן, מי אני כן? האם אני יותר מאשר הגוף שמייצג אותי? האם אני יותר מהתפיסות, המחשבות, הדיעות והרגשות שלי?
וכאן נכנסת השכינה לפעולה. השכינה הינה נציגת הבורא בי. תפקידה לגשר בינינו לבין מהותינו האמיתית. היא זו היכולה להזכיר לנו מי אנחנו באמת, מה תפקידנו כאן, וליפרוק את גורמי פער שנפער. כמובן רק אם נרצה לתת לה אותם כי היא לא תעשה זאת בניגוד לרצוננו.
ברגע שזה קורה, ברגע שאיפשרנו לשכינה ליטול את המושכות וויתרנו על המלחמה שלנו בעצמנו ובמהותנו, מתחיל תהליך של ריפוי גורף, כולל ומכיל כל שבסופו אנו כורתים בשלום עם מהותנו, מול בוראנו, נקיים מאשליות, חשופים לחלוטין ובלתי מתגוננים בפני דבר.
כמאמר הקורס בניסים, "מחלה היא הגנה מפני האמת". ברגע שאיננו מתגוננים יותר מפני האמת, מפני מהותנו האמיתית, אין למחלה יותרצורך להופיע.
השכינה נוטלת מאיתנו את כל האשליות, את כל השקרים שהאגו בדה והופכת אותם לאהבה. זהו תפקידה. מה שנותר לנו הוא לאפשר לה לעשות את התפקיד הזה.
ועל כך בפעם הבאה.
