אנטיביוטיקה, פצצה מתקתקת. 

 הבעל אומר לאישתו, הילד חולה, משתעל מאתמול. תלכי לקופת חולים,הרופא יתן לילד אנטיביוטיקה. זהו כמעט ריטואל ורבאלי קבוע וכאשר האם מגיעה לרופא ילדים ואומרת לו תן לי אנטיביוטיקה, היא גם דורשת ולא פעם מתפתח ויכוח שמסתיים בשערוריה רבתי.

כי הרי הקופות חרטו על דיגלן את הסלוגן ,"הלקוח תמיד צודק".

ואינני אומר זאת בלשון הלצה, זוהי מציאות יום-יומית בקרב רופאי משפחה וילדים.

וכאן אסביר עצמי מעט, מדוע שימוש בלתי מושכל באנטיביוטיקה= יצירת חיידקים עמידים=פצצה מתקתקת.

לרוב החולים אין לתת אנטיביוטיקה! כל הדלקות בדרכי הנשימה העליונות,דוגמת דלקת גרון,ברונכיטיס, טונסיליטיס,סתם כאבי גרון הן נגיפיות-וירוסים והאנטיביוטיקה אין לה שום אפקט טרפאוטי.

יתרה מזאת.

התסמינים חולפים מעצמם תוך מספר ימים.גם דלקות אוזניים אצל ילדים, כמו דלקת האוזן התיכונה, ב-80% מהמקרים המחלה עוברת מעצמה ללא המיתוסים כ "הילד יהיה חרש", "הכאב יעבור מייד עם אנטיביוטיקה", "באם לא נטפל באנטיביוטיקה, המחלה תעבור ותחזור מייד"

והדווחים הם מכל העולם המערבי ואנו חלק מהעולם המערבי.

ב-13 השנים האחרונות חלה עליית מדרגה בשימוש באנטיביוטיקה בטווח רחב ולמעשה האוגמנטין ותרופות ממשפחת הקינולונים, דוגמת ציפרו הידוע, הפכו ל"מחסן כלים" בדרגה ראשונה ברפואה הראשונית. ומה קרה כתוצאה מכך?

חלה עליה משמעותית בשיעורי עמידות חיידי השתן ,לכל התרופות ממשפחת הקינולונים.

בכמה? בגוש דן ,על פי הדווחים , ב 30% ובחיפה 21%.

מה המשמעות?

"מחסן הכלים" של הרופא המטפל התרוקן. לחולה אין מזור, אלא באם יאושפז בבית חולים ויקבל אנטיביוטיקה בעירוי מסוג טיל-מונחה.ה-FDA מדווח ואני מצטט "רופאים רבים(ארה"ב, תוספת שלי),מדווחים על חולים אשר נדבקו בזיהומים אשר עמידים לכל תכשיר אנטיביוטי קיים".

אלו הן השלכות קליניות חמורות ביותר שהציבור לא נותן עליהם  את הדעת. והרופאים הראשונים  עומדים לעיתים חסרי אונים מול דרישת "הלקוח", אשר בא עם רפרנס מגוגל  ואומר לרופא , "תן לי שוב אאוגמנטין כפי שנתת לפני חודשיים".

והנה כמה הנחיות פרקטיות, אשר הם תוצאה ממחקר מעמיק של זיהומולוגים בארצנו.

1.ככלל,אין מקום לשמוש באאוגמנטין לטיפול בדלקת גרון/אוזניים/ דרכי נשימהעליונות לרבות סינוסיטיס. במיעוט המקרים בהם קיים צורך באנטיביוטיקה - יש לרשום אמוקסילין=מוקסיפן.

2. באירועים של זהום בדרכי השתן אשר אינם סימטומטיים (מלווים  בתסמינים), על פי הרוב אין צורך בטיפול אנטיביוטי, למעט נשים בהריון,או מטופלים אשר עומדים בפני פעולה פולשנית, נניח ציסטוסקופיה (הכנסת צנתר לשלפוחית שתן לצורך בדיקת השלפוחית)

3.באירועים של חשד קליני לזיהום בדרכי השתן, יש להמנע משימוש בקוינולונים(ציפרו,טריביד,אופלודקס) ,להשתמש בתכשירים יותר צרי טווח דוגמא, מקרודנטין,רספרים או בטא לקטם. הטיפול בקווינולונים בזיהום בדרכי השתן הנה טעות הן קלינית והן אפידמיולוגית.

אחד הדברים המטרידים ביותר כתוצאה משימוש בלתי מושכל באנטיביוטיקה הוא, שחיידק שכיח בדרכי שתן, אסקריכיה קולי, שהיה כל כך קל לטיפול, עמידותו היום  נמדדת ב-30%!

שנהיה בריאים