שלח עג מי האיש 

ערש"ק, כלם אנשים[1], שלח תשע"ג

אומרת התורה וידבר יהוה, אל-משה לאמר.  ב שלח-לך אנשים, ויתרו את-ארץ כנען, אשר-אני נתן, לבני ישראל, בשלח משה, נאמר אליהם, כלם אנשים, כפי דברי הקב"ה למשה.

רש"י במקום, אומר, כלם אנשים – באותה שעה כשרים היו.

מי הוא איש - מה היא ענווה?

על משה נאמר והאיש משה, ענו מאד--מכל, האדם, אשר, על-פני האדמה.נראים הדברים שיש קשר בין איש ובין ענווה. 

ידועים הדברים לחיוב לימוד תורה.לימוד התורה כשלעצמו אין הוא החיוב.חיוב הלימוד הינו לימוד המביא לידי מעשה.אדם הלומד ומיישם את אשר למד, אדם הלומד וחי את אשר למד, בחינת כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה.הגיה בשינה מי איתא, האם יש הגייה בדברי תורה בעת שינה, בעת אכילה, בעבודה וכו', אכן יש, אין לימוד אך יש חיות ע"פ התורה, ע"פ אשר למדנו, היא ההגיה יומם ולילה.

נהירים הדברים, אדם אשר לומד כל ענין לימודו ניכר בחיים שלאחר הלימוד, בחיים "יום יום, רגע רגע", בעיתות אלו ניכרת התורה אותה למד.ניכר באדם, האיש הוא אם לאו.

לימוד המביא לידי מעשה, לידי חיות בדרך הנלמד, מורה להיות האדם בבחינת מקבל.קבלה המורה על ענווה, קבלה המורה, ללמוד אני צריך, אין אני יודע הכל.יתר על כן הנלמד מביא האדם לידי חיות באור הנלמד.זוהי הענווה המביאה לימוד, המביאה לידי איש, מביאה לידי חיות באור הנלמד.מי האיש - הלומד ומקיים.

אומר מוהר"ן דע שלשון הרע של העולם מזיק ופוגם את העניוות שעל ידי לשון הרע שהעולם מדברים על ידי הפגם הזה, אי אפשר להצדיקים להיות ענוים.

משה מכונה איש ומכונה ענו, בארוע : ותדבר מרים ואהרן במשה, על-אדות האשה הכשית אשר לקח:  כי-אשה כשית, לקח.  ב ויאמרו, הרק אך-במשה דבר יהוה--הלא, גם-בנו דבר; וישמע, יהוה.  ג והאיש משה, ענו מאד--מכל, האדם, אשר, על-פני האדמה.

במקום שיש לשון הרע ניכר האיש וניכרת ענותנותו.

האנשים אשר שלח משה, הוציאו דיבת הארץ, כדברי הפסוק  ויציאו דבת הארץ.

במקום אשר יש דיבה, לשון הרע, אין איש.אלו דברי רש"י, באותה שעה כשרים היו, קודם להוצאת דיבת הארץ.

מהות האדם, הינה היותו איש.היות איש צריך שתבוא ממקום הענווה.מקום הענווה הינו מקום המכיר באי הידיעה, בצורך ללמוד, איש ענו - החי לאור לימודו.

מי האיש ???????

שבת שלום

דויד לקס_אמת

[1] אין בדברים אלו, כדי לומר דבר וחצי דבר לאנשים אלו אשר ולוואי והייתי עפר לרגליהם.