בס"ד
הלב הומה לשדך: לאחדים מאתנו – למי שטרם נישא: זו קריאה לצאת מהרווקות. ולאחדים - למי שכבר נשוי : זו הזמנה לעשות מעשה ולסייע. אמר פרידריך ניטשה בספרו: "הדרך הטובה ביותר לפתוח יום הוא לחשוב, בעת היקיצה, אם אין ביכולתנו לשמח ביום הזה לפחות את ליבו של אדם אחד".
הסטטיסטיקה המטפסת משנה לשנה במספר הרווקות המאוחרת נובעת מרקמה חברתית ותרבותית שכולנו מושפעים ממנה וגם משפיעים עליה. כולנו שותפים להיווצרותה ולכולנו אחריות לדינמיקה בנוגע ליחידותם הארעית של אלה שטרם נישאו.
על כולנו ליטול יוזמה כדי לשנות את המצב, ולהתחיל בדרישה מעצמנו. לא להצטנף בפינה ולא לעצום עיניים, אלא לזכות בעשייה בעלת ערך. להרגיש את הזולת ולפעול לצמצום הרווקות. כדברי שלמה המלך: "כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה" (קהלת ט 10). כל אחד מאיתנו יכול להסתכל סביב ולגלות בסביבתו רווק/ה – בבית הכנסת, בעבודה, באוניברסיטה, בשכונה, בקהילה, בין קרובי משפחה רחוקים או קרובים וכו'.
זה מצריך מכולנו רק מודעות, קורטוב של רצון טוב ומעט עמל: לברר, לשאול חברים, ולהציע. כפי שמבאר הרב קוק ביומנו האישי: "איני יכול להכחיש את רצוני הפנימי, את חשק העצמי של הנשמה, שתמיד הוא מתגלה מתוך מעמקי לבבי, שהוא חפץ נאמן, מלא חרדות. והחרדות הזאת מלאה היא עצם של קדשה. כי לדבר ד' אני חרד. מורא שמים הוא שיחי ושיגי העצמי הפנימי, בו כל מעיני. החברה, הסביבה והחיים המעשיים, הם מנחים על דרכי כאבני דרך, שאינם מניחים לתשוקתי הקדושה, המלאה אור הקדש של יראת ד', המכללה באהבה תוכית, לצאת אל הגלוי בכל עת, להתאמץ בכל המדות כלן". הראי"ה קוק, 'חדריו' (פרקים מיומנו האישי, עמ' קנו)
זהו המקור לנקיטת יוזמה – להרחיב את האכפתיות: קצת לחפש, קצת לתהות, קצת לברר ולהציע; פשוט לעמול, למענם ולמעננו. מהעמל הזה נולדת קומה נוספת לערך הנתינה. החיפוש, האיתור והרצון לשדך מפגיש אותנו עם חיבורים רבים המשקפים פסיפס אנושי מרתק, ועל אחת כמה וכמה מעלה גדולה יש לעיסוק בשידוכים: "ונתתי לך מהלכים ביןהעמדים" (זכריה ג 7). העיסוק בשידוכים הוא מצווה מהותית בעם היהודי. העוסק בשדכנות דבק במידותיו של הקב"ה,עושה חסד גדול ונעשה שותף להקמת משפחות בעם ישראל, וזכות כל הצאצאים שייוולדו למשודכיו לדורי דורות עומדת לו.
רבים מגדולי ישראל היו מטריחים עצמם לעסוק בשידוכים, ומהם אף התפרנסו משדכנות. וכך מספרים על המהר"ל, שלא היה משתמש במעות שהיו נותנים לו לאות הוקרה עבור פעולות טובות שעשה – חוץ ממעות שקיבל עבור שדכנות – והיה אומר שכסף השדכנות כסף כשר.
למי שמהסס להציע ולשדך, חז"ל לימדונו: מרגע שנברא העולם ועד עכשיו הקדוש ברוך הוא יושב ומזווג זיווגים. ואם מלך מלכי המלכים עסוק בזיווגים, הרי זכות גדולה לכל ברייה להיות כלי לשליחותו יתברך. יש לנו מצווה להידמות לקוננו ולדבוק במידותיו – וזה דבר מעשי ונפלא שבו כולנו יכולים ללכת בדרכי בוראנו. (לפי בראשית רבה סח/ד). המציאות האותנטית בת זמננו מזמנים לפתחנו את הזכות לרצות להשתדל ולהיות שלוחים למקום.
ישעיהו אמר: "הנני שלחני" (ישעיהו ו 8). כל אחד מאיתנו נבחר לבצע שליחות בתקופת הגאולה של זמננו. עלינו לברר ולהבין את מקומנו ואת שליחותנו האישית בתוכנית האלוקית. הקב"ה נתן בידינו את הבחירה וטבע בנו יכולות שנשתמש בהן לטובתנו וגם לטובת הכלל, ומכאן ההכרה בחשיבותה של השליחות שלמענה הגענו לעולם, לעשות מתוך שמחה, התלהבות ורצון.
חייה כהן אמנית, אשת עסקים, ואשת חינוך, מחברת הספר 'הדרך לחופה'
פעילה בהתנדבות במעורבות חבריתית
