"כל הזמן אני רק נותן ונותן לכולם ורק כשאני צריך משהו ? אני לא מקבל שום דבר. אני יותר מידיי טוב". המשפט הזה מוכר לכם? אם כן, המאמר הזה בדיוק בשבילכם.
לא מעט אנשים מסתובבים עם הרגשה שהם נותנים מעצמם כל הזמן מכל הלב לכולם, דואגים להם ולרווחתם, להנאתם ולשמחתם אך כשהם זקוקים לקבל משהו, הם לא מקבלים בחזרה. אז עולה אצלם תחושת מירמור, קיפוח, כפיות טובה, עצב, בדידות, חוסר ערך ותחושת קורבנות. רגשות אלה הם דלק מצוין להתעוררות והתפתחות הכעס.
אחת הסיבות המרכזיות שהופכת אנשים לכועסים, נרגנים ועצבניים היא העיסוק המתמיד והקבוע רק בצרכים וברצונות של האחרים. הנתינה האינסופית לאחרים מבלי שהאדם רואה בכלל את עצמו ומבלי שהוא נותן לעצמו רשות וחופש להיות מי שהוא על כל הרצונות והצרכים שלו, במיוחד כשזה בא על חשבון העצמי שלו, הופך אותו לבלתי נראה ובלתי חשוב וגורם לו לתחושת חוסר חופש, חוסר מקום, חוסר ערך ומשמעות, תלוי באחרים ואף, לתחושת מחנק.
נתינה לאחרים היא דבר ראוי וחשוב אך לא כשהיא באה על חשבון ה"אני" שלנו. הבעיה היא כשאין איזון בין הנתינה לאחרים לבין הנתינה לעצמנו.
אנשים אלה פיתחו עוד מתקופת ילדותם, בהתאם לדפוסים והחוקים שהיו במשפחת המוצא שלהם, רגישות גבוהה וחיישנים מפותחים לצרכי האחרים, למדו לדאוג לאחרים ולהקריב את צרכיהם האישיים למען האחרים. במהלך חייהם הם איבדו קשר עם הסמן הפנימי שלהם שמצביע על הרצונות והצרכים שלהם ועם השאלה "מה אני רוצה?", "מה אני צריך?".
בין אנשים אלה ניתן למצוא את מי שהיו בילדותם "ילדים הוריים" , (Parental child), משום שחל במשפחתם היפוך תפקידים, לפיו הילד לוקח אחריות על ההורים תוך כדי הקרבת התפתחותו האישית למענם. ילדים אלה מקבלים על עצמם, באופן לא מודע, תפקיד במשפחה לדאוג להורים או לאחד מהם, שנתפס בעיניהם חלש וזקוק להגנה. הם נתפסים ונחווים במשפחתם כילדים טובים ומוצלחים ובדרך זו הם מרגישים טובים וחשובים וכך הם לומדים לקבל ביטחון, ערך ומשמעות דרך הדאגה לאחרים. לעיתים, המשפחה נתפסה כערך עליון וחשוב יותר מצרכי הפרטים שבתוכה וכתוצאה מכך, הוזנחו רגשות היחיד וצרכיו.
ילדים אלה גדלים לבגרותם עם התפקיד, האמונה ותבניות החשיבה שלהם לפיהם עליהם לדאוג קודם כל שהאחרים ירגישו טוב, גם אם זה דורש מהם הקרבה של צרכיהם האישיים. לכן, יש להם גם צורך להעניק לאחרים כי כך הם מעניקים לעצמם תחושת ערך עצמי חיובי ,"אני בסדר, טוב, חשוב ובעל משמעות".
המחיר שאנשים אלו משלמים הוא בכך שהם מרגישים שאחרים לא רואים אותם, לא נותנים להם את החופש להיות מי שהם, הם נמחקים, שקופים ובלתי נחשבים וצרכיהם נשארים בלתי מסופקים. הבעיה היא שהם לא רואים שהם בעצמם מתעלמים מהצרכים שלהם, הם אינם מרשים לעצמם להציג בגלוי את רצונותיהם והצרכים שלהם, לא מבקשים דבר, מצפים שהאחרים יראו לבד בעצמם את מה שהם צריכים ויספקו להם אותם וכשזה לא קורה, הם מתאכזבים, מתוסכלים וכועסים.
כך מתפתחת התחושה שאין לעצמי מקום ורשות להיות מי שאני. אנשים אלה מרגישים כלואים בתוכם ושבויים במחויבות שלהם לאחרים, ולא במחויבות שלהם לעצמם. הם מתפלאים כל פעם מחדש איך זה קורה שלא רואים אותם, קולם לא נשמע, לא מבינים אותם ומתעלמים מהצרכים שלהם.
יתירה מזאת, האנשים בסביבתם, הקרובים והרחוקים, במשפחה, בני הזוג, הילדים, החברים, הקולגות, הבוס ועוד, לא רק שלא רואים אותם אלא התרגלו לצפות מהם להמשך הנתינה המוחלטת שלהם גם אם זה לא מתאים או נוח להם לבצע את המשימה. אם זה קורה מסיבה כלשהי הם מרגישים אשמים, אי נעימות ואי נוחות ואף מרגישים שהם פוגעים בזולתם כי בסה"כ כל רצונם הוא "להיות בסדר".
אט אט מתעצמת בתוכם ההרגשה שהם לא קיימים בעיני האחרים, הם לא מספיק חשובים, בלתי נראים והכעס מתחיל לתפוס מקום קבוע בעולמם הפנימי. לכך מתלוות תחושות מרירות, קיפוח, דחייה, חוסר אונים, עצב, בדידות, חוסר ערך וקורבנות המזינות ומתדלקות במעגל סגור את הכעס שוב ושוב .
ישנם אלו שיבטאו את הרגשות האלה בהתפרצות של כעס אפילו על עניינים קטנים, שוליים ופעוטים ואפילו לא יבינו את מקור התפרצות הכעס האמיתי שלהם וישנם אלו שידחסו אותו בתוך עולמם וימנעו מלבטא אותו שמא הם יפגעו באחרים. חלק "ירדו למחתרת" וינסו לקבל מענה וסיפוק למאווייהם ולמילוי המשאלות שלהם מחוץ לטווח העין תוך כדי הסתרה ושקרים.
למעשה, הם אינם רוצים להסתיר או לשקר אך אין להם רשות וחופש בתוכם להציב בגלוי את רצונותיהם ולהתעמת עם זולתם ולכן, הם מוצאים דרכים עקיפות ומוסתרות להשיג סיפוק, חופש להיות אני ומקום לעצמם. הם, בעצם, בורחים ממה שנהייה מהם במצב הגלוי והם מחפשים את מי שהם רוצים להיות באופן מוסתר וסמוי מהעין, מתחת לפני השטח וכך הם נמנעים מהצורך להתעמת באופן ישיר וגלוי עם עצמם ועם האחרים.
אמר לי פעם בעל כשרכש לעצמו אופניים "אני לא משתף או מתייעץ עם אשתי כשאני רוצה לקנות משהו לעצמי כי היא ישר תתנגד ותגיד לי בשביל מה אתה צריך את זה, אני פשוט קונה וקובע עובדה". לא רק שהוא לא מונע בכך מריבה או ויכוח עם אשתו אלא שעדיין אין בתוכו את החופש האמיתי שלו להתחבר למשאלותיו ולצרכיו והוא משליך על אשתו את המחסום של החופש שלו במקום להתמודד עם המחסום שבתוכו.
חלק ימשיכו בנתינה האינסופית לאחרים גם אם זה על חשבונם עד שלא יוכלו לשאת את זה יותר או שיתרחש אירוע קיצוני יותר, והם ירגישו נחנקים לגמרי, דבר שיהווה טריגר והם "ישברו את הכלים" ו"לא ישחקו יותר". הם יפרקו את הזוגיות, ייצאו ממקום העבודה שלהם וכד' כשכוונתם למצוא את ה"אני" שלהם, מקום חדש בו יראו אותם, את מי שהם ובו יקבלו מענה לצרכים והרצונות שלהם.
אך אל לכם למהר לשבור את הכלים אם לא עשיתם שינוי אמיתי בתוככם. אין לכם מה לבוא בטענות לאחרים שלא רואים אתכם, לא שומעים אתכם ולא נותנים לכם את מה שאתם זקוקים לו מהם כל עוד אתם לא נותנים לעצמכם, כל עוד אתם לא רואים את עצמכם, ולא נותנים לעצמכם מקום וחופש לדאוג גם לעצמכם ולדברים שאתם אוהבים.
אל תטעו לחשוב שהכל בגלל האחרים שלא רואים אתכם, לא מתחשבים בכם ולא רוצים להעניק לכם את מה שאתם צריכים. לא ולא!
זה אתם שלא נותנים לעצמכם. אתם הם אלה שמוותרים על עצמכם. אתם הם אלה שהרגלתם את כולם לקבל מכם כל מה שהם צריכים בלי להתחשב אם זה נכון או מתאים לכם. אתם הם אלה שהעמדתם את עצמכם אחרונים בתור אם בכלל. אז איך אתם רוצים שהם יראו אתכם אם אתם לא רואים את עצמכם? דעו שאין לכם מה לצפות מהאחרים שיתנו לכם את מה שאתם צריכים מהם אם אתם לא נותנים לעצמכם ואם אתם לא מרגישים שאתם ראויים לזה.
זה לא אומר שעכשיו אתם צריכים להתעלם מרצונות הסביבה ולמלא רק את רצונותיכם. גם זה לא יעיל במיוחד למערכות יחסים. מה שחשוב הוא למצוא את הדרך בה תתנו מקום וחשיבות, מצד אחד, למה שאתם רוצים וצריכים ומצד שני, תראו גם את הצרכים של הסביבה ותמצאו את האיזון המתאים בין שניהם. בדרך זו שום מסגרת או מערכת יחסים לא תהיה מסגרת כובלת, חונקת ושוללת חופש ומרחב בחירה שרק תרצו לברוח ממנה.
כל אדם זקוק להרגיש את ה"אני" שלו בא לידי ביטוי באופן שלם וחופשי על כל מי שהוא, עם כבוד והערכה גם אם הוא נמצא בתוך מערכות יחסים או מסגרות שונות.
תנו לעצמכם את החופש לבטא את מה שאתם צריכים, עשו את מה שאתם אוהבים וגורם לכם הנאה ועניין. אל תוותרו על ההנאות שלכם מתוך חשש ופחד מהתגובה של הסביבה. כיתבו "מכתב התפטרות" מהתפקיד שאתם ממלאים שנים רבות לדאוג כל הזמן רק לאחרים. הציבו את הדברים שאתם רוצים בגלוי תוך שיתוף ומתן רשות פנימית לצרכים שלכם ולגיטימציה שגם לכם מגיע לקבל סיפוק למשאלותיכם ולממש את רצונותיכם.
רק כשאתם מציבים את עצמכם בקדמת הבמה, דואגים גם לעצמכם ולא מוותרים עליכם, לא תישארו מאחורי הקלעים, שקופים, מחוקים, מלאים בכעס, מרוקנים בכוח, שמחה ואנרגית חיים שאתם מוציאים אותה כיום רק על משימות, מטלות, תפקידים ובדאגה ואחריות לכל העולם. כך תזכו לתחושת הקלה, שחרור, ערך ומשמעות, עצמאות, דימוי עצמי חיובי ובעיקר, חופש ומרחב בחירה להיות מי שאתם במלואכם, דבר שיחזק את מערכות היחסים שלכם ויביא לכם סיפוק והערכה רבה.
לקבלת סדרת הטיפים במתנה "כל הסודות לשליטה וניהול יעיל של כעסים", לחצו על הקישור
אריאלה מלצר הינה מייסדת מכון רעות ברחובות,לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי ובבעיות שליטה וניהול כעסים, עובדת סוציאלית,תואר שני,מטפלת זוגית, עפ"יהאימגו,פסיכותרפיסטית,34 שנות ניסיון.
אריאלה מלצר הינה מייסדת מכון רעות ברחובות,לטיפול זוגי, אישי ומשפחתי ובבעיות שליטה וניהול כעסים, עובדת סוציאלית,תואר שני,מטפלת זוגית, עפ"יהאימגו,פסיכותרפיסטית,34 שנות ניסיון.
