השתק שיפוטי
מבוא
טענה בדבר השתק שיפוטי יכולה להתעורר מקום בו אחד מבעלי הדין מעלה טענות עובדתיות או משפטיות סותרות באותו הליך עצמו או בשני הליכים שונים. תכלית ההשתק השיפוטי היא למנוע פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור במערכת המשפט, וכן להניא מפני ניצולם לרעה של בתי המשפט.
מאחורי ההשתק שיפוטי, עומד העיקרון של הגינות ותום-לב. על-פי כלל זה, אם העלה אדם טענה בהליך מסוים וטענתו התקבלה, ובעקבות זאת זכה בטובת הנאה, הוא יהיה מנוע מלהעלות טענה סותרת בהליך אחר.
בעניין השתק פלוגתא ראו: 'השתק פלוגתא'. ובעניין השתק עילה, ראו: 'השתק עילה'.
תחולתו
הדגש בהשתק השיפוטי מתמקד ביחס בין בעל הדין לבין בית המשפט, ומכך נובע שתחולתו אינה מוגבלת למצב דברים בו מדובר באותם מתדיינים בהליך הראשון ובהליך המאוחר, ואף אין דרישה שהצד האחר שינה את מצבו לרעה. זאת בניגוד לתורת ההשתק מכוח מצג המתמקדת בצדדים ובמערכת היחסים ביניהם. זאת ועוד, טענת השתק שיפוטי יכולה לעלות בלא קשר לנושא המשפטי המהותי העומד על הפרק.
ככלל, תנאי לקיומו של השתק שיפוטי הינו שבעל הדין כלפיו נטען ההשתק השיפוטי זכה בהליך הראשון על סמך טענה שאת היפוכה הוא טוען בהליך השני. כלל זה נובע מן החשש שתתקבלנה החלטות סותרות על ידי שני טריבונלים שונים.
הדגש בהשתק השיפוטי הינו על היחס בין בעל-הדין לבין בית-המשפט, ולכן תחולתו של ההשתק השיפוטי אינה מוגבלת למקרים שבהם מדובר באותם מתדיינים בהליך הראשון ובהליך המאוחר, ואף אין דרישה שהצד האחר שינה את מצבו לרעה.
כמו כן טענה בדבר השתק שיפוטי יכולה לעלות בלא קשר לנושא המשפטי המהותי העומד על הפרק. על-פי הפסיקה, אחד התנאים לקיומו של השתק שיפוטי הינו הצלחה בהליך הקודם, כלומר: שבעל-הדין שכלפיו נטען ההשתק השיפוטי זכה בהליך הראשון על סמך טענה שאת היפוכה הוא טוען בהליך השני. תנאי זה נובע מן החשש שתתקבלנה החלטות סותרות על-ידי שני טריבונלים שונים. לפיכך אם בית-המשפט הראשון דחה את טענתו של בעל-הדין, אין מניעה שהוא יעלה טענה סותרת בהליך המאוחר .
הרציונאל שבהשתק שיפוטי
טעמיו של השתק שיפוטי מגוונים הם, בעוד שבפרשת אינטרלגו דובר בעיקר על השתק שיפוטי, מוצאים אנו שימוש בדוקטרינות או ברציונאליים אחרים לגבי אותו כלל. בפרשת ג'ול דובר על "שימוש לרעה בהליכי משפט". בפרשת ארגמן דובר על בחירה בין "חלופות" (election). בפרשת קזצ'קוב דובר מטעמים של "תקנת הציבור". בפרשת אליאב דובר מטעמים של הגינות ותום לב. גם המלומדים ד' פרידמן ו-נ' כהן, בספרם חוזים, רואים בפסיקה זו הרחבה של דיני ההשתק ותום הלב. בפרשת חיים , דובר על מניעת תוצאות בלתי צודקות.
האם נדרש שבעל דין יזכה במשפט הראשון?
במשמעות הדרישה בדבר הצלחה בהליך הראשון. האם מתחייב מכך בהכרח שהמתדיין זכה בדין בהליך הראשון? או שדי בכך, שהטענה התקבלה על ידי בית המשפט אף אם בסופו של יום בעל הדין לא צלח במשפט? התשובה לכך היא תלויה במחלוקת בין השופטים המלומדים הנשיא גרוניס והשופט רובינשטיין.
לשיטת הנשיא גרוניס בדעת רוב, די בכך, שהטענה התקבלה על ידי בית המשפט אף אם בסופו של יום בעל הדין לא צלח במשפט. מנגד השופט רובינשטיין קבע, שאין הבדל בין אם נתקבלה הטענה לבין אם נדחתה. לדידו, באספקלריית תום הלב - ובלשון פשוטה, הגינות - אין צורך ככלל בהצלחה קודמת בטענה זו. אי אפשר שהצד שכנגד, ובהכרח גם בתי המשפט, יהיו לטוען בחינת "תכנית כבקשתך".
כלל ההשתק השיפוטי, בהיותו כלל שורשי, חל, בנסיבות המתאימות, בהליך פלילי כמו בהליך אזרחי . וכן בהליך מנהלי כמו בהליך אזרחי.
נכתב ע"י - עו"ד מיכאל חוואי
אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית. בכל מקרה של שאלה בעניין יש לפנות לעו"ד מוסמך לקבלת ייעוץ מלא. אין במאמר זה כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הח"מ.
