עולם המדע - שפת דיבור לעומת שפה מקצועית (חלק א) 

עולם המדע - שפת דיבור לעומת שפה מקצועית (חלק א)

בעולם המתפתח שבו אנו חיים מחלחל המדע לכל שכבות האוכלוסייה, בכל תחומי החיים. אי לך, על כל אחד להיות מסוגל לתקשר בעזרת מושגים מדעיים בסיסיים בתחומים שונים; בבואו לרכוש מוצר אלקטרוני מתקדם, בקבלת אבחון רפואי, או כשהוא מקבל על עצמו החלטות תזונתיות. השפה המקצועית המייצגת את המדע שהייתה נתונה בעבר בחזקתם של בעלי מקצוע בלבד, הופכת להיות נחלת הכלל, ועל כן, יש לעשות סדר ולדייק במשמעות המושגים. להלן כמה דוגמאות שניתן לקשר אותן לתחום הרפואה/התזונה:

נשימה: יש להפריד בין שני תהליכים בסיסיים המכונים נשימה וצורכים חמצן. נשימה פיזיולוגית בבעלי חיים היא תהליך קליטת האוויר וחילוף הגזים המתרחש בריאות. נשימה תאית היא תהליך הפירוק של מולקולות עתירות אנרגיה בתא, והשימוש באנרגיה זו ליצירת חומרים ולהנעת תהליכים בתא. בעוד שנשימה פיזיולוגית מתייחסת בהכרח לקליטת חמצן מהסביבה, בתהליך הנשימה התאית לא תמיד מעורב חמצן (חיידקים רבים מבצעים נשימה אל-אווירנית). אף על פי כן, נשימה תאית, באופן זה או אחר, מתרחשת בכל התאים ובכל היצורים החיים, ללא יוצא מן הכלל. למרות שיש להקפיד על הבחנה בין נשימה פיזיולוגית ונשימה תאית, הרי שאצל בעלי חיים יש קשר הדוק בין שני התהליכים; החמצן הנקלט בריאות מועבר בדיפוזיה אל מחזור הדם, הדם נושא את החמצן על גבי מולקולות המוגלובין, בכלי הדם הקטנים ביותר, הנימים, מועבר החמצן, גם הוא בדיפוזיה, אל כל תאי הגוף. התאים משתמשים בחמצן כקולט האלקטרונים הסופי בתהליך הנשימה התאית. במהלכו הם מפרקים מולקולות מהמזון ומייצרים מולקולות של "מטבע אנרגיה" שבעזרתם מתאפשרת בניית חומרים בתא, והנעת תהליכים ביולוגיים. הטעות הרווחת היא לחשוב שכל תהליך נשימה קשור בהכרח בצריכת חמצן. מקור הטעות הוא שבבסיסם של כל תהליכי הנשימה עומדות תגובות חמצון-חיזור; אלו הן תגובות שבמהלכן אטומים מוסרים אלקטרונים לאטומים אחרים. בעבר היה פירוש המילה חמצון "התרכבות עם חמצן", אך בכימיה המודרנית שונתה משמעות המושג ל"קליטת אלקטרונים". לכן אף על פי שבעבר נקשרה הנשימה להתרכבות עם חמצן, כיום ידוע שחמצן איננו קולט האלקטרונים היחיד במערכות ביולוגיות.

לסיכום, אף שנשימה מוגדרת בשפת הדיבור כשאיפת חמצן ונשיפת פחמן דו חמצני בלבד, מסתבר שקיימים שני תהליכים בסיסיים המכונים נשימה. וכן מסתבר כי מושג נשימה אינו נרדף למושג צריכת חמצן.

אנרגיה: המושג "אנרגיה" קשה להגדרה ויש מדענים הטוענים כי מוטב שלא להגדירו. בחלק מהספרים קיימת עדיין ההגדרה הבאה: "אנרגיה היא היכולת לבצע עבודה". כנגד הגדרה זו נכתבו מאמרים רבים. לאנרגיה צורות רבות, היא יכולה להתגלגל מצורה לצורה וכל צורת אנרגיה יכולה להפוך לאנרגיית חום. כוח לעומת זאת הוא כל דבר שיכול לגרום לגוף בעל מסה להאיץ. כוח הפועל על גוף יכול לגרום לשינוי במצבו של הגוף, או להתנגד לכוח אחר הפועל על אותו גוף. קיימת נטייה להשתמש במושג כוח כמילה נרדפת לאנרגיה ולהפך. כל תהליכי הגוף דורשים אנרגיה; סך כל האנרגיה שגוף האדם זקוק לו לצורך תפקודו התקין כולל; את האנרגיה הנדרשת לקיום המטבוליזם ופעולות החיים הבסיסיות, את האנרגיה הנדרשת לכל פעילות גופנית החורגת מהמטבוליזם הבסיסי וכן את האנרגיה הדרושה ליצירת חום. אנרגיית חום נפלטת מהגוף כדי לאפשר לגוף לשמור על חום קבוע, אך אין בגוף האדם מנגנון המאפשר להפוך אנרגיית חום לצורת אנרגיה אחרת ולנצלה מחדש ולכן בשלב זה הגוף מאבד אנרגיה. היחידות המקובלות למדידת אנרגיה הן הקלוריה והג'אול. כל קלוריה שאנו מדברים עליה בשפת הדיבור היא למעשה קילו קלוריה (אלף קלוריות). הג'אול התקבל כיחידה הבינלאומית למדידת אנרגיה במזון, אך למרות זאת הקלוריה מצויה עדיין בשימוש נרחב למטרה זו. היחידה למדידת כוח היא הניוטון. בכל מקרה סך כל האנרגיה היא קבועה. דבר זה מוביל לניסוח העיקרון החשוב, הידוע בשם "חוק שימור האנרגיה": האנרגיה לובשת צורה ופושטת צורה, אך אינה נוצרת יש מאין ואינה הולכת לאיבוד. בין המושגים אנרגיה וכוח קיימים יחסי גומלין אך הם שונים זה מזה; לא קיים חוק שימור הכוח, לכל כוח יש גודל וכיוון, כוח אחד לא יכול להיות מומר לכוח אחר, אך לעומת זאת יש צורך בשימוש באנרגיה לצורך הפעלת כוח.

לסיכום, כוח ואנרגיה הם שני מושגים שאינם חופפים. אנרגיה היא האמצעי לשימוש בכוח, גם גוף האדם זקוק לאנרגיה כדי להפעיל כוח.

אלרגיה: היא תגובה חיסונית של הגוף שאינה צפויה ואינה רצויה, לחומרים שבדרך כלל אינם מעוררי מחלות. בעוד שתגובה חיסונית כנגד גורמים מעוררי מחלות או גורמים זרים אחרים נחשבת לדבר חיובי ובזכותה אנו נמנעים ממחלות רוב הזמן, הרי שאלרגיה היא תגובה קיצונית ומופרזת של מערכת החיסון. מאפייני האלרגיה כוללים קושי בנשימה ואף חנק כתוצאה מכיווץ שרירים והפרשות בדרכי הנשימה, נזלות, עיטושים ודלקות עיניים, כאב בטן, שלשולים והקאות, פריחות, גרד, אודם, נפיחות ודלקות, ובמקרים קיצוניים הרחבת כלי הדם וירידת לחץ הדם עד כדי הלם אנפילקטי, אובדן הכרה, ואף מוות. דוגמאות לאלרגיה הן אלרגיות לעקיצת דבורים, לקרדיט האבק או לתרופות מסוימות. תופעות אחרות של רגישות או אי סבילות אינן קשורות במערכת החיסון. כמו למשל רגישות לפול עקב חסר באנזים G6PD או אי סבילות לסוכר החלב.

לסיכום, אלרגיה ואי סבילות הן שתי תופעות שונות, המופעלות על-ידי מנגנונים שונים בגוף.