הויכוח באם למול תינוקות בני דת משה, איננו חדש והיה קיים כבר במאה ה18 , לפחות באירופה. אבל מדי פעם הויכוח מתלהט ובשנים האחרונות הגיע לפולמוס רציני בין התומכים והשוללים אותו.
ואינני רוצה דן בעיקרון, מדוע, אלא בפעולה גופא , כיצד היא מתבצעת.
המנהג הפולחני למול תינוקות בני יומם, קדוש לרוב היהודים ועל דת לא ניתן לקיים שום ויכוח וכל ארגומנטציה לוגית תהיה בזבוז זמן.
ואני באופן אישי אינני מתנגד למילה וטוען כי כל אחד באמונתו יחיה.
שמסתבר גם, כי כריתת הערלה, מגנה מפני מחלות מסויימות השכיחות יותר בקרב הערלים ומקטינה באופן משמעותי העברת מחלות ויראליות בין בני זוג המקיימים יחסי מין. וזה הוכח באופן ברור וחד משמעי ופורסם בספרות המקצועית.
כמובן ,לפני אלפיים שנה כאשר מלו את התינוקות לא ידעו על חיידקים, לא הבינו מה זה ספסיס ואנטיספסיס, חתכו לקטן גם עם אבן צור, אך היום התובנה שלנו היא אחרת ואינני רואה שום סיבה למול תינוקות באופן פרימיטיבי וחסר רחמים כפי שזה מתבצע עדיין.
לאחרונה שמענו על תינוק, אשר קרוב לודאי עשה דום-לב ונפטר עקב הטראומה הנוראית אשר ביצעו בו בבשר החי.
וסיבוכים שונים ומשונים קורים כאשר מופיע יהודי עבדקן, בור ברפואה, חותך לקטן, מוצץ בתאוה, שותה כוסית יין, "מטשטש" את התינוק עם כמה טיפות יין מאותה הכוס, והולך שמח ועליז ל"מקרה" הבא, לחתוך ולמצוץ.
והסיבוכים רבים ושכיחים. אני מדגיש, שכיחים ,ולא אמורים להתקיים כלל, במאה ה-21 .לא כל כך מתפרסמים והציבור לא יודע.
חותכים בטעות לתינוק קצת יותר מדי ערלה, חותכים לו חלק מ"הכובע", מעבירים לו במציצות הרפס,חובשים לא נכון וחונקים את איבר מינו עד שעובר נמק, גורמים לאיבודי דם קשים ויש עוד.
והגרוע מכל, חותכים לבן ערובה הקטן ,כאשר איננו יכול להתגונן, כי הסנדק והמוהל חזקים ממנו ומחזיקים אותו חזק.
ולא מתיחסים כלל כי לתינוק כואב כמו לבגיר ואפילו המוהל המכובד , אני מניח, לא היה מסכים כי יחתכו לו ללא הרדמה.
אז מה עושים?
משתכנעים כי ברית-מילה היא פעולה כירורגית רפואית,חייבת להתבצע בבית חולים המצוייד באמצעי החיאה,במיכשור מתאים, ללא"מציצות" בפה, בתנאים סטריליים בהרדמה או טישטוש ועל ידי רופא אשר עבר הכשרה בענין זה.
אבל כנראה אני כותב ומדבר "ללמפה".
כותב הכתבה הוא מנתח פלסטי בכיר. http://www.dr-teman.co.il
