סוגיות במנהל הציבורי תוך התייחסות למושגים של המשפט הציבורי מנהלי 

סוגיות בהתפתחות המנהל הציבורי

המשפט הציבורי

למה צריך משפט ציבורי/מנהלי?

בתי המשפט לעניינים מנהליים הוקמו מכוח חוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000. ע"פ החוק, בית המשפט המחוזי, בשבתו כביהמ"ש לעניינים מנהליים, דן בעניינים מנהליים שבעבר נדונו כדבר שבשגרה בבג"ץ.
מטרתו של החוק הייתה להפחית מהעומס הרב שהיה מוטל על ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"ץ, ולשנות את המצב החריג והלא ראוי, שבו ביהמ"ש העליון דן בעניינים מנהליים בתור ערכאה ראשונה ואחרונה, בניגוד למצב הקיים בנושאים אחרים.

מהם עניינים מנהליים
סעיף 2 לחוק מגדיר עניינים מנהליים כסכסוך בין רשות מנהלית לבין הפרט. בסעיף 5 לחוק נזכרים הנושאים שביהמ"ש לעניינים מנהליים מוסמך לדון בהם:

? עתירה מנהלית- זוהי עתירה נגד החלטה של רשות בנושאי ארנונה, חינוך, רשויות מקומיות, רישוי עסקים ועוד.

? ערעור מנהלי- ערעור על החלטת רשם האגודות השיתופיות, ועדת ערר בעניין היטל ביוב, החלטות מסוימות לפי חוק התכנון והבנייה ועוד.

? תובענה מנהלית- מדובר בתובענה לסעד אזרחי, שהעילה שלה היא עניין מנהלי שנמצא בתוספת השלישית לחוק. בפועל, כיום מדובר בתובענה לפיצויים שעילתה במכרז ציבורי.

? עניין מנהלי שנקבע בחוק אחר.

כל עניין מנהלי שלא נכלל באחד מהנושאים הנ"ל, ידון בבג"ץ. בנוסף, לבית המשפט לעניינים מנהליים יש סמכות להעביר לבג"ץ כל עניין שמגיע אליו לדיון, ואשר נראה לו כבעל חשיבות ציבורית מיוחדת.

ומהי אותה רשות מנהלית, שביהמ"ש מוסמך לדון בסכסוכים בינה לבין הפרט?

על רשות מנהלית לענות על הכללים הבאים:
? גוף שהוקם ונמצא בבעלות של המדינה.
? גוף שהוקם מכח חוק.
? גוף שמתקיים ע"י מימון ציבורי- ארנונה, מיסים וכד'.
? גוף שמטרתו אינה עשיית רווחים, כי אם מתן שירות.
? גוף שהוא מונופול יחיד בתחומו.

בעניין זה יש לציין, כי יש גופים, שאינם עונים על הכללים הנ"ל, ובכל זאת מוגדרים כרשות מנהלית.

לרשות מנהלית מותר לפעול רק לפי מה שהחוק מאפשר לה. זאת, משום שהיא מקבלת את סמכותה מכוח החוק. המשמעות היא שהרשות המנהלית לא יכולה לפעול שלא במסגרת חוק או לבצע פעולות שלא מוגדרות בחוק. אם תעשה כן, תהא זאת חריגה מסמכות, ופעולותיה יחשוב ללא חוקיות.

גם בבית משפט השלום שדן בעניינים פליליים נגמרים התיקים בפן אזרחי. בעניין עתירה והאפשרות לפנות לבג"ץ יש מעין מנוף להגעה להסכם.

בג"ץ ? וקסלבאום: קבוצה של הורים שקולים שפנתה נגד משרד הביטחון בטענה שרוצה כיתוב משלהם לא רק את הנוסח המובנה. בסופו של דבר הוחלט על הסדר וכך נגמרה הפרשה אף על פי שלא מוצתה בבג"ץ.

עקרון חוקיות המנהל ? עקרון בסיסי של המשפט המנהלי לפיו לרשות המנהלית מותר לפעול רק אם היא הוסמכה לכך במפורש. הפרט יכול לעשות מצד אחד ככל העולה על רוחו אבל כל עוד לא קיימת הוראת חוק תקפה האוסרת עליו לעשות כן. (ע"פ בג"צ וקסלבויים).
הרשות אינה מוסמכת לעשות דבר אלא אם קיבלה הסמכה לעשות זאת במסגרת החוק באופן מפורש.

כאשר אדם עותר נגד פקיד ציבור, נטל ההוכחה עליו. והוא צריך להוכיח כי יש חוק המחייבו לעשות כן כאשר הוא טוען שפועל לפי החוק.

כאשר אדם עותר במטרה שלא יימנעו ממנו דבר מה, אז על המנהל להוכיח שהעניין בסמכותו.

הסמכות המנהלית

כל רשות מנהלית יש לה את אותה סמכות מנהלית שמקבלת תוקף  מחוק.

מקור ראשוני ? החוק. הפשט. מאיפה יש שאיבה של סמכות חוקית של אותו מנהל.

מקור משני ? התקנות. הגופים פועלים על פי צווים ותקנות כגון פקודת מס הכנסה. תקנות עירוניות.

גם התקנות ניתנות לסתירה. השאלה מי נתן להם את ההכשר.

חוקי היסוד נתנו מעמד מיוחד לזכויות של חוק כבוד האדם וחרותו וזכויות של חופש העיסוק, האזרח בא וטוען כנגד עם חוקי אלו ופגיעה בהם.

זכות הקניין ? לפי חוק כבוד האדם וחרותו אין לפגוע בקניינו וברכושו. יש מקרים שהמדינה מפקיעה קרקעות.

יש את נושא ההנמקה שבא טוענים הרשויות את טענתם למעשיהם.

האפשרות לפסול אדם יכולה להתבצע בתחום הפרוצדורלי. לא עמד בתנאים או בתקנון. נקרא פסילה פרוצדורלית.

הכלל הוא שאין לפגוע בזכויות היסוד אך יש מקרים שכן.

מגבלה נוספת שיש בחוקים היסוד האלו הסייג ? "אלא בחוק לתכלית ראויה ולטובת הכלל".
ומי קובע את התכלית הראויה וטובת הכלל? פרשנויות ? בג"צ ? היועמה"ש.

בנוסף צריכה להיות על החוקים האלה סייג של מידה שאינו עולה על הנדרש ? יש עניין של מידתיות וסבירות.

חריגה והסמכה

כל רשות מחייבת הסמכה. כל פעולה של פקיד מחייבת הסמכה. רישיונות כגון ירי, טייס וכו'...
האם חרגו מהסמכות או לא? דוגמא: פקודה בלתי חוקית בעליל. אסור לחרוג מהסמכות המוקנית לך.

מקור הסמכות ? הדבר מחייב את עיקרון חוקיות המינהל. כלומר המינהל פועל מכוח אותו מקור סמכות.

גבולות הסמכות ? יש סמכות פרטנית עמוקה שמתייחסת לנושא מסוים ומדויק. ויש סמכות שהיא יותר מקיפה ויותר כללית ומתייחסת בצורה גורפת כגון סמכויות עזר ? חוקי עזר של עיריות ואסור שיהיה בהם סתירה לחוק.

סמכות חובה ? סמכות שקשורה לחקיקה שמחייבת ולא ניתן לחרוג ממנו. כגון חובה לגבות מס.

סמכות רשות ? יש יותר שיקול דעת. כגון: רשאי שר האוצר בהתייעצות....

סמכות מפורשת-

סמכות משתמעת - תוצאה

סמכות נגררת ? של המפורשת.

פרשנות מצמצמת / מרחיבה ? לדוגמא: "חוק תכנון ובנייה". שופט יכול לפרש החוק בצורה מצומצמת או להרחיב את הפרשנות וההסתכלות.

סמכויות השרים ? כל שר מופקד על משרד ותחום מסוים ובנוסף על חוקים מסוימים. כלומר הוא מאציל סמכויות. ממונים על משרדי הממשלה ועל החוקים ואכיפתם.

איזון האינטרסים ? לא לפגוע באינטרס הציבורי ולא לפגוע באינטרס הפרט. גם המערכת המשפטית היועץ המשפטי יבחן את איזון האינטרסים.

שיקולים של בית המשפט:

1. מהות הסמכות ? לאפשר הפעלה שלה או לא.
2. בודק את טובת הציבור או לא
3. מה הרשות המטפלת ומה מעמדה.
4. פגיעה באזרח - בודקים האם ישנה פגיעה באזרח ומה היה מידת העניין המיוחס
5. פגיעה בציבור  - כמו תקנת הציבור או גזרה שאין הציבור יכול לעמוד בה.
6. בודקים את כוונת המחוקק ביחס לאותו עניין ? דוגמא: רשויות המס והביטחון שמחטטים אצל אנשים. כמו בתיק בקניון או בבית עסק.
7. איזון האינטרסים

סעיף 29 לחוק יסוד הממשלה ? "הממשלה מוסמכת לעשות בשם המדינה בכפוף לכל דין, כל פעולה שעשייתה אינה מוטלת בדין של רשות אחרת. דוגמא: מכרזים שהממשלה מעניקה. חותמת עם קבלן על מכרז וכו'..

כל מעשה מנהלי יהיה מעוגן בהוראת חוק באותו חוק תהיה בו הסמכה לאותו מעשה ואותו חוק יפרט את סמכויות העזר או שיהיה לו צמוד תקנות.

המעורבות של המנהל ביומיום של האדם בכל התחומים. יש תקנות מנהלתיות.

תפקידה של הכנסת בנושא הזה הוא לחוקק את החוקים להבהיר לקבוע גבולות וזאת באמצעות החקיקה.

הכנסת תפקידה לפקח פיקוח פרלמנטרי על הממשלה. בית המשפט מצוי בעמדה של עצמאות וריחוק מהרשויות האחרות והוא בעצם שוקל ענייני את האינטרס הציבורי לעומת האינטרס הפרטי ולאזן ביניהם כראוי. השאלה היא מה מידת מעורבותו? האקטיביזם השיפוטי. לדוגמא: כאשר יש עימות בין שלום הציבור לבין חופש הביטוי. העדיפות הינה לשלום הציבור. בית המשפט מחליט מה הוא מעדיף.

לפי חוק כבוד האדם וחרות סעיף 8 (הגבלה) אין לקבוע בזכות המוקנית בחוק אלא במידה שאינה עולה על הנדרש. הפגיעה בו יכולה להיעשות רק במידת הנדרש. מי קובע את זה? בית המשפט.

ככל שהמבנה והמיסוד של המדינה עולה כן התקנות והפעילות המנהלית מתגברת. יש להגיע לאיזון בין הזכויות של האזרח לבין אינטרס הציבור.

בחירות לכנסת

מפלגה

"חבר בני אדם שהתאגדו כדי לקדם בדרך חוקית מטרות מדיניות או חברתיות ולהביא לייצוגם בכנסת ע"י נבחרים".
"חוק מימון המפלגות 1973"

רשם המפלגות

רשם המפלגות ? מעביר את הבקשה לוועדת הבחירות המרכזית. בראשותו מעמידים שופט בדימוס עוזר וצוות בתשלום. בנוסף יש נציג משרד הפנים ? מנהל הבחירות מטעם המשרד.

וועדת הבחירות המרכזית תפקידה לבדוק את הרשימות של המועמדים. לאחרונה החלו לבדוק אות קלון על המתמודדים.

יש לפרסם ברשומות לגבי ערעור על מתמודדים.

לא תירשם מפלגה כאשר

1. שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
2. הסטה לגזענות.
3. תמיכה במאבק מזויין של מדינת אויב או ארגון טרור נגד המדינה.
4. יסוד סביר למסקנה כי המפלגה תשמש מסווה לפעולות בלתי חוקיות.

בידי ועדת הבחירות הסמכות לפסול או לא לפסול את המפלגה ע"פ שיקול דעתו.

לעניין הסטה לגזענות - הדבר עומד במבחן הבג"צ אם וכאשר המפלגה משנה את מצעה או דיבורה בעניין נבחן ע"י היועמ"ש לממשלה והשופטים בבג"צ אם יש הסטה הם הקובעים בעניין זה.

היועץ המשפטי לממשלה

תפקיד היועץ המשפטי לממשלה. בישראל היועמ"ש לא נבחר אלא מתמנה. גם פרקליטות המדינה עושה את אותו תפקיד וייתכן חפיפה. ההבדל ביניהם דק. הפרקליטות באופן מעשי בונה את כל התיק אך המחליט הוא היועמ"ש. יש לו סגנים שאחראים על תחומים בנוסף אליהם יש עובדים.

היועמ"ש קובע את האינטרס הציבורי אם יש להעמיד לדין ואם אין. הוא מייצג את הציבור. הוא קובע את העניין לציבור ? מי שתובע את האינטרס הציבורי הוא היועמ"ש לפי שיקול דעת. היועמ"ש בדרך כלל מגיע מהסקטור הציבורי. כיום החליטו לשנות גישה ולקחת מישהו מהסקטור הפרטי.

פיקוח על היועמ"ש הוא בוועדת בחוק פיקוח או בבג"ץ (שמורכב מפרקליטים ויועצים לשעבר) מכאן הפיקוח על היועמ"ש חלש.

חוו"ד המשפטיות שלו על הממשלה חשובות ? כך מתנערים מאחריות. גם הסכמי שלום תלויים בקבלת חוו"ד משפטית. הפסול בכך שיש ליועמ"ש שיקול דעת והוא יכול להשפיע על המדיניות.

תפקיד נוסף ? הגשת / אי הגשת כתבי אישום. במקרים מסוימים משתמשים ביועמ"ש ככלי כדי לקדם את האינטרסים שלהם כגון בהסכם של שחרור אסירים עם דם על הידיים. מכופפים את המערכת.

היועמ"ש יכול לעשות: כתב אישום, שיהוי ו/או עיכוב הליכים. היועמ"ש לא מטפל ישירות בתיק אלא אם כן מדובר בבכיר. במדינת ישראל אין חוק ספציפי שמסדיר את פעולת היועמ"ש. הוא פועל לפי הנחיות בספר היועץ המשפטי לממשלה אותו כתב שמגר. הכנסת לא חוקקה חוק לגבי היועמ"ש.  

מדובר על הנחיות ולא על תקנות ? אין זמנים ואין מחויבויות.

ההפרדה בין היועץ לבין התביעה לא ברורה. יש תיקים שברורה ויש כאלו שהיועמ"ש תובע בעצמו (תיק כבד) רוצה את התהילה אליו.

היועמ"ש ? מייצג את השרים במשפטים. זוכים לייצוג חינם. במקרים שלא מקובל על השר את הייעוץ המשפטי הוא מקבל תקציב לעורכי דין פרטיים שבוחר.

תפקידי היועמ"ש

1. עמידה בראש התביעה הכללית.
2. מייצג את המדינה בערכאות משפטיות ? בכל תחומי המשפט.
3. מתן ייעוץ משפטי למשלה ולגופיה ? כלומר מסייע גם לכל היועצים המשפטיים המיצגים את הגופים של הממשלה.
4. כל הצעות חוק של חכ"ים עוברות תחת עינו הבוחנת של היועמ"ש של משכן הכנסת. בד"כ יש מחלוקת בין היועצים המשפטיים: של הכנסת למול הממשלה וכו'... כל אחד מייצג עניין אחר.
5. היועמ"ש מייצג את האינטרס הציבורי. צריך להתייצב בשם הממשלה לערכאות שונות ? כגון הפקעת קרקע בכביש 6.

כללי הצדק הטבעי

חוקים אוניברסליים שלא עוברים אותם. קווים אדומים. כגון איסור על רצח עם. כללים של מוסר. לכל דת ולאום בעולם יש כללים מוסריים שנכונים לגבי כולם.   

זכות השימוע ? יש שימוע בע"פ ויש שימוע בכתב.

רוב השימועים הם בכתב חוסך בזמן לצדדים.

תקציב המדינה

חוק יסוד ? משק המדינה

תקציב המדינה ייקבע בחוק. יקבע לשנה אחת ויביא הוצאות הממשלה הצפויות והמתוכננות.
תקציב הביטחון נדון בוועדת משנה משותפת לוועדת הכנסת ולוועדת החוץ וביטחון. תקציב הביטחון נועד למשרד הביטחון ולצה"ל ונידון באופן נפרד בגלל חסיון ? חסר בו שקיפות. לכן יש ועדת משנה לתקציב הביטחון שבתוך הוועדה לחוץ וביטחון.

ליו"ר הוועדה וחברי ועדת הכספים יש כוח לשנות ולהשפיע.

ההרכב בהתאם ליחסי הכוחות בכנסת. התקציב לא נקבע על פי מה שצריך אלא ע"פ מקח וממכר. חלק מהתקציב הוא ענייני ? דרישות המשרדים השונים. אמנם חלק גדול מהתקציב מיועד לגופים מתוקצבים והוא צריך להיות כתוב במרשם המתוקצבים ? כגון מורשת בגין וכדומה.

ישנם גופים מתוקצבים ? מקבלות תקציב ע"פ סטנדרטים שמעלים הגופים השונים. כגון תקצוב של אוניברסיטה שצריכה לעמוד בסטנדרטים של המל"ג כדי לקבל את התקציב.

חוק ההסדרים נכלל גם כן. הוא למעשה הופך לכלי כדי לתת תקציב באופן עוקף תקציב.

תקציב המדינה משקף את מדיניות המדינה. יש שכבות שמקבלות הגנה תקציבית. החוק נותן לגיטימציה לשכבות מסוימות בחברה להגנה תקציבית. התקציב הוא העדפה של מדיניות ? של שכבות מסוימות.

עסקאות בנכסי המדינה

לפי סעיף 2 לחוק יסוד משק המדינה ? מבצעת עסקאות על נכסים ששייכים למדינה לדוגמא הפרטה, רכישה, מכרזים, רכישת זכויות וקבלת התחייבויות בשם המדינה. כל אלה צריכים להיעשות ע"י מי שהוסמך לכך ע"פ חוק. מיזוג חברות וכו'. ההכנסות ממכירות חייבות להיכנס לתקציב המדינה ולהיות מדווחים.

מיסים מלוות אגרות וכדומה יוטלו מתוקף החוק וע"פ.

המועד להגשת הצעת חוק התקציב ע"פ המועד שקבעה הכנסת לא יאוחר מ ? 60 מתחילת שנת הכספים.

כאשר לא מתקבל התקציב בכנסת עלולות לקרות ?
נפילת הממשלה מחוסר אמון או חלוקת תקציב 1/12 מהתקציב של השנה אשתקד ? כלומר התקציב יפעל על פי התקציב בשנה שעברה.

הצעת החוק תוגש ע"י הממשלה. הביצוע עולה 5 מיליון שקלים.
יש הסתייגויות תקציבית להצעת החוק ? משמעות קבלת ההסתייגות שעושים תיקון.
משק המדינה יעמוד לביקורתו של מבקר המדינה.

הרשות השופטת (עפ"י המכון הישראלי לדמוקרטיה)

בתי-המשפט                     היועץ המשפטי לממשלה

גופי שיפוט                        הפרקליטות

הממשלה מנסה להצר את צעדי ביה"מש העליון ? לדוגמא המינוי של אשר גרוניס ושל ויינשטיין שהוא יועץ משפטי נוח לרה"מ.

אם מרבית הציבור אינו נותן לגיטימציה למערכת המשפט הדבר לא טוב כי אחרת יש סוג של ביטול הדמוקרטיה במדינה.

בעיית נושא העצמאות של בתי המשפט  לעומת גופים אחרים ? הכנסת הראשונים לכרסם בלגיטימציה של בתי המשפט. הרבה פוליטיקאים בעבר השתלחו נגד בתי המשפט. ברגע שבתי משפט מתערבים ומהווים מכשול.

הביקורת על הפרקליטות ? הפרקליטים רוצים שהפיקוח יהיה פנימי.
והמצד השני יש רצון שיהיה פיקוח חיצוני.

אחת הביקורות היא שיש קשרים משפחתיים בין הפרקליטים.

בעיה נוספת שיש כיפופי ידיים בין היועמ"ש לשר המשפטים ולנשיא ביהמ"ש העליון.

כל תיק מייצר הכנסה.

השופט לנדוי

היה שופט יהודי בתקופת הבריטים. קשור לוועדת לנדווי על עניין הטלטולים (חוקרים של השב"כ). בספר שנכתב עליו הוא מספר בתקופה שהבריטים עזבו היהודים היו צריכים למלא את החלל והוואקום שנוצר. הם השתלטו על בתים והחליט על מיקום לשכותיהם בדיוק כמו שקרה במקרה של לנדווי. עבד בתחילה עם הבריטים אח"כ החל לעבוד עם המדינה החדשה עד שהפך לימים לנשיא ביהמ"ש העליון ורק לתקופה של שנתיים עקב זיקנתו. (עד גיל 70).

השופט לנדווי מתמרמר על כך שהוא מוצג כאיש ימין וכאיש שלא עשה מהפכה בניגוד לשופט ברק. השופט לנדווי ישב כאב בית דין במשפט אייכמן במחוזי בירושלים. השופט כעס על כך שלא רצה שלא יהיו דברים לא עניינים במשפט אייכמן. הוא רצה להראות גם בעולם שהשיפוט מקצועי וענייני. בסופו של יום מה שאומר לנדווי שהוא מתייחס לניירות לטיעונים ולנימוקים ולהודאה של אייכמן בצורה עניינית ומשפטית בניגוד ליועץ המשפטי (התובע) האוזנר שרצה צבעוניות לאירועים ולפופוליסטיות שלהם. הביא הרבה עדים שלא היו ממש קשורים לעניין לכן לנדווי מתח ביקורת על כך וכעס. למרות העניין הרגשי השופט היה מאוד ענייני. השופט לנדווי מתמרמר שהיום כותבים משפטים כמו מאמרים. כל שופט רוצה להיות דוקטור או פרופסור אז הוא בונה אג'נדה וכותב מאמר. השופטים כותבים את פסקי הדין עם הרבה הערות אגב ? מתכוון להוסיף לבניית האג'נדה שלהם ולדעתם. השופטים הקודמים היו טכנוקרטיים.
דבר נוסף בנושא הבג"צים. היה צנזורה על מחזות וסרטים. לנדווי אישר להראות סרטים שאחרים לא אישרו בגלל הפוליטיקה.

לגבי שטחי 67 ? פסל את התיישבות אלון מורה שתפס בשקר את המתנחלים שהציגו זאת כצורכי ביטחון ושנשאלו בפניו טענו שזה בגלל אידיאולוגיה. לנדווי היה איש הגון.
לנדווי התנגד לנושא של המידתיות או הסבירות או הכל שפיט. היא הייתה הפוכה לגישתו. הוא טען שביהמ"ש לא צריך להתערב יותר מדי בענייני החקיקה. ולא לתת פרשנות יתר.

היועץ המשפטי לממשלה

(ספר חדש בנושא: דינה זילבר (2013) "בשם החוק" ת"א: זמורה כנרת).

בין 7-8 סגנים. כל סגן אחראי על נושא אחר.

1. סגן לחקיקה ? אחראי על חקיקה בכנסת.
2. סגן פלילי ? החזק ביניהם. מתעסק עם התיקים הפליליים.
3. סגן כלכלי ? למיסים.
4. סגן ליחסים בינלאומיים ? הסכמים בינלאומיים. למשל אהרון ברק בהסכמי קמפ-דיוויד קיבל יחס וכבוד. אפילו כפקיד.

2 תפקידים שאין עליהם ביקורת כלל הם היועמ"ש והרמטכ"ל. על המבקר אין ביקורת. הביקורת היחידה שניתן לעשות זה ללכת לבג"צ ולערער על ההחלטה. היועץ המשפטי הוא האדם שבאפשרותו להחליט אם לפתוח את התיק או לא. יש לו כוח חזק.  אין ביקורת שיפוטית על היועמ"ש.

היועצים המשפטיים בדרך כלל לאחר סיום תפקידם עוברים לביהמ"ש העליון ויש כאן ניגוד אינטרסים. בספרה טוענת דינה זילבר שבתקופת בן גוריון היועמ"ש היה לא חשוב כל כך. בן גוריון לא רצה משפטפטת ? הוא רצה להקים מדינה. אחרי כן התחילה מגמה של עליית חשיבות היועמ"ש. גדעון האוזנר היה היועמ"ש דאז (והיחידי שהפך להיות ח"כ) בן גוריון לא אהב את השינוי במעמד שלו שיצר ליועץ המשפטי בעקבות משפטי אייכמן. בן גוריון רצה להעיף אותו אבל בגלל המעמד שצבר היה קשה לעשות כן.

מאיר שמגר ? היועמ"ש האולטימטיבי. לימים הפך לנשיא בית משפט העליון. (איש אצ"ל). היה במהותו קשור לממסד הביטחוני. שמגר הוציא הנחיות היועמ"ש. ראה שיש בעיה בנהלים ולכן הוציא הנחיות. הנחיות היועמ"ש נותנות מענה למקרים מסוימים.

למשל בעניין אופן הטיפול בתיק. במדינת ישראל אין עד היום כללים מוסדרים. למה לא עשו משנה סדורה עד היום? יש עניין כלכלי כדי לא לקצר תהליכים. התיקים מתארכים ואין כללים מוסדרים ושלבים כדי להאריך את הזמנים.

היא כותבת ומסבירה איך בעבר נבחרו היועמ"ש. רק לאחרונה מויינשטיין ? הקימו ועדת איתור. גם ועדה כזאת מוטלת בספק לגבי הבחירה של היועמ"ש אבל קצת יותר אובייקטיבית בבחירה. היא עבדה בעצמה ביועמ"ש ומראותה היא מספרת על המתרחש שם.

ההיררכיה שאמורה להיות היא ראשית משרד המשפטים ? שר המשפטים תחת נשיא ביהמ"ש העליון (מהות דין) אחרי היועמ"ש (יועץ משפטי, חוו"ד, כתבי אישום, שיהוי ועוד) ומתחת פרקליטות תובע. עם הזמן היטשטש המעמד בין היועמ"ש לבין הפרקליטות. דוגמא היא בין רובינשטיין לבין ארבל.

אחריות ציבורית /על פי מאמרו של פרופ' יצחק זמיר

אחריות ציבורית מהי?

צריך לשאול האם יש אחריות ציבורית מצד האנשים בישראל. נשאלת השאלה האם להיות נאמן לציבור העובדים או להנהלה?

לפי פרופ' זמיר עיקרון המתייחס לאחריותם של אנשי ציבור כנבחרים, בחברה דמוקרטית נושאים כל אלה באחריות כלפי הציבור. אחריות ציבורית איננה מוסדרת ע"י כלל משפטי ואיננה מעוגנת בחוק. הרעיון הניצב בבסיסה הוא של נאמנות ציבורית, לפיו כל איש ציבור שואב את סמכויותיו מעצם היותו נאמן ציבור. אלה אינם קניינו ולא הוקנו לו לטובתו אלא הופקדו בידיו כנאמן. הוא חייב להשתמש במשרתו כדי לשרת את הציבור.

מבחינת חשיפה בעת מילוי תפקיד, מבחינת טובת הציבור, מבחינת דין וחשבון לציבור, מה עשה ומה לא, ובין השאר כדי לאפשר ביקורת ציבורית עליו ועל עבודתו.

עקרון הדיווחיות ועיקרון האחריותיות.

למשל: משטר דמוקרטי עלול להתדרדר לאוטוקרטי אם לא יהיה עקרונות אלו, שקיפות ודיווחיות.

מתייחס מעבר להיבט הצר בעניין החוקי.

יש להקפיד עם איש ציבור בשני המישורים: הצלחה והתנהגות. איש ציבור אינו רק קבלן ביצוע אלא שליח ציבור. מוטל עליו העניין הערכי. כללי התנהגות הולמים. שלא יווצר ניכור בין נבחרי הציבור לבוחריו.

התנהגותו של איש ציבור נבחנת ב - 3 מעגלים: מעגל החוק מעגל הנאמנות מעגל חריגה במבחן החוקיות.

התנהגות ראויה

לפי פרופ' יצחק זמיר הליכה לפי הסטנדרטים המקובלים באותה תקופה.

"חברה מתוקנת נמדדת בעיקר לפי אורחות החיים ולא לפי ספר החוקים".

עושה הבחנה בין אחריות אישית לאחריות מוסדית. למשל: למדינה יש אחריות מוסדית כלפי ניצולי השואה. הוא טוען שיש טשטוש בין האחריות האישית למוסדית. למשל בנושא הוועדה שחקרה את הטבח בסברה ושתילה, אשר הטילה אחריות על אישי ציבור אבל לא נקטו באמצעים באופן מיידי. לא הייתה התייחסות לאלו שביצעו את הטבח.

על כל איש ציבור מוטלים עיצומים, למשל איש ציבור שנסע בצורה רשלנית ברכבו.  אם איש ציבור מבצע עבירה התנהגות זו לא ראוי.

הפרטה

מושג שצבר תנופה בשנות ה ? 80. הסקטור הפרטי. מהמילה פרייבטיזאציה. המדינה שהוקמה הייתה סוציאליסטית. העלייה הרביעית ? נקראת עליית "הגזוז", הגיעו מתיישבים פולנים ומכרו גזוז. פתחו קיוסקים וחנויות מסחר. חייטים ונגרים. עצמאים קטנים. אותם אנשים לא חיו על חשבון המדינה אלא בזעת אפם. הישוב בארץ לעג להם. טענו שזה לא מתאים לציונות. הציוני הוא חקלאי. אותם אנשים תמכו במפלגה שנקראו הציונים הכללים. הם היו קשורים להתאחדות הסוחרים. התאחדות בעלי הבתים (דמי מפתח). הם גרו בעיקר בערים הגדולות. המפלגות הללו ייצגו את הבורגנות. את המעמד הבינוני. (פרוגרסיביים וציונים כללים ב). בישראל כיום אין מפלגה ימין כלכלי אבל זה לכאורה.
היה וויכוח ביניהם לעיריות שהיו לוקחים להם ארנונה והרבה מסים. הגישה הימנית הייתה לשלם פחות מס.

היה וויכוח בין ההון הציבורי ובין ההון הפרטי. הסוציאליסטים אמרו נשתמש קודם בהון הציבורי. ההון הפרטי זה נדבנים מחו"ל. שהיה נוח להם השתמשו בהון הפרטי ושלא, השתמשו בהון הציבורי.

הפרטה מכירת מניות של חברה מציבורי לפרטי.

חוק החברות הממשלתיות

חוק החברות הממשלתיות 1975 התשל"ה ? חברה שיותר ממחצית כוח ההצבעה באסיפות הכלליות או בזכות למנות יותר ממחצית הדירקטורים שלה הם בידי המדינה או בידי המדינה יחד עם חברה ממשלתית או חברת בת ממשלתית.

הפרטה ? פעולות שמטרתם להביא בוואט אחת או בהדרגה לאחד מאלה:

1. ביטול / הקטנה של חלק הממשלה בכוח ההצבעה באסיפות הכלליות של החברה או בזכותה למנות דירקטורים בחברה או ביטול או הקטנה של מעורבות אחרת של הממשלה בחברה, והכל אם יש בהם כדי להביא להפיכת חברה ממשלתית לחברה מעורבת או להביא להפיכת חברה, לחברה שחוק זה אינו חל עליה.

כל תיק של הפרטה עובר לרשות החברות. המעורבות שלהם מוגבלות והם מתעסקות בחברות קטנות. למשל בזק וחברת חשמל לא תגיע לרשות החברות היא הרבה יותר חזקה ומעורבות בשביל זה.

המכירה של החברה מוצעת במכרז אבל המכרז הוא לכאורה. אין הרבה אנשים בעלי ממון שיכולים לשלם סכומים גבוהים. לכן המכרז לא שווה בפני כולם. ואפילו רק למעטים.

תהליך ההפרטה: וועדת שרים להפרטה ? משרד (תחבורה, חקלאות וכו'..) ? חברה עצמה ? אסיפה כללית. כמות ההפרטה בתקופת העבודה הייתה יותר גדולה מכמות ההפרטה בתקופה של הימין.

התהליך מלווה ברואי חשבון, שמאים. מחליטים על המחיר ? יש הצעות רכש במכרז.

ישנם חברות ממשלתיות שאינם להם קונים. כגון החברה לאוטומציה.