איחוד משפחות – נישואין בין פלסטיני לאזרח ישראלי
מבוא
בספטמבר 2000 פרצה האינתיפאדה השנייה. מתקפת טרור עזה נחתה על ישראל. מרבית פיגועי הטרור הופנו כלפי אזרחים. הם פגעו בגברים ובנשים, בזקנים ובטף. משפחות שלמות איבדו את יקיריהן. ישראל נקטה שורה של צעדים להגנה על חיי תושביה. בין השאר, הוטלו מגבלות על כניסתם של תושבי האזור (אזור יו"ש וחבל עזה) לתחומי מדינת ישראל.
זאת, לנוכח הערכתם של גורמי הביטחון, לפיה כניסה של תושבי האזור לישראל, ותנועתם החופשית בתחומה, מסכנת בצורה משמעותית את שלומם וביטחונם של אזרחי המדינה ותושביה. על רקע מציאות ביטחונית קשה זו, ולנוכח הערכות ביטחוניות אלה, נחקק גם חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) .
החוק מונע, בכפוף לחריגים, מתושבי האזור להיכנס אל תחומי מדינת ישראל. בכלל זה, הוטלו, בין השאר, מגבלות גם על איחוד משפחות בין בן זוג ערבי בעל אזרחות ישראלית או תושב קבע בישראל (בעיקר בירושלים) לבין בן זוגו תושב האזור. בבסיס הסדר זה עמד החשש שהשתקעותם של תושבי האזור בישראל באמצעות נישואין ואיחוד משפחות תנוצל לצרכי העימות המזוין.
כך שלמעשה, קיים שוני מהותי בין מקרים של נישואין ישראלים עם פלסטינים, לבין מקרים של נישואין ישראלים עם אזרחים זרים מכולי עלמא, במאמר זה נתייחס לישראלים שהינם אזרחים ולא תושבים, המעוניינים להינשא לפלסטיני.
בנוגע לתושב ישראלי (תושב קבע) כדוגמת תושב מזרח ירושלים, המעוניין להסדיר מעמד עם פלסטיני ראה מאמרנו: "איחוד משפחות – נישואין בין פלסטיני עם תושב ישראלי". בנוגע להסדרת מעמד לילדים (מנישואין קודמים) הנלווים להוריהם הפלסטינים שנישאו לישראלי, ראה מאמרנו: "איחוד משפחות – ילדים נלווים לנישואין בין פלסטיני לישראלי".
בעניין איחוד משפחות בין תושב ישראל לתושב האזור, ראו מאמרנו: 'איחוד משפחות - נישואין בין פלסטיני לתושב ישראל'. ובעניין ילדים נלווים בנישואין במסגרת איחוד משפחות, ראו מאמרנו: 'איחוד משפחות - ילדים נלווים בנישואין בין פלסטיני לישראלי.
הרקע העובדתי
בספטמבר 2000 פרצה האינתיפאדה השנייה. מתקפת טרור עזה נחתה על ישראל. מרבית פיגועי הטרור הופנו כלפי אזרחים. הם פגעו בגברים ובנשים, בזקנים ובטף. משפחות שלמות איבדו את יקיריהן. הפיגועים נועדו לפגוע בחיי אדם. הם כיוונו לזרוע פחד ובהלה. הם ביקשו לשבש את אורח החיים של אזרחי ישראל. פיגועי הטרור מבוצעים בתוככי ישראל ובאזור. הם התרחשו בכל אתר ואתר. הם פגעו במשתמשים בתחבורה הציבורית, במרכזי קניות ובשווקים, בבתי קפה ובתוככי בתים וישובים.
היעד העיקרי של הפיגועים הוא מרכזי הערים בישראל. כן מכוונים הפיגועים כלפי הישובים הישראלים באזור, וכלפי צירי התנועה. ארגוני הטרור עושים שימוש במגוון אמצעים. בהם פיגועי התאבדות ("פצצות אדם מונחות"), מכוניות תופת, הנחת מטעני חבלה, השלכת בקבוקי תבערה ורימונים, פיגועי ירי, ירי פצצות מרגמה וירי רקטות. מספר ניסיונות לפיגועים ביעדים אסטרטגיים נכשלו.
מאז תחילת פעולות הטרור הללו ועד לינואר 2006, בוצעו בתחומי מדינת ישראל למעלה מאלף וחמש מאות פיגועים. למעלה מאלף ישראלים קיפחו את חייהם בתחומי מדינת ישראל. כששת אלפים וחמש מאות ישראלים נפצעו. רבים מהפצועים הפכו לנכים קשים. גם בצד הפלסטיני גרם העימות המזוין להרוגים ופצועים רבים. השכול והכאב שוטפים אותנו .
ישראל נקטה שורה של צעדים להגנה על חיי תושביה. בין השאר, נערכו פעולות צבאיות כנגד ארגוני הטרור, ובהם מבצע "חומת מגן" (מארס 2002) ומבצע "דרך נחושה" (יוני 2002) . הוחלט על הקמתה של גדר הפרדה אשר תקשה על פעילי הטרור לפגוע בישראלים, ותקל על מאבקם של כוחות הביטחון בפעילי הטרור .
במסגרת פעולות אלה, הוטלו מגבלות על כניסתם של תושבי האזור לתחומי מדינת ישראל. זאת, לנוכח הערכתם של גורמי הביטחון, לפיה כניסה של תושבי האזור (אזור יו"ש וחבל עזה) לישראל, ותנועתם החופשית בתחומה, מסכנת בצורה משמעותית את שלומם וביטחונם של אזרחי המדינה ותושביה. על רקע מציאות ביטחונית קשה זו, ולנוכח הערכות ביטחוניות אלה, נחקק גם חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) . (להלן – חוק האזרחות והכניסה לישראל או החוק).
החוק מונע, בכפוף לחריגים, מתושבי האזור להיכנס אל תחומי מדינת ישראל. בכלל זה, הוטלו, בין השאר, מגבלות גם על איחוד משפחות בין בן זוג ערבי בעל אזרחות ישראלית או תושב קבע בישראל (בעיקר בירושלים) לבין בן זוגו תושב האזור. בבסיס הסדר זה עמד החשש שהשתקעותם של תושבי האזור בישראל באמצעות נישואין ואיחוד משפחות תנוצל לצרכי העימות המזוין.
חשש זה התבסס, בין היתר, על מעורבותם בפועל של תושבי האזור אשר קיבלו מעמד בישראל מכוח נישואיהם עם ישראלים, בפעולות טרור אשר בוצעו בשטחה של ישראל. לפי נתוני השב"כ, עשרים וששה מבין תושבי האזור אשר קיבלו מעמד בישראל מכוח נישואין היו מעורבים בפעילות חבלנית. חלקם היו מעורבים בביצוע הפיגועים עצמם. חלקם סייעו בהחדרת מפגעים לתחומי ישראל. חלקם סייעו באיסוף מודיעין על יעדי פיגועים.
כמו כן התבסס חשש זה על הסיכון העתידי הנובע מהקשרים שמקיימים תושבי האזור המשתקעים בישראל עם קרובי משפחתם ואחרים תושבי האזור, ובהם כאלה המעורבים בפעילות חבלנית.
הנה כי כן, הרקע שהביא לחקיקת חוק האזרחות והכניסה לישראל הינו המציאות הביטחונית הקשה השוררת בישראל בשנים האחרונות, והאיום הביטחוני שנשקף לאזרחי ישראל ולתושביה מפעולתם של ארגוני הטרור. מרכיב באיום זה הינו מעורבותם של פלסטינים תושבי האזור, אשר רכשו מעמד בישראל עקב נישואין ואיחוד משפחות, בפעולות טרור אשר בוצעו בשטחי מדינת ישראל, והסיכון העתידי הנשקף, לטענת המדינה, מהם. חוק האזרחות והכניסה לישראל נועד להתמודד עם איומים אלה.
המסגרת הנורמטיבית – אזרח ישראל עם פלסטיני
תחילה הוטלו המגבלות על איחוד משפחות מכוחה של החלטת ממשלה. ב-2002 החליטה הממשלה על נוהל חדש לטיפול "במדיניות איחוד משפחות בנוגע לתושב הרשות הפלסטינית ולזרים ממוצא פלסטיני". בהחלטה נאמר:
"ב. מדיניות איחוד משפחות (אחמ"ש)
לנוכח המצב הבטחוני, ובשל ההשלכות של תהליכי ההגירה וההשתקעות של זרים ממוצא פלסטיני לישראל, לרבות בדרך של אחמ"ש, משרד הפנים, בשיתוף עם משרדי הממשלה הנוגעים בדבר, יגבש מדיניות חדשה לטיפול בבקשות לאחמ"ש. עד לגיבוש מדיניות זו אשר תקבל ביטוי בנהלים ובחקיקה חדשה, במידת הצורך, יחולו הכללים הבאים:
1. טיפול בבקשות חדשות, לרבות בקשות שטרם ניתנה לגביהן החלטה
א. תושב הרשות הפלסטינית – לא תתקבלנה בקשות חדשות של תושבי הרשות הפלסטינית לקבלת מעמד של תושב או מעמד אחר; בקשה שהוגשה לא תאושר, ובן הזוג הזר יידרש לשהות מחוץ לישראל עד לקבלת החלטה אחרת.
ב. אחר – הבקשה תידון בשים לב למוצאו של המוזמן.
2. בקשות הנמצאות בתהליך המדורג
בתקופת הביניים יוארך תוקפו של היתר שניתן, וזאת בכפוף להעדר מניעה אחרת. לא יהיה שידרוג למעמד גבוה יותר."
על פי נוהל זה הופסק הטיפול הרגיל של איחוד משפחות, ככל שהוא נוגע לתושבי הרשות הפלסטינית. כנגד נוהל זה הוגשו מספר עתירות לבית המשפט הגבוה לצדק . בעתירות אלה לא נפלה הכרעה, שכן בעוד עתירות אלה תלויות ועומדות נחקק חוק האזרחות והכניסה לישראל.
ביום 6.8.2003 פורסם חוק האזרחות והכניסה לישראל. הוא עיגן, בעיקרו של דבר, את מדיניות הממשלה. תוקפו של החוק הוא לשנה. נקבע בו כי הממשלה רשאית, באישור הכנסת, להאריך בצו את תוקפו, לתקופה שלא תעלה בכל פעם על שנה אחת . בחלוף שנה הוארך החוק בששה חודשים . בתום תקופה זו הוארך תוקף החוק בכארבעה חודשים נוספים . בתום תקופה זו, הוארך החוק בשלושה חודשים נוספים .
בד בבד הכינה הממשלה הצעות לתיקונים בחוק אשר הרחיבו את הסייגים לתחולת החוק . החוק המתוקן פורסם ביום 1.8.2005. נקבע בו כי תוקפו עד ל-31 במרס 2006. מכוח הוראת סעיף 38 לחוק-יסוד: הכנסת, הוארך תוקפו של החוק בשלושה חודשים נוספים.
חוק האזרחות והכניסה לישראל הוא בן חמישה סעיפים. סעיף 2 לחוק שולל למעשה את האפשרות להסדיר מעמד לבן זוג, וכך לשון החוק:
בתקופת תוקפו של חוק זה, על אף האמור בכל דין לרבות סעיף 7 לחוק האזרחות, שר הפנים לא יעניק לתושב אזור אזרחות לפי חוק האזרחות ולא ייתן לו רישיון לישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל, ומפקד האזור לא ייתן לתושב כאמור היתר לשהייה בישראל לפי תחיקת הביטחון באזור.
מנגד בסעיף 3 נקבעו החריגים בהם ניתן לקבל רישיון לישיבה בישראל, והם:
• בן זוג תושב אזור שגילו מעל 35 שנים.
• בת זוג תושבת אזור שגילה מעל 25 שנים.
• קטין תושב אזור שגילו עד 14 שנים כאשר הורהו המשמורן שוהה כדין בישראל.
• קטין תושב האזור שגילו מעל 14 שנים כאשר הורהו המשמורן שוהה כדין בישראל, ובלבד שלא יוארך היתר כאמור אם הקטין אינו מתגורר דרך קבע בישראל.
• למטרת טיפול רפואי.
• למטרת עבודה בישראל.
• למטרה זמנית, ובלבד שההיתר יינתן לתקופה מצטברת שלא תעלה על שישה חודשים.
• אם תושב האזור מזדהה עם מדינת ישראל ויעדיה וכי הוא או בן משפחתו (בן זוג, הורה, ילד) פעלו פעולה של ממש לקידום הביטחון, הכלכלה או ענין חשוב אחר של המדינה,
• הענקת האזרחות, מתן הרישיון לישיבה בישראל או מתן ההיתר לשהייה בישראל, לפי הענין, הם מענינה המיוחד של המדינה.
• להאריך את תוקפו של רישיון לישיבה בישראל או של היתר לשהייה בישראל, שהיו בידי תושב אזור ערב תחילתו של חוק זה.
• לתת היתר לשהייה זמנית בישראל לתושב אזור שהגיש בקשה להתאזרחות לפי חוק האזרחות או בקשה לרישיון לישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל.
קיים חריג לחריגים המנויים לעיל, לפיו לא יינתן רישיון לישיבה בישראל, אם קבע שר הפנים או מפקד האזור, לפי העניין, בהתאם לחוות דעת מאת גורמי הביטחון המוסמכים, כי תושב האזור או בן משפחתו (בן זוג, הורה, ילד, אח ואחות ובני זוגם) עלולים להוות סיכון ביטחוני למדינת ישראל.
יצוין כי עד כה כל העתירות שהוגשו נגד החלטת הממשלה וחוק הוראת השעה שבראשן בג"ץ עדאלה ובג"ץ גלאון , נדחו על-ידי בית-המשפט הגבוה לצדק.
עוד יש לציין, כי רשימת החריגים המנויים לעיל אינם בבחינת כלל לפיו חייב לפעול משרד הפנים, אלא בגדר מצב שבו משרד הפנים נותן דעתו למצבים מעין אלו, וכי בכל מקרה הדבר תלוי בשיקול דעתו של משרד הפנים.
סוף דבר
נמצינו למדים, כי ישראלי שנישא עם תושב האזור (פלסטיני), האפשרות להתגורר עימו בתחומי מדינת ישראל מוגבלת וניתנת ליישום רק במקרים חריגים ומיוחדים, אשר נתונים לשיקול דעתו של שר הפנים, קרי משרד הפנים.
יודגש, כי על-אף הפטור שניתן לשר הפנים מהחובה לנמק את החלטותיו לעניין מתן רישיון לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, שיקול-דעתו של השר לעניין חוק זה, נתון לביקורתו של בית-המשפט כשיקול-דעתה של כל רשות אחרת. וכי החלטתו של משרד הפנים אינה סופית ונתונה לביקורת ולשינוי אם בדרך הגשת ערר ואם בדרך הגשת עתירה מנהלית.
יחד עם זאת, חשוב לדעת כי בחלק לא מבוטל של המקרים מתעוררות בעיות סבוכות אשר ללא ליווי משפטי מתאים יכולות להוביל לתוצאות הרות אסון כדוגמת החלטה לגירוש בן הזוג מה שיוביל לפירוד כפוי בין בני הזוג, לכן החכם עיניו בראשו יקדים תרופה למכה בהתייעצות עם עורך דין בעל ניסיון בתחום של הסדרת מעמד לבן זוג זר.
נכתב ע"י - עו"ד מיכאל חוואי
אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית. בכל מקרה של שאלה בעניין יש לפנות לעו"ד מוסמך לקבלת ייעוץ מלא. אין במאמר זה כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הח"מ.
