לא כן, התקשורת שהסתערה על הקצין, מבלי לבדוק בצורה יסודית את גרסתו - ולמעשה הרשיעה אותו בטרם התחיל המשפט - האם יבקשו סליחה או יתחרטו - בספק רב. חזקת החפות - שוב נשכחה.
יש להניח, כי השמחה שורה אצל קצין צה"ל, מ"פ מצטיין בגבעתי, אך מותש ואצל משפחתו וסניגוריו בשל פרשיה שהתפרסמה בזמנה כ"ווידוא הריגה" של ילדה פלסטינית, כביכול תמימה שהלכה לבית הספר השכונתי, אך נורתה ונהרגה ע"י קצין צה"ל, בפזיזות, ללא שיקול דעת מאחר וידו היתה קלה על ההדק. ואם כל זה לא מספיק, גם התקרב לילדה וירה בה כדי "לוודא הריגה".
טבעי, שכל מי ששמע את הסיפור כפי שהוצג ע"י התקשורת התחלחל והצטמרר מהמחשבה, שסרן, מ"פ בצה"ל יפגע ביודעין בילדה קטנה ותמימה בדרכה לבית הספר. כמובן, שהתקשורת הפלסטינאית, באופן טבעי ניצלה את האירוע כדי להסית, להשמיץ את צה"ל, מעשיו והתנהלותו ברצועת עזה. הח"כים הערביים בכנסת בגיבוי אנשי ציבור ואנשי דת, לא החמיצו את ההזדמנות להסתער על צה"ל, חייליו וקציניו.
למרבה הצער והאירוניה - גם התקשורת שלנו בגיבוי אנשי ציבור התלהמו ותקפו את צה"ל בחמת זעם. משך כל התקופה הקשה הזאת עבור הקצין וסניגוריו - התקשורת כמעט ולא נתנה ביטוי הולם לגרסתו ולטענותיו - וגם אחרי שהוצגה גרסתו בקלטת מיוחדת בה הוכיח שלא יכול היה לדעת שמדובר בילדה תמימה, אלא חשש כמו בעבר, מתוך ניסיון שמדובר "במלכודת" מחבלים מתוכננת - גם אז התקשורת לא השתכנעה. הוכח, כי גם בעבר השתמשו במחבלים בילדים קטנים, כדי להוציא חיילים מהמוצב ואז לירות לעברם - כמו במקרה הנוכחי.
יתירה מזאת, הקלטת נדרשה והוכנה ע"י הקצין וסניגוריו כ"קונטרה" לקלטת שפורסמה בטלוויזיה בתכנית של אילנה דיין "עובדה" - לפיה אכן הקצין אשם וגם יותר מכך, אפילו הרשה לעצמו לחגוג את האירוע. רק בשלב מאוחר יותר, התברר שהקלטת למעשה "מבושלת", כלומר: לא אוטנטית - אלא יש בה מספר אירועים, שונים זה מזה, שאוחדו יחד בסרט אחד, כדי ליצור רושם מוטעה על הציבור. ואם כל זה לא די - התברר במהלך המשפט, כי החיילים שהיו העדים המרכזיים בתיק שיקרו במצח נחושה, תיאמו גרסאות, כדי להדיח את המ"פ, העלילו עליו והלבישו עליו את גרסת "וידוא ההריגה" - כי לטענתם דרש משמעת, רצינות וקפדנות מהחיילים הוותיקים שלא היו רגילים ליחס כזה. וגם אחרי הגילויים החדשים האלה, עדיין התקשורת לא נרגעה ולא ניקתה את הקצין ושכחה לגמרי את העיקרון המקודש על "חזקת החפות".
אסור לשכוח - שמי שנתן למעשה את הגיבוי העובדתי השגוי לתקשורת, תוך הדלפות מכוונות וראיונות מיותרים של נציגי התביעה הצבאית - שהזינו מתוך מגמתיות, ואולי בהשפעת הרוח הרעה הציבורית, שנשבה לעבר צה"ל ושליטתו בעזה.
פסק הדין מתח ביקורת קשה על דרך וצורת החקירה הרשלנית, החובבנית, תוך הוצאת מסקנות מרחיקות לכת, ממצבים תיאורטיים, שבוימו והוצגו בחדרי חקירות במקום בשטח עצמו.
הטענה שנשמעה מטעם נציג התביעה, מיד לאחר ההרשעה, כי במצב הנוכחי ובמגבלות של מצ"ח החקירה היתה סבירה - הוא עלבון לאינטליגנציה. כשיש מגבלות ואין כוח אדם חקירתי מיומן למשימה מעין זו - לא צריך לחקור או לקבל סיוע מקצועי, מהמשטרה, מהפרקליטות ואנשי מילואים - כל נימוק אחר לא ראוי ולא כדאי להשמיעו.
אסור לשכוח שלפרשה המסובכת הזו - נקלעו גם תא"ל זכאי, מפקד כוחות צה"ל ברצועה דאז, שערך תחקיר מטעמו והציג לפני הרמטכ"ל את מסקנתו שהקצין פעל כראוי ובהתאם לנוהלי צה"ל והחיילים ובמיוחד הותיקים כנראה "הפילו עליו תיק" - כלשון העם.
הרמטכ"ל בוגי יעלון, קיבל תחילה את עמדת תא"ל זכאי, אך בשל לחצים סביבתיים ותקשורתיים שינה את עמדתו כלפי הפרשה - שהשפיעה כנראה גם על החלטתו להדיח את תא"ל זכאי מתפקידו ומצה"ל.
עכשיו - פסק הדין המזכה, מחזיר לצה"ל את כבודו ומזכה אותו מהתנהגות קלוקלת ונפשעת - שגרמה לנו נזק תדמיתי קשה בעולם ובציבור הישראלי והבינלאומי. אין להבין מכאן שכל הפעולות של צה"ל בעזה וביש"ע, משך כל תקופות האינתיפאדה והחזקת השטחים היו בהתאם לחוק והתנהלות מופתית - רחוק מכך, אך בוודאי לא בצורה המפלצתית שהוצגו במקרה הספציפי.
אין מחלוקת על תפקידה החיוני והמרכזי של התקשורת בחברה דמוקרטית מודרנית. אין חולקים גם על הצורך להביא לידיעת הציבור אירועים וחשדות בעלי אינטרס ציבורי, כדי שלא יצניעו, ימרחו, ידחו או ינסו לגמד את האירוע - מטעמים שבהזדהות פוליטית, עסקית או לחצים חברתיים, כיתתיים אלה ואחרים.
יחד עם זאת, עיתונות רצינית, אחראית אינה ממהרת לפרסם לא בכתובים ולא בתכניות "חיקור" או "עובדה" בטלוויזיה, פרשיות שטרם בשלו להגשה לציבור, להבדיל מכאלה שבושלו כדי לקבל כותרות ורייטינג או הטיית דעת הקהל.
ניקח לדוגמא את שתי התכניות שהוגשו ע"י אילנה דיין, את התכנית שעוררה הדים בפרשת הקצין הדרוזי וירי בילדה הקטנה ברצועת עזה, עם האשמה החמורה מאד של ירי + וידואה הריגה. וכן את הפרשה האחרונה - של האשמות כנגד קצין ימ"ר דרום, נצ"מ לוי על קשריו מעורבותו עם משפחת פשע בדרום תוך קבלת שוחד.
ובכן יאמר מיד - אילנה דיין היא ד"ר למשפטים, מרצה בכירה באוניברסיטת ת"א ואחת המגישות הטובות והאינטליגנטיות ביותר בטלוויזיה. מכאן - שאין כל סיכוי, שאילנה דיין, תעוות, תבשל או תשנה עובדות, כדי לקבל תכנית "תעודה" בעלת רייטינג, גם אם מדובר באירוע סוער חדשותי ומעניין.
יחד עם זאת - המציאות לפעמים מוכיחה שאין חסינות מפני טעויות, אפילו לשופטים ובתי המשפט, ושניתן להכשיל בכוונה או בתום לב, גם מגיש מנוסה או רשת אחראית - כאשר יש תחרות צמודה, לחץ מפחד ש"האייטם" יברח למתחרים וחישובים מערכתיים דומים בין התחנות. העובדה שהתכנית זוכתה בבירור פנימי משמעתי אינה רצינית - שהרי בירור מעין זה חייב להיעשות ע"י גורם חיצוני ולא אינטרסנטי, דוגמת: מועצת העיתונות. התוצאה של הריצה או "המשחק המקדים" בתנאים אלה - הגשת חומר לא בשל, לא בדוק מספיק, לא מוצלב ממספר מקורות מהימנים ואובייקטיביים בעיקר - כדי למנוע כשל מערכות.
בפרשת הקצין הדרוזי - בא לידי הביטוי, הכשל המערכתי הנ"ל. הקלטת שהוצגה ע"י אילנה דיין - היתה אוטנטית, אבל נמסרה ע"י גורמים אינטרסנטיים, חד צדדיים לא אובייקטיביים ובעיקר שונאי הקצין במגמה ברורה להכשילו ולהדיחו מהתפקיד ומצה"ל - המזימה הזו כמעט הצליחה.
"הקלטת" - מתברר, עוסקת במספר אירועים שונים, ולא קשורים לאירוע הירי בילדה אלא בחלק בלבד - והיתר בהווי ובחיי היום יום של היחידה במוצב.
מי שצילם את הקלטת או ערך אותה או בישל אותה תוך חיבור מספר נושאים ביחד, לא טרח כנראה לדווח על כך לתכנית עובדה, והם לא הצליחו לפענח זאת לבד.
התוצאה מתבקשת - רשת מתחרה נתנה במה לקצין וסניגוריו ואלה הגישו קלטת מטעמם, לפי הגרסה שלהם - כדי לסתור ולתחרות בתכנית "עובדה" - ומי יודע מה היה קורה אילולי, הצליחה הסניגוריה לשבור את עד התביעה המרכזי ואחריו מספר חיילים נוספים - שהודו כי שיקרו במצח נחושה - כדי לסבך ו"לדפוק" את הקצין השנוא עליהם.
עיתונות חוקרת ומסקרת - כן והרבה. עיתונות חושפת ואובייקטיבית - כן והרבה.
עיתונות שופטת יהירה, לא מתחשבת באדם, במוניטין, במשפחתו, ילדיו ועתידו - אפשר לוותר.
פרשת הקצין, כמו פרשיות אחרות שהובאו בהבלטה בעיתונות ובטלוויזיה, פרשת מהנדס מע"צ, קצין ימ"ר במשטרת דרום, מוכיחות שהתקשורת היא נשק חם ומסוכן - ויש לטפל בנושאים בזהירות הראויה.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
