ביקורת סרט - סיפורו של האלאם פו Hallam Foe 

סרט בריטי חדש שהגיע לאקרנים בארץ לפני כשבועיים
 
להלן המלצתי
 

שם הסרט: סיפורו של האלאם פו Hallam Foe
במאי ותסריטאי: דיוויד מקנזי
שחקנים: ג'יימי בל ("בילי אליוט"), סופיה מיילס, קלייר פורלני, סיארן הינדס
שנת הפקה: 2007
ארץ הפקה: בריטניה
 
תקציר הסרט:
האלאם פו (ג'יימי בל), צעיר סקוטי מוזר ומוקצה חברתית, אשר אימו נהרגה, לכאורה מתאונה, מתקשה להמשיך לגור עם אביו ג'וליוס (סיארן הינדס) ועם אימו החורגת הצעירה וריטי (קלייר פורלני), שהחליפה די מהר את אימו ועובר לגור על בית העץ. שם הוא מפתח תחביב על גבול הסטיה של מעקב אחרי הרגלי עשיית האהבה של שכניו עם משקפת ושל רישום חוויות ההצצה ביומניו האישיים. האלאם לא מצליח להשתחרר מהתחושה שמותו של אימו לא היה תאונה כלל ומנסה לגלות את האמת מאחורי מותה המסתורי כאשר אימו החורגת היא החשודה המרכזית שלו. לאחר מחלוקת שפורצת עם אביו ועם האם החורגת, הוא עוזב ועובר לחיות באדינבורו שם הוא פוגש את קייט (סופיה מיילס), שדומה דמיון מדהים לאימו המנוחה. הוא מתחיל לעקוב אחריה בעודו מסתובב על גגות העיר. מכאן ואילך אנו מלווים את האלאם במסע ההתבגרות שלו.
 
דבר הפסיכופט:
הקולנוע הבריטי מספק לא אחת סרטים אפלים ומחוספסים בהרבה מהתוצרת הקולנועית ההוליוודית. מכאן גם נובע קסמו של הקולנוע הזה והסרט הנדון גם הוא סרט התבגרות מחוספס, קודר וסוחף. בתפקיד הראשי משחק ג'יימי בל הזכור לכולנו כגיבור הסרט המרגש "בילי אליוט". בל חוזר פה למרכז העניינים עם תפקיד מרכזי וסוחף לא פחות, אם כי הרבה יותר אפל. הוא עושה עבודה נפלאה פשוט וסוחב את הסרט על כתפיו הצנומות. גיבור הסרט האלאם הוא נער מוזר, שעבר טראומה בעקבות מותה של אימו. הוא מתקשה להשתחרר ומפתח מנהג אובססיבי של מעקב אחרי שכניו ובעיקר אחרי המפגשים המיניים שלהם. המעבר שלו לאדינבורו ובעיקר המפגש עם קייט שנראית ממש כמו אימו, פותח אצלו את כל הפצעים ומתחיל אצלו תהליך מרגש של התפכחות ומסע של התבגרות נפשית ומינית תוך שהוא ממשיך במנהג המציצנות שלו על גגות אדינבורו ובמקביל לומד לקחת על עצמו אחריות כמו מבוגר. את דמותה המורכבת לא פחות של קייט מגלמת בצורה נפלאה השחקנית סופיה מיילס. הסרט עצמו הוא סרט מאוד אפל, מורכב ומרתק כאשר כמעט לכל דמות בסרט יש מניעים נסתרים וצדדים אפלים באישיות שדרכם הסרט גורם לנו לעסוק בהמון נושאים כמו מיניות, זוגיות, חברות, התבגרות, יחסי אם ובנה ועוד. זוהי גם גדולתו של הסרט והסיבה שהוא מחזיק את הצופה מרותק למסך. למרות שהסרט כולל לא מעט מיניות פרוורטית והמון משקעים נפשיים, לא מדובר בסרט כבד בכלל והוא אפילו מבדר ומשעשע לפרקים ועל כך מגיעות התשבוחות לבמאי והתסריטאי של הסרט, דיוויד מקנזי. האמת, היא שיש לסרט הזה כל כך הרבה רבדים, שהייתי רואה אותו שוב. לסיכום, מדובר ביצירה קודרת וסוחפת כאחד, יצירה מרגשת שאסור לפספס.
 
ציון: 9 מתוך 10