קדושת האדם 

ישנם מושגים מוכרים: קדושת אלוהים, קדושת האדם, קדושת השבת.

קדושת האדם עשויה לייצג את הדבר החשוב והיקר ביותר שבנו. משהו כזה יכול להיות רק הערך העצמי הגבוה שלנו, ערך מאוד מיוחד, שלא ניתן להעריכו בכסף, שניתן להשוותו רק לערך האלוהי או לקדושתו, עקב הצהרתו שנבראנו בצלמו.

הקדושה באדם היא התוכן הרוחני המאפיין את מהות היצירה שנבראה בצלם אלוהים. אם אנו יכולים לבטא את ערכנו העצמי הגבוה, נוכל לבטא את הקדושה שבנו, נוכל להבליט את החלק האלוהי שבנו, וכך לתת ביטוי מעשי לרעיון בריאת האדם בצלם אלוהים. לכן, לקדש את הזולת משמעותו להעלות את ערכו העצמי או להעניק לזולת תוכן זה. נובע מכך שמשמעות ההתקדשות היא להתמלא באותו התוכן.

לחלל את הקודש משמעו לפגוע בקודש זה, לפגוע בערך המיוחד מאוד היוצר את הקשר ההדוק בין האדם לאלוהיו, ולכן בעקיפין גם לפגוע בקודשו של אלוהים. כל ביטוי של שנאה, אי-הכרה, זלזול כלפי הזולת, עשוי לפגוע בערכו, בקדושתו, וכך לפגוע בקדושת אלוהים. אמנם, נכון הוא שלפעמים האדם עצמו גורם לכך שיפגעו בו עקב פעולותיו, תגובותיו ועמדותיו, ובעשותו זאת הוא פוגע הן בקדושת עצמו והן בקדושת אלוהיו.
מחויבותו העיקרית של האדם היא לבטא את ערכו העצמי הגבוה, לא על מנת לקבל ציון לשבח, אלא משום, שבגישה זאת הוא מבטא את העיקר השתול בו על-ידי בוראו.
ברצוני להציג שתי הצהרות אלוהיות, המספקות מניע חזק ביותר לביטוי הקדושה שבאדם, כלומר, לביטוי ערכו העצמי המיוחד:

"קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוהיכם" – (ויקרא, פרק יט'). כלומר: היו בעלי ערך עצמי מיוחד, מכיוון שאני כזה (בעל ערך עצמי גבוה מוחלט). להיות בעל ערך כזה משמעו לנהוג ולפעול כבעל ערך כזה. הדברים הנאמרים בפרק "קדושים" אחרי הצהרה זו, מלמדים כיצד על האדם לנהוג ולפעול כדי שיהיה בעל ערך עצמי מיוחד. להלן כמה מהצהרות אלה:

"לא תקלל חירש ולפני עיוור לא תיתן מכשול; לפני שיבה תקום והדרת פני זקן; לא תיקום ולא תיטור את בני עמך; ואהבת לרעך כמוך; כי יגור אתך גר בארצכם לא תונו אותו, כאזרח מכם יהיה לכם. ואהבת לו כמוך, כי גרים הייתם בארץ מצרים."

בכך אלוהים מרמז כי אם תיישמו את דבריי בפרק זה, תהיו קדושים בעיניו, כלומר, בעלי ערך מיוחד, ואז בוודאי תהיו כאלה גם בעיני עצמכם. זהו עידוד נפלא נוסף לאדם להעלות את ערכו העצמי, דבר המצביע פעם נוספת על חשיבות הערך העצמי הגבוה שבאדם בעיני אלוהים.

"ושמרתם מצוותי ועשיתם אותם אני ה'. ולא תחללו את שם קדשי, ונקדשתי בתוך בני ישראל אני ה' מקדשכם" (ויקרא פרק כב' 32-31).

כלומר: אם תשמרו ותקיימו את מצוותיי, תהיו ברמת ערך עצמי כזאת, שלא תבצעו מעשים שיפגעו בזולת, ולכן גם לא תפגעו בערכי, בקודשי. כך תהיו קדושים ברמה כזאת שאוכל - אני, שקידשתי אתכם - להתקדש בתוככם. והנה לכם הצהרה נוספת לזכות האדם, שאין נפלאה ממנו.