על המעבר מגן הילדים לבית הספר 

המעבר לבית הספר, שלב ייחודי בהתפתחות המשפחה אשר עלול לעורר חשש בלב ההורים, במיוחד אלה השולחים לבית הספר את ילדיהם הבכורים, ובלב הילדים אשר היו עד כה "הבוגרים" בגן חובה -  כיצד נעבור תקופה זו בקלות?

לגן הילדים הולכים, אבל לכתה א' עולים. השימוש במילה עלייה מטעין את המעבר ההתפתחותי מהגן אל בית הספר במשמעות ערכית של התקדמות כלפי מעלה (כמו עלייה בדרגה, למשל) אך גם במשמעות של מעבר הכרוך במאמץ (טיפוס הרים, למשל)...

ביטויים נוספים בשפה מלמדים אותנו  שלכתה א' עולים ילדים בשלים או מוכנים. בשלות היא תהליך ביולוגי טבעי (לא נדרשת התערבות, פרט לתנאים מתאימים). מוכנות, לעומת זאת, היא תוצאה של תהליך אקטיבי של התכוננות (למשל, קורסי ההכנה לכתה א' ). אם מוסיפים לכך את החוויות והזיכרונות שכל הורה נושא עמו מילדותו כתלמיד,  לא פלא שהמעבר לבית הספר מלווה בחששות.

מפני מה החשש? מלמדות אותנו מילות השיר:  "חמש שנים על מיכאל עברו בריקודים, בטל ישב מעבודה, חופשי מלימודים". האומנם מיכאל לא למד דבר לפני שהגיע לגיל שש? האומנם לימודים הם עול, כפי שמצטייר ממילות השיר?

פעם שאלתי ילדה בת ארבע: "מה זה ללמוד?". היא השיבה, כדרכם של ילדים, בדוגמאות. "ללמוד", היא אמרה, "זה למשל ללמוד איך להדליק את האור, ללמוד איך להרכיב פאזל, ללמוד איך לנעול סנדלים". המשכתי לשאול: "ומה עושים אחרי שלומדים?" ללא היסוס היא השיבה: "אפשר לעשות את זה לבד".

אז מה קורה במעבר לבית הספר? כיצד הלמידה הטבעית, ההתפתחותית, המשמחת, משנה פניה?  שני מאפיינים עיקריים יש לתהליכי למידה: חזרה וטעות.

בשנת החיים הראשונה התינוק לומד ללכת. כשהוא נופל, הוא קם וממשיך לנסות שוב ושוב. "הטעות" מזכה אותו בקריאות עידוד של הוריו: "אופס", "לא נורא", "עוד פעם".

בשנת החיים השנייה הפעוט לומד לדבר. שיבושי היגוי הם "טעויות" המתקבלות באהבה ובהנאה. לפעמים כל המשפחה מאמצת לשנים רבות את ה"טעויות" החביבות האלה ("אצלנו אומרים פכית במקום כפית, כי כשגלי היה קטן...", או: "בקיץ ביקרנו במגדל אייפד").

בגילאי הגן המאמץ ההתפתחותי מוקדש לרכישה ולשכלול מיומנויות מוטוריות תפקודיות (להתלבש, להשתמש בכלי אוכל ובכלי כתיבה, לרכב על אופניים, לשחות וכך הלאה) ולמיומנויות קוגניטיביות ותקשורתיות. בתחום החברתי המאמץ  הוא ללמוד להיות חבר, לדעת להשתלב בקבוצה, לוותר, לדחות סיפוק, לשלוט ברגשות (ויסות עצמי) לחלוק בחפצים וברגשות, לפתח כישורים בינאישיים.

גם תהליך למידה זה מאופיין בתרגול וחזרות מרובות ויש בו הרבה טעויות, שתיקונן הוא למעשה התהליך החינוכי. חינוך והקניית הרגלים - להגיד בוקר טוב ותודה, לחכות לתורך,  לאסוף צעצועים בסוף היום וכך הלאה.

אז מה קורה בבית הספר? בבית הספר משתנה היחס אל הטעויות. אם טועים, יורד ציון. תהליך הלמידה הדורש חזרות ותיקון טעויות הופך למתסכל יותר ויותר.

מה עלינו לעשות? לתת זמן להסתגלות, לטפח יחס חיובי לתרגול (כפי שקל מאוד לחוש ביחס לספורט, לאימונים בחדר כושר וכדומה), לעודד את ההתנסות לא פחות מאשר את התוצר, לבחון את הטעויות וללמוד מהן, לשבח הישגים שהושגו במאמץ על פני הצלחות מהירות.