במאמר זה בחרתי לשים חוויה שמנסיוני בתחום ובהורות היא מוכרת ומטרידה הורים רבים.
הנושא פגש אותי לראשונה בהקשר של בני הבכור.
כילד צעיר מאוד זיהינו כי אינו יכול לשבת בריכוז ממושך ולשחק במשחקים שדורשים מוטוריקה עדינה ולצידה ריכוז סטאטי ממושך.
בפעוטון ובגן היה ילד מאוד אקטיבי ושמח ובתנועה מתמדת,עסק בפעילויות ספורט,ובטיילנו ברחוב כל העת עושה "גלגלונים" על "חשבון" הליכה רגילה.
במסיבת הסיום של הפעוטון בערך בגיל 4 שמנו לב פתאום אימו ואני כי הילד פשוט כבוי ואינו שותף לחגיגה הגדולה שמסביב.
בשנה שאחרי רשמנו את הבן לגן טרום חובה בעיר מגורינו שהיווה ירידה משמעותית ,כך חשבנו, לעומת העושר הסביבתי שבו היה עד אותו שלב בקיבוץ בו פעל הפעוטון.
מיד בתחילת השנה הזמינה אותנו הגננת והמליצה לשלוח את הבן לאבחון מוטורי,ובאבחון התברר כי הינו מתקשה בכל הקשור למוטוריקה עדינה.
בהמלצת הגננת התחלנו בריפוי בעיסוק כל זאת כהכנה לבי"ס,היינו עדים לראשונה באחריות של מחנך עם רגש של שליחות(הגננת).
לבי"ס הלך הבן עם כל המוכנות הנדרשת ומהר מאוד שמנו לב כי הוא מתקשה לשבת בכיתה ולהתקדם עם המסגרת החדשה,בהמשך גם נקלע הבן למספר אירועי "התנהגות" כדברי המחנכות והונחינו לבצע בדיקת קשב וריכוז.
בבדיקה אובחנה בעיית קשב וריכוז חלקית אך ללא בעיית הייפר.
לאורך השנים ביסודי נתקל הבן בבעיות עם המורים השונים כאשר בשלושת השנים האחרונות בחסות מחנכת מאוד דומיננטית נוצר קשר חזק ובריא עם הבן אשר איפשר לו לצלוח בצורה סבירה את היסודי.
בחטיבת הביניים החל עבור הילד הסיוט הגדול,אירועי משמעת קשים עם המורות,זימונים תכופים למנהלת בית הספר,ודרישה חוזרת לשימוש ברטלין,החומר הכימי האיום,לתפיסתנו, אשר נאנסנו ע"י מייצגי משרד החינוך לתת לבננו.
על אף השימוש ברטלין וניסיונות שונים להחלפת מינון וסוגים,זאת כמובן בעזרת רופא נוירולוג מומחה, הילד לא זכה בעדנה המיוחלת והקשיים רק הלכו והחריפו.
הילד סומן בבית ספרו והבטחון האישי שלו צנח מיום ליום משבוע לשבוע ומהשהייה להשהייה.
כל טענתנו כי הבעיה טמונה בגישתם של המורים ושל בית הספר נפלו על אוזניים ערלות.
לקראת השליש האחרון של חט"ב בשיחה שקיימתי עם הבן,הסברתי לו כי משרד החינוך לא יאפשר לו להיקלט בתיכונים בעירנו בגין גליון ההתנהגות שלו ועליו לעשות כל שביכולתו לשפר הגליון בשליש שנותר.
לאורך כל השנים החולפות טופל הילד ע"י רופא ילדים הומאופט בהתאם להמלצותיו והנחיותיו ובכל השנים לצערנו לא חווינו שינוי מהותי כלשהו.
בסיום החט"ב ולאחר מאמץ ראוי לציון של הבן,זכינו לראות בתעודת הסיום ציון התנהגות משופר ומרשים אשר איפשר לנו להיות אופטימיים.
מיותר לציין כי הבן נטש את השימוש ברטלין כחודש מאז שהתחלנו ,בטענות של קושי והרגשה רעה המלווה אותו הן בלימודים והן באימוני הכדור סל שכה אהב.
המכה המשמעותית הגיעה עת קיבלנו לביתנו מכתב כי הבן לא יורשה להיקלט באחד מבתי הספר תיכון בעירנו וכי עלינו למצוא עבורו חלופה.
הגשתי ערעור למחלקת החינוך בעירייה,וזומנו לדיון עם מנהלי מחלקת החינוך של העירייה, לדאבוני נאלצתי לראות לראשונה כיצד אנשים המוגדרים כמייצגי משרד החינוך בארץ מכל קשת התפקידים, מנהל בי"ס,מורה,פסיכולוגית,ראש ועד ההורים בעירייה ונציגים נוספים, יושבים מול הבן,מעיינים בתעודת הסיום וכל אחד בתורו,בבוז מופגן, מסביר לילד מדוע אינם רואים כל סיבה לשלבו בתיכון בעיר ולקבל את הערעור.
הרגשתי נעלב ומושפל עבור הבן אשר צריך להתמודד עם אטימות ואיוולת כה בולטים של אנשים אשר אמורים עבורו לייצג את החינוך הבוגר והאחראי.
באין ברירה רשמנו את הבן בבי"ס שמחוץ לעיר אשר הסכים ואף בירך על האפשרות לקלוט בו את בננו.
בשלב זה בחרתי,בניגוד לדעתו של הרופא ההומואפט, לקיים עם הבן החלטה שהתבררה כמשנה חיים.
ראשית להשאיר את כל החוויה מהשנים הקודמות מאחור ולהגיע לבי"ס החדש בתחושה של בטחון ונחישות.
התחלתי לתת לבן על בסיס יומי תוסף תזונה ייחודי על בסיס מהצומח בטכנולוגיה ששונה לגמרי מהקיימות בתחום,והנחיתי אותו ליטול פעם ביום מיד לאחר ארוחת עשר בבי"ס.
השינוי היה מדהים, מהילד התחלתי לקבל חוויות של - "זהו לא בי"ס דומה למה שהיו לי עד היום" "המורים מדברים אלי אחרת" "כיף לי ללכת לבי"ס כל יום" ,משפטים שהיו לגמרי הפוכים מ 9 השנים הקודמות.
גם מהמורים קיבלנו חוויות של ילד מהמם סקרן חכם ושמח.
אבל השיא היה עוד לפנינו,הוא הגיע בבחינות הבגרות שהתקיימו בסוף השנה.
בחינות הבגרות מתמטיקה,הסטוריה ,לשון וטכנולוגיה, אליהן התכונן הילד רק עם החומר שנלמד לאורך השנה וללא מורים פרטיים או תגבור מאולץ.
את מבחן המתכונת במתמטיקה סיים הבן תוך 50 דקות וקיבל 100,אך כמובן שהזהרתיו כי בחינת הבגרות צפויה להיות קשה יותר ובלתי צפויה.
לפני כל בחינה הקפיד הבן ליטול את תוסף התזונה הייחודי שמסייע בהורדת לחץ הגברת הריכוז והמיקוד.
את בחינת הבגרות לתדהמתי סיים אחרי שעה וחמש דקות, ובעודי שומע עמיתים לעבודה מספרים על ילדיהם שמתארים את הבחינה השנה כבחינת מוות וכי אף למורים היה קשה לפותרה,ובהמשך עשו פקטור בהחלטת משרד החינוך, כשאני מדבר עם בני הוא אומר כי לא היה קשה וכי מאמין שענה בהצלחה לכל השאלות.
גם את שאר הבחינות עשה הבן בבטחון גבוה ובטכס המוקפד של נטילת תוסף התזונה הטבעי מהצומח.
את הבשורה שקיבל הבן ממורהו על כי קיבל 100 במבחן במתמטיקה קיבלתי ממנו כשכולי מתרגש ודומע.
את ההבנה כי גם במבחנים הנוספים הצליח לעשות בתחושת בטחון והצלחה אינני יכול לקחת ממנו.
כך קיבלתי הוכחה ניצחת כי יש דרך לעשות את זה נכון וכי יש לילדינו פתרון עם תוסף תזונה בריא איכותי ואפקטיבי כדי שיוכלו להתמודד בהצלחה בלימודיהם ובתקופת הבחינות הלחוצה והמלחיצה,הן בתיכון והן באוניברסיטה.
ואולי הכי חשוב במאמר זה - האחריות היא בידינו להחזיר את הבטחון והשמחה לילדים שלנו וגם אם זה ייקח זמן ,החשוב ביותר הוא להשרות עליהם את אהבתנו ואת בטחוננו בהם!!!
צפריר רבינוביץ מאמן לחיים טובים ובריאים, 7 שנים מאמן להגשמה עסקית ולתזונה נכונה האתר המלא והמפורט ביותר על פעילותי : www.agelforlife.com
