אחריות 

באחד מפרקי ספרה "ברכות סבי" מספרת רחל.נ.רמן על שיחה עם אישה צעירה בשנות השלושים לחייה, אשר ניגשה אליה במסיבה אחת ( כששמעה על עיסוקה).
אותה אישה אמרה שהדיבור על המוות כעל בעל משמעות, מרגיז אותה. היא סיפרה לד"ר רמן על בעלה שנפטר מסרטן לפני כמה שנים, על הסבל שעבר, על הטיפולים שנכשלו, על מרירותו וההאשמות שלו כלפי משפחתו וחבריו ועל מותו שהותיר את כולם כואבים ופגועים. "אפילו שעברו כבר כמה שנים אינני יכולה למצוא משמעות למותו, איני יכולה לסלוח לו" אמרה.
ד"ר רמן שהקשיבה לסיפור הכואב מלא הסבל ושאלה את האישה הצעירה מה היא למדה מההתנסות הקשה הזו והתשובה היתה : אינני רוצה למות כך, בסבל, במרירות, בהאשמת אחרים על כל הדברים שהחמצתי, על טעויות שעשיתי, על החיים שלא חייתי...אינני רוצה למות כך. ואיך את אמורה לחיות - שאלה ד"ר רמן, האישה הצעירה פקחה עינים מופתעות ומשהו בתוכה התעורר, נפעם, מקשיב והיא נגעה בידה של ד"ר רמן לתודה, הסתובבה ונעלמה.
אחרי מספר חודשים קבלה ד"ר רמן מכתב מאותה אישה שכתבה על השינויים שהיא עושה בחייה בעקבות התובנות שקבלה כשהחלה לשאול את עצמה: איך אני אמורה לחיות?

ואיך באמת אנחנו אמורים לחיות ?
אנחנו מלאים בתבניות, תבניות של מידע עוד בהיותינו בבטן אימנו. חכמי השבט האינדיאנים הקדומים אמרו שבגיל שמונה האדם זוכר את ההבטחות שהבטיח לעצמו לקיים, להגשים בגוף פיזי, בחיים האלה. הם גם אמרו שבעצם לקיחת אחריות על חיינו אנו- אנו אחראים על שבע דורות ההמשך אחרינו.
.
כמו אצל אותה אישה- מגיעים מדריכים כדי להעיר אותנו, לזעזע אותנו, כדי שנתעורר וניזכר מה הבטחנו לעצמנו ועלינו לקיים, ובדרך כלל אותם מדריכים הם האנשים הכי קרובים אלינו, הם משמשים כפעמון שמצלצל ומעיר להתעורר.
על מה אנו אחראים ?
על תחזוקת הגוף שאנו חיים בו
על איכות המזון הפיזי
על איכות המזון הרוחני
על המחשבות שאנו חושבים וההבנה כי מרבית המחשבות הן לא שלנו ויש לנו היכולת/ האחריות לומר להן לאו.
על המילים שנאמרות על ידינו.
על פיתוח הכישרונות שלנו
על שימוש נאות במתנות שקבלנו
על הבחירות שאנו עושים לכאן או לכאן.
כל אחריות שאנו לוקחים על עצמנו לגדילה ולשמירה על העקרונות הפנימיים שלנו מקרינה אל הפלנטה שאנו חיים עליה.
אנו אחראים על היכולת לאהוב את עצמנו, להבין את עצמנו, לסלוח לעצמנו, לעודד את עצמנו, לשמוח עם עצמנו ולזכור שהמסע ממשיך בכל רגע נתון.
אחריות היא להבין שבפנים בתוכנו, מצוי מקדש הלהבה הפנימית שהיא אש תמיד ואנו, אנו בלבד אחראים על שמירתה והזנתה של הלהבה הזו. רק מתוך אותה להבה אמיתית רוטטת יכולות להגיע תשובות אמת שאולי לא תמיד נרצה לקבל אותן או להקשיב להן אבל תמיד אותה להבה תהיה המקום שבו נדע מהי האחריות שלנו.

המילה אחריות- מתחילה באות א' ומסתיימת ב- ת' סוף והתחלה/ התחלה וסוף, מחזורית, חיים ומוות.
המילה אחריות - מספר ארבע מספרו של החומר( ועוד הרבה הרבה אשר נכתב על מספר ארבע ונותן תובנות מענינות, אך לא כאן המקום).



היכל הלהבה הפנימית / מדיטציה

בתוככי לבבנו עמוק עמוק ישנו היכל קדום, עתיק, היכל מפואר. במרחביו הלבנים המאירים מנצנצים אלפי מאורות, אלפי כוכבים ואורות, רבבות גוונים, צבעים וניצוצות שנתזים ובוהקים מרהיבים ביופים. ובתוך ההיכל מעגל של אדמה - אדמה עשירה, מאפשרת חיים, צמיחה ואהבה - לבחירתנו. ובתוך מעגל האדמה - בריכה של מים צלולים נובעים מתוך מקום מופלא שאין בו סוף או התחלה ויש בו הוויה.
וסביב סביב מרחב של אוויר שמרחף, נושם, נושף ומספר סודות יקום שנסתרים מעין.
ובתוך בריכת המים הצלולים המוקפת במעגל אדמה, מרחפת חופשיה - להבה. להבה קסומה ובתוכה נסתרים גוונים של עוצמה שממתינה לממש עצמה.
התבוננו בלהבה וזכרו - אתם אבירי ההיכל, אתם המופקדים, האחראים על להבה מקודשת זו שהיא אתם עצמכם.
שמרו עליה, הזינו אותה באמת שלכם והיו עימה יום ולילה.
היו ברוכים.



"האדם הוא חלק משלם הקרוי ייקום. הוא חש כי מחשבותיו ותחושותיו
נפרדים מכל השאר, במעין אשליה אופטית של התודעה. אשליה זו היא
בעצם כלא. משימתנו היא לשחרר את עצמנו מהכלא באמצעות הרחבת
הידע וההבנה שלנו, עד שהוא יכלול את כל היצורים החיים ואת כל הטבע,
על כל יפעתו." אלברט איינשטיין