כוח הזרוע - על תחולת חוק השיפוט הצבאי לאחר השחרור מצה'ל 

א' השתחרר מצה"ל בינואר 2012 לאחר שירות סדיר בן שלוש שנים. לא' אין עבר פלילי, וגם עברו המשמעתי נקי יחסית ואינו מכביד. במשך תקופת שירותו נחקר פעם אחת במצ"ח בחשד לשימוש בסם מסוכן בהיותו בחופשת סוף שבוע, במסיבת טבע. לאחר שמסר את עדותו ואף היה עצור ל-48 שעות במהלך החקירה, חזר ליחידתו והמשיך לשרת באופן תקין עד תום התקופה.

חלפו ימים, שבועות וחודשים, ושום דבר הקשור לאותה חקירת מצ"ח לא אירע. א' החל להאמין כי עניינו נשכח. ביום השחרור צעד לו שמח וטוב לב לעבר הבקו"ם, כשהוא פולט בעליצות לעבר הש"ג: "שים לב, אני דרגה אחת מעל הרמטכ"ל". הש"ג לא הבין את ההומור וא' הסביר: "אני או-טו-טו אזרח משוחרר! אני אדם חופשי!". לאחר שסיים את תהליך השחרור ויצא משערי בקו"ם הביט לאחור בהקלה והיה בטוח כי מעתה כבר לא יוכלו להעמידו לדין בצבא, שכן מבחינתו הפרק הצבאי תם ונשלם.

לימים נוכח א' לגלות שטעה, ובגדול. יום אחד הופתע לקבל בתיבת הדואר שלו זימון למשפט בבית הדין הצבאי בגין אותה עבירה שעליה נחקר בהיותו חייל. הוא היה משוכנע כי מדובר בטעות, ואף פנה לבית הדין וניסה להסביר שהם טועים, כי הוא כבר לא חייל, אבל לדאבונו התברר לו כי הטעות היא שלו.

א' לא ידע את מה שצריך לדעת כל חייל משוחרר: היציאה מבקו"ם לא מהווה מחסום מפני העמדה לדין פלילי בבית דין צבאי. פשוטו כמשמעו. אם חשבתם שבעצם העובדה שהסרתם מעליכם את מדי צה"ל הוסר גם האיום להעמדה לדין צבאי – פלילי או משמעתי – טעיתם.

 התאוריה והמציאות

כל מי שמתגייס לצה"ל יודע שחוק השיפוט הצבאי חל עליו עד היום שבו הוא יוצא את שערי מדור שחרורים בבקו"ם. עדאז חלות עליו ההוראות החמורות הכלולות בדין הצבאי. הוא עלול לעמוד בפני בית דין צבאי ולהיענש בחומרה על עבירות שונות ומשונות, ובהן כאלה שאינן קיימות לגבי אזרחים. למשל, סירוב לבדיקת שימוש בסמים מסוכנים נחשב בצבא עבירה. דוגמאות נוספות: חייל עלול להישלח לכלא על כך שלא קם בבוקר לעבודה או איחר להגיע אליה או לא הגיע לבסיס במשך ימים רבים ללא אישור (מה שמכונה "נפקדות" או "עריקות"). זאת ועוד, גם מי שמשמיע דברי עלבון כלפי מפקדו צפוי לעונש.

תאורטית, ברגע שחייל פושט את מדיו והופך לאזרח, החוק הצבאי לא חל עליו יותר והוא אינו צפוי להיות מובא לדין בעקבות עבירות על החוק הצבאי שביצע כאזרח,למעט עבירות המבוצעות על ידי מי שנמנה עם כוחות המילואים בצבא והן קשורות לחובותיו ככזה – גילוי סודות, אי עדכון כתובתו, נפקדות כחייל מילואים ועוד.

תאורטית אמרנו? כן, רק תאורטית. בפועל, המציאות שונה. רבים מהמשתחררים אינם מודעים לכך שגם לאחר השחרור עלולה זרועו הארוכה של החוק הצבאי לפגוש אותם  ולנקוט נגדם בהליכים משפטיים ולהענישם בשל מעשים שביצעו במהלך השירות הצבאי.

סעיף 6 (א) לחוק השיפוט הצבאי קובע: "אדם שעבר עבירה בהיותו חייל ולאחר ביצוע העבירה חדל, לחלוטין או לשעה, מהיות חייל, יחול עליו חוק זה בכל עניין הנוגע לאותה עבירה". כלומר, האדם כפוף לתחולת החוק הצבאי ביחס לכל עבירה שביצע במהלך שירותו, גם אם בינתיים השתחרר משירות. לפי הוראות חוק השיפוט הצבאי ניתן להעמיד חייל לדין משמעתי גם 90 יום לאחר שחרורו, בגין עבירות שעבר בהיותו בשירות סדיר. כשמדובר בהעמדה לדין בפני בית דין צבאי – המצב מורכב אף יותר.

לסעיף זה בחוק יש סייגים מסוימים, המופיעים בכמה מסעיפי המשנה שלו. אחד מהם מגביל, למשל, את סמכותה של הפרקליטות הצבאית להגיש כתב אישום לבית דין צבאי על עבירה שבוצעה על ידי אדם בהיותו חייל, ל-180 ימים מהיום שבו חדל להיות חייל, וזאת כל עוד אין זו עבירה של בגידה, עריקה, שחרור מהצבא במרמה או השגה במרמה של פטור משירות.  

סעיף משנה אחר דווקא נותן לפרקליטות "הארכת זמן" נוספת להגשת האישום, בעבירות חמורות. במקרים אלה הפרקליטות רשאית להגיש כתב אישום תוך שנה מהיום שאדם שעבר עבירה חמורה חדל מלהיות חייל.

ברשימת העבירות החמורות נכללות עבירות צבאיות שהעונש בגינן הוא מאסר לשנתיים ומעלה (ויש רבות כאלה), עבירה שאינה צבאית שהיא פשע (עונשה יותר משלוש שנות מאסר) וכן עבירה של גרימת מוות ברשלנות, אם בתאונת דרכים או בנסיבות אחרות.

זאת ועוד, כל עבירה של שימוש בסם, שימוש בנשק באופן בלתי חוקי, גנבה מחייל וכו' עלולה אף היא לגרור העמדה לדין תוך שנה מיום השחרור.

רק במקרה אחד ויחיד ניתן להעמיד לדין גם אחרי יותר משנה: אם העבירה בוצעה על ידי כמה חיילים יחדיו, הוראת סעיף 6 (ד) לחוק קובעת כי "כל זמן שחוק זה חל על אחד מהם הוא יחול על כולם". כך עשוי שותף לעבירה אשר השתחרר זה מכבר משירות למצוא את עצמו על ספסל הנאשמים למרות שחלפה תקופה ארוכה מאז שחרורו, רק משום שאחד משותפיו לביצוע העבירה נתון עדיין לתחולת החוק.

בכל מקרה, חשוב לדעת: הרשעה פלילית בבית דין צבאי גוררת רישום פלילי, על כל המשמעויות הכרוכות בכך.

 הצבא לא שוכח

לא מעט חיילים משוחררים מופתעים למצוא בתיבת הדואר שלהם מכתב רשום, המודיע להם שהצבא לא שכח אותם... ליתר דיוק, הוא לא שכח להם עבירה שאותה עברו במהלך שירותם הצבאי – כמו למשל עבירת תנועה או תאונת דרכים, סירוב למסור דגימת שתן או חשד לשימוש חד-פעמי בסם מסוכן – ולפיכך הוא מזמן אותם לדין פלילי, על אף שחלפו חודשים ארוכים מאז שוחררו משירות.

אם כך, כיצד משפיעים ההליכים הפליליים על החיילים המשוחררים? טענותיהם כי אינם עוד חיילים וכי החלו את חייהם האזרחיים אינן מועילות, ועליהם להתייצב בבית הדין ולציית להוראותיו כמו חייל בשירות סדיר לכל דבר ועניין. לא פעם עולה להם הדבר במשרתם האזרחית, שאותה השיגו בעמל רב. אם הורשעו בדין ונגזר עליהם עונש פסילת רישיון נהיגה – הפסילה חלה גם על רישיון הנהיגה האזרחי. אם הוטל עליהם עונש מאסר – הם ירצו אותו בכלא צבאי. ואם הוטל קנס – הוא ישולם לרשויות הצבא.

אז איך יוצאים מהצרה הזאת? במצבים כגון אלה מומלץ להיעזר בייעוץ וליווי משפטי – אם באמצעות הסנגוריה הצבאית, בחינם, או באמצעות עורך דין הבקי ומתמחה בתחום דיני צבא ובעל אישור להופיע בפני בית דין צבאי.

הליווי המשפטי יכול לכלול גם, בין השאר, פנייה לפרקליטות הצבאית לבקשת שימוע, שבו ייעשה ניסיון לשכנע את הפרקליטות, עוד לפני תחילת המשפט, לבטל את כתב האישום או, לכל הפחות, להמיר את סעיפי האישום לכאלה שהם בעלי אופי משמעתי ולא פלילי. להמחשת העניין הזה, הרשו לי סיפור אישי: לא מכבר ייצגתי חייל משוחרר, שכחצי שנה לאחר שחרורו הוגש נגדו כתב אישום בעבירה של סירוב להיבדק לאיתור שרידי סמים בשתן. כשפנה אלי ביקש לדעת מה העונש הצפוי לו, וכבר היה מוכן לשבת בכלא צבאי לאחר שכבר החל את צעדיו הראשונים באזרחות. לאחר עיון מעמיק סברתי שלא היה זה צודק להגיש נגדו כתב אישום, שעלול להכתימו ברישום פלילי, ופעלתי לביטולו. בסופו של יום, כתב האישום אכן בוטל.

בכל מקרה, אם שוחררתם משירות סדיר שבמהלכו עברתם חקירת מצ"ח שטרם גובשה לכדי החלטה על הגשת כתב אישום או על שיפוט בדין משמעתי, לא כדאי ליזום פנייה לגורמי החקירה או הפרקליטות כדי לבדוק את מצב החקירה או להביע התעניינות בה, אלא לקוות שהעניין יסתיים ללא נקיטת צעדים משפטיים, עד שתחלוף תחולתו של חוק השיפוט הצבאי בגין אותה עבירה. יחד עם זאת, אם הוגש כבר כתב אישום – מומלץ לפעול בהקדם.

אין באמור בכתבה זו כדי להוות ייעוץ משפטי או חוות דעת, או תחליף לייעוץ משפטי אצל עורך דין. האמור אינו אלא תיאור כללי בלבד, ולא מחייב, של הנושא. בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך דין.