כי תצא, כנגן המנגן עג 

ערש"ק , ונתנו יהוה אלהיך, כי תצא תשע"ג

בפרשתנו, פותחת התורה, כי-תצא למלחמה, על-איביך; ונתנו יהוה אלהיך.יציאת היהודי, מביאה לידי נתינה.יציאה ל.. מביאה לידי נתינה, לידי השגת המטרה.

כאשר היהודי מכיר את האויב עליו הוא יוצא, בהכיר היהודי ובהכוונו למטרת היציאה, הרי הדבר מביא לידי קבלה, הצלחה, ונתנו יהוה אלהיך.ההצלחה תלויה בכוונת היציאה והעשיה, בהיות אלו מכוונות אזי  נתנו.

בספר מלכים, מסופר על אלישע המבקש מנגן.אומר הכתוב  והיה כנגן המנגן, ותהי עליו יד-יהוה.לשון זו תמוהה שכן הניגון קודם למנגן, היה צריך לומר כאשר הנגן ניגן ולא בלשון, ניגון המנגן.

אומר מוהר"ן  " ע"י הנגינה אדם ניכר אם קיבל עליו עול תורה".מנגינה הינה ביטוי לפנימיות האדם, יש המנגן כדבר חיצוני למהותו, יש המנגן את פנימיותו, הניגון הינו ביטוי לפנימיות מהותו של המנגן.במקרה זה בו הניגון הינו ביטוי פנימי למנגן, אזי הניגון הוא הנושא, הוא העיקר, הוא המאיר את הנשוא, האדם המנגן.מנגינה זו מעידה למהות האדם.כפי הניגון האדם.

חיבור אל תורה, חיבור אל מצוות מהותו חיבור אל בורא עולם.מהות, איכות חיבור האדם אל בוראו ניכר בניגון שלו, ניכר בקיום תורה ומצוות, ניכר בהליכתו, דיבורו וכו'.כפי הניגון אשר לו שני אפשרויות נגינה, כדלעיל, כך גם קיום תורה ומצוות שני דרכים לה.דרך אחת המעידה לחיבור אל בורא עולם השניה מעידה לחיבור חלש , לא קבוע ולא יציב.דרך שניה מהווה יציאה, יציאה אשר אין וודאות במטרתה ובהצלחתה.דרך ראשונה, הינה כנגן המנגן, ותהי עליו יד-יהוה, נגינה המביאה לידי ותהי עליו יד-יהוה, דרך זו מביאה לידי יציאה אשר מביאה בברור לידי - ונתנו יהוה אלהיך.

אומרת התורה כי-תצא למלחמה, על-איביך; ונתנו יהוה אלהיך, יציאה האיש הישראלי, היציאה מחוץ למקומו, היציאה מהמקום בו מבקש דוד המלך אחת, שאלתי מאת-יהוה אותה אבקש:
שבתי בבית-יהוה, כל-ימי חיי.יציאה זו הינה יציאה הנצרכת לשעתה, יציאה אשר אחריתה מי ישורנה, חזרה אשר איננה ודאית, יציאה אשר סכנה יש בה.החזרה לכשהיה איננה ברורה.יציאה שכזו, אשר מטרתה זמנית וענינה חזרה למקום ממנו באתי, חזרה גדולה יותר, מצריכה הכנה, הכנה אשר מהווה ודאות להצלחת היציאה וחזרה למקומי.יציאה שכזו הינה יציאה אשר וודאי לנו ש נתנו יהוה אלהיך.

המנגינה היא המלווה את המנגן, המנגינה היא אשר מורה ליכולת המנגן ולמהות פנימיותו.היות האדם מנגן תלויה בהיות בו ניגון.

אדם אדם וניגונו, אין ניגון האחד דומה לניגון חברו.איש איש ומנגינתו איש איש וניגונו.

כל אדם יכול להגיע לידי ונתנו יהוה אלהיך.נתינה זו תלויה בהיות מנגינת האדם מתנגנת מתוכו, היינו המנגינה קשורה ומחוברת למהותו של מנגן.

אומר הראי"ה קוק, "כשמעלים הדברים למעלה בבהירות הכוונה, מתוספת תמיד הידיעה בעושר המציאות העליון".הכוונה, העשיה , הניגון בכוונה,מביאה לידי תוספת "עושר המציאות העליון".עושר המציאות העליון הינו חיבור גבוהה ומכוון יותר למקור השפע, מקור ונתנו יהוה אלהיך.כוונה הינה העשיה ממקום פנימי מקומי שלי, מקום אליו הגעתי ובו אני נמצא.מקור זה הינו כנגן המנגן, מקום זה הינו עושר המציאות העליון.

מקום זה מביא לידי  ונתנו.

כנגן המנגן