האלכימיה הכלכלית של פרופ' פול פילזר 

במה שאתם עומדים לקרוא להלן אני רוצה לטפל באחת הטעויות הנפוצות ביותר לגבי המציאות הכלכלית שבה אנחנו חיים.

הכלכלנים המסורתיים מתייחסים לעולם כאל עוגה שצריך לחלק אותה בצורה מסוימת. לפלגים פוליטיים שונים יש ראיה שונה לגבי השאלה "מהי הדרך הנכונה לחלק את העוגה?" - הליברלים מבקשים "לחלק הכול בצורה שווה" והשמרנים אומרים "תנו לכוחות השוק ליצור חלוקה הוגנת" - אך ההנחה הסמויה מאחורי כל הדיון הזה היא שבעולם יש כמות מוגבלת של משאבים, כלומר שאנחנו חיים במציאות של מחסור בסיסי.

מנגד, הכלכלנים המודרניים דוגלים במודל של "אלכימיה כלכלית". מי שטבע את המושג הוא פרופ' פול פילזר - כלכלן שחזה את מהפכת האינטרנט וגם היה מראשוני היזמים בתחום המולטימדיה, שהיה יועץ לשני נשיאים של ארה"ב ומה שלא פחות חשוב יישם בעצמו את אותן התיאוריות שהוא פיתח והפך למולטי-מיליונר לפני גיל 30.

אז למה אלכימיה?

אלכימאים של ימי הביניים חיפשו נוסחה להפוך עופרת לזהב. הם לא הצליחו בזה, אך הם צדקו לגבי דבר אחד חשוב - העושר נוצר מהתמרה של דברים חסרי ערך לדברים בעלי ערך. התמצית של כל פעילות כלכלית היא בעצם אותו דבר - להפוך משהו לא שימושי למשהו מועיל, להעביר משאבים לתחומים בעלי תשואה גבוהה, ניתוב כוחות הטבע ליצירת אוכל ועושר לכולם.הפוליטיקאים יכולים להתווכח עד כלות נשמתם על השאלה איך לחלק את העוגה, אך היזמים שמניעים את הכלכלה עוסקים באפיית יותר עוגות.

בואו נתבונן של שלוש החברות המצליחות ביותר של העשור האחרון - אינטל, מיקרוסופט וגוגל.

אינטל לקחה חול - חסר ערך אפילו יותר מעופרת - והפכה אותו לשבבי פנטיום - שעולים יותר מזהב. האם זאת לא אלכימיה?

מיקרוסופט וגוגל הלכו עם זה עוד יותר רחוק וייצרו את העושר שלהן מכלום - מידע, שורות של אפסים ואחדים שגורמות לאותם שבבי פנטיום לעשות פלאים בחיים שלנו.

האם אינטל הייתה צריכה לגזול ממישהו משהו על מנת לייצר את השבבים שלה?

לא.

האם מיקרוסופט או גוגל השאילו ממישהו אפסים ואחדים על מנת לכתוב את התוכנה שלהן?

לא.

זוהי אלכימיה - יצירת משהו מכלום תרתי משמע. לפני 100 שנה לא היו לנו מכוניות, מטוסים, טלוויזיות, מחשבים או גורדי שחקים. היום יש לנו את כל הדברים הללו מבלי שהיינו צריכים לגזול אותם ממישהו אחר - כל הדברים הללו נוצרו על ידי ממציאים ויזמים. בתכניתו " מעיין העושר" ובספרו "עושר אינסופי" פרופ' פילזר מדבר בהרחבה על הקונספט הזה של אלכימיה כלכלית - שהעושר לא מחולק אלא נוצר מתוך פעילות כלכלית - ומצביע על הכוח המרכזי שגורם ליצירת העושר - הטכנולוגיה. להבדיל מכלכלנים מסורתיים ששמים סימן שוויון בין המשאבים לבין העושר, פילזר מדבר על זה שבעולם הדינאמי של היום העושר נמדד כמכפלה בין משאבים פיזיים וטכנולוגיה קיימת. למשל, בדוגמא של אינטל שהבאנו לעיל הטכנולוגיה הפכה משאב חסר ערך - חול פשוט - לנכס יקר ערך. טכנולוגיה משנה את הערך הכלכלי של משאבים ואף יוצרת משאבים חדשים. טכנולוגיה גם יוצרת זרם בלתי פוסק של מוצרים חדשים שמתחילים כמוצרי יוקרה, אך במהרה הופכים למוצרי צריכה בסיסיים - כמו מכוניות, מחשבים, טלפונים ניידים או דברים "פשוטים" כמו מוצרי פלסטיק או חיתולים רב פעמיים.

ומהו הכוח שמניע את ההתפתחות הטכנולוגית?

  פילזר נותן את התשובה שלאלה הזאת באחד מחוקי הבסיס של האלכימיה הכלכלית:

הקצב של ההתקדמות הטכנולוגית נקבע על ידי היכולת של החברה לעבד ולהפיץ מידע.

לא רק שהפצת מידע היא קריטית להתפתחות הטכנולוגית - תפקידה הכלכלי במאה העשרים ואחד הרבה יותר רחב. בחברת השפע שבה אנחנו חיים, כאשר עלויות הייצור יורדות משנה לשנה תודות להתפתחות טכנולוגית וההיצע בשוק הולך וגדל, הפוקוס עובר בהדרגה מן הייצור אל הפצת המוצרים. יתרה מזו, פילזר מצביע על כך שאם לפני מספר עשורים סם וולטון – האיש העשיר בארה"ב דאז, עשה את הונו מהקמת רשת וול-מארט, אשר הביאה לשיא חדש את לוגיסטיקה והפצה פיזית של המוצרים, היום המידע ולא המוצרים הפיזיים הפכו לנכס אמיתי.

העושר היום נוצר על ידי אנשים וחברות אשר מספקות שירותי מידע שונים – כמו גוגל – או מחנכות את הקהל הרחב לגבי מגוון מוצרים שאנשים אפילו לא ידעו לפני זה על קיומם - כמו ענקיות השיווק הרשתי דוגמת אמווי או חנויות-העל האינטרנטיות בראשות אמאזון – אלה הם האלכימאים האמיתיים של המאה העשרים ואחד.

רוצים ללמוד איך כל אחד מאיתנו יכול להפוך את המגמות הללו להזדמנויות עסקיות?

כנסו לאתר שלי "נוסחת ההצלחה" ותירשמו לקבלת "המדריך להקמת עסק ביתי מושלם" - ההרשמה היא בחינם!