הגישה הקלאסית לשביל היוגי של מדיטציה 

מדע המדיטציה הינו מסורת אוניברסלית שניתן לאתר את מוצאה עד לאלפי שנים לפני הציוויליזציה המודרנית של היום, ששרדה ללא שינוי כפי שעברה מדור לדור. היא נשארה כפי שהייתה בצורתה המקורית, מפני שבתוך מסגרתה הפנימית טמונות הגישות וההוראות הראשיות אשר יוצרות את התוכן של כל הפילוסופיות, הדתות והדיסיפלינות הידועות.

מדיטציה היא בהגדרה טרנסנדנטלית, מילה שמשתמשים בה כדי להעביר את היופי של התרגול, בה כל הפחדים, התשוקות, הכמיהות ורגשות שליליים נעזבים מאחור.

אנשים רבים פונים למדיטציה, לא בגלל שהם רוצים להתחבא במערה בהימלייה ולנטוש את זרם החיים המקובל, אלא מפני שהם מרגישים לא מסופקים ותחושת ריקנות, בשילוב עם לחץ, חרדה, תסכול ודיכאון שתופסים מקום גדול בחייהם יותר מכפי שהיו רוצים. הם קולטים כי בחייהם היומיומיים קיימים חוסר שקט וחוסר שביעות רצון, ויש להם מושג קלוש שחיפושם אחרי אושר, שקט ושביעות רצון דורש גישה שונה מזו המוצעת ע"י החברה המערבית. הם עשויים להיות לא בטוחים באשר למה מדיטציה יכולה לעשות, אבל יודעים שהיא מבטיחה שחרור מהמתח הגבוה וממהירות רכבת ההרים של התרבות מובלת  הטכנולוגיה של ימינו.

מדיטציה מעניקה שחרור זה והרבה יותר. היא מלמדת אותנו שישנו כוח בתוך כל אחד מאיתנו, אנרגיה, שקט פנימי וחוכמה, אליהם נוכל לצלול ברגע שנדע שהם קיימים בתוכנו. כוח זה נותן השראה, מעודד, מחזק ונותן כוח לאלה המחפשים לצמוח בכיוון חיובי. אתה עשוי לא להיות מודע למשאב פנימי זה, או להיות בעל דעות מוטעות לגביו. אתה יכול להיות כמו החקלאי ההודי שעבר לבית בעיר וחי בחשיכה בגלל שלא ידע מה הקופסאות המשונות האלה על הקיר יכולות לעשות. הכוח, האור קיימים שם וזמינים לכל; עלינו רק לחבר עצמנו אל הזרם. מקור זה של חוכמה הוא העצמי. העצמי אינו הגוף האינדיבידואלי או הנשמה האינדיבידואלית, אלא האספקט הקיים עמוק בתוך כל אדם אשר יודע את האמת. הוא קיים בכל יצור/ישות ואולם הוא קיים גם באופן עצמאי. יש הקוראים לו מודעות קוסמית, הרוח הקדושה, הנשמה האוניברסלית, אהבה, השקט שמעבר לכל ההבנות, המוחלט; אחרים קוראים לו בודהה, ישו, אללה, ברהאמן, אלוהים... השמות והשבילים רבים, אולם ישנה רק מהות אחת שחודרת לכל החיים. עצמי זה הוא בלתי ניתן לתפיסה בשכלנו. אין דרך להגדיר או לתאר באופן אינטלקטואלי את שהוא ללא גבולות. רק באמצעות חווייה ישירה ניתן לדעת מהות זו. באצמעות תרגול מתמיד של מדיטציה נוכל להשקיט את ההכרה המכוונת החוצה, לפתח יכולות אינטואיטיביות, ולגעת באותו חלק של המהות העילאית ששוכנת בכל; תהליך שמביא שקט, חמלה, שמחה והבנה בהתעוררותו. היוגה מדמה את ההכרה לאגם ואת הגלים על פני האגם כמייצגים את המחשבות והרגשות שלנו. כאשר הגלים שוככים, האגם שקט ואנו יכולים להבחין באבני החן היקרות המונחות בשקט בזוהרן בתחתית האגם.

השיעור הראשון אותו אנו לומדים כאשר אנו מתחילים את תהליך המדיטציה – כי אכן זהו תהליך – הוא להתבונן בהכרה שלנו עצמנו. לרבים הדבר עשוי להיראות משימה קשה. הפסיכולוגיה המערבית מלמדת אותנו להתבונן כיצד אנשים אחרים חושבים ומתנהגים, בכדי לזכות בתובנות על עצמנו ועל ההכרה שלנו. אולם, מסורת היוגה גורסת בפירוש כי עלינו לעזוב את חייהם של אנשים אחרים לעצמם, ולהתרכז רק בעצמנו פנימה. היוגה מלמדת כי על מנת למצוא שקט תחילה עלינו לפתח שקט בתוך עצמנו. האתגר הוא לרכוש שליטה על עולמנו הפנימי האישי שלנו.

כאשר אנו מביטים פנימה, מה אנו מוצאים? אנו מוצאים הכרה אשר באופן תמידי משוחחת עם עצמה, קופצת ממחשבה או רגש אחד למשנהו, לכודה בתנועה מתמדת, בורחת מדבר אחד או רצה ממהרת לעבר דבר אחר, מונעת מאיתנו להתרכז ולהיות שקטים. אנו מחפשים שקט אך החיפוש שלנו מוביל אותנו באופן שגוי לחפש בחוץ ואנו מוצאים עצמנו נזקקים לסמים, לאלכוהול, לסיגריות, לטלוויזיה, לאכילת יתר, לשינת יתר, או לעבודת יתר מתוך תקווה להשקיט את ההכרה. אנו באופן בלתי מודע מובילים את עצמנו לעבר מעגל אינסופי של תשוקה, רחוק עוד יותר מתמיד מהיעד שלנו של שקט.

מדיטציה היא אומנות ההאטה וההתמקדות של ההכרה; הצעד השביעי של היוגה של שמונת השלבים הידועה כראג'ה יוגה, אשר מכוונת לשליטה מוחלטת על הגוף וההכרה. מדיטציה (דיהאנה בסנסקריט) היא מצב של מודעות וככזה היא קשה לתיאור. הרישים או החכמים הגדולים מהודו משווים את מצב ההכרה במדיטציה לזרם הבלתי פוסק של שמן מכלי אחד לכלי אחר. ישנה תנועה, אולם זוהי תנועה של הזרם הטבעי של מודעות ללא הפרעה של מחשבות או תשוקות שבד"כ מציפות את ההכרה שלנו. זהו אינו חלל ריק, כפי שנתפס לעיתים, אלא המלאות של מודעות טהורה, התשתית שמאחורי ההכרה והקרקע לכל קיום. עם השקטת ההכרה באה ההבנה כי יש לנו בתוכנו את זה אשר ללא הצלחה חיפשנו בחוץ – אהבה לא אנוכית; מקור הנועם המוחלט. סוואמי שיבננדה מספר לנו כי מצב טבעי זה הוא זכותנו מלידה, אשר איבדנו ע"י פעולות והרגלי מחשבה מוטעים. כדי למצוא מחדש את הטבע האמיתי שלנו אנו צריכים להתאים עצמנו מחדש לחוקים האוניברסליים הנצחיים של בריאות והרמוניה, על מנת ליצור את התנאים בהם נוכל לתרגל את אומנות המדיטציה.

היערכות זו מחדש דורשת ידע כיצד תהליכי המחשבה שלנו פועלים ומה אנו צריכים כדי להיות מסוגלים למדוט. הרבה נאמר ונכתב אודות מדיטציה, אולם לוקח שנים בכדי להבין את טבעה. לא ניתן ללמוד אותה, כפי ששינה לא ניתן ללמוד. יכול להיות לנו מזרון נוח, חדר חמים, ושום הפרעות, אולם שינה עלולה לא לבוא. השינה עצמה אינה בידיו של אף אחד. אנו פשוט נופלים לתוכה. באותו האופן, מדיטציה מגיעה מעצמה, אולם רק כאשר ההכרה שקטה. כדי להשיג שקט זה של ההכרה, נדרש תירגול יומי כיוון שהיא אינה באה באופן אוטומטי. מרגע שלמדנו כיצד להתרכז או למקד את ההכרה לזמן מה, משקיטים את גלי המחשבה, התנאים יהיו נכונים ואנו ניפול ללא מאמץ אל תוך המצב המדיטטיבי.  הצעד השישי במערכת הראג'ה יוגהידוע כדהארנה, ריכוז, והחכמים מקדישים זמן רב להסביר איך תירגול הריכוז הינו תנאי מקדים הכרחי לתירגול המדיטציה.

כאשר אנו מתחילים למדוט, רובנו נתקלים בקושי רב למקד את הכרתנו ולשמור עליה חיובית. אנו עשויים לסבול מדיכאון או לחוש מותשים מאורח חיים לא מאוזן. אם כך בהתחלה אנו צריכים לכוון את מאמצינו למשוך עצמנו לאט לאט החוצה מתוך המצב השלילי הזה. אנו מתחילים לבנות מחדש את אורח חיינו, מאפשרים למערכת העצבים להירגע ובהדרגה, עם הזמן, מפתחים מטרה ברורה וחיובית לחיים. באופן זה, אנו מתחילים להשיג מחדש שליטה על הכרתנו, ובהדרגה לפתח את היכולת לאסוף פנימה את קרני ההכרה באופן מודע ולרכז אותן על מחשבה חיובית אחת.

בתחילה איננו מודעים באופן מלא להתנגדות הפנימית לשינוי, המושרשת עמוק בחלק אחד של ההכרה. רק כאשר אנו מתחילים לנקות רק אז אנו מבינים כמה חדר יכול להיות מבולגן וזה אותו הדבר עם ההכרה. אנו עשויים שלא לראות את השכבה העבה של האבק שהצטברה מבפנים;  וכאשר אנו מתחילים, ספק עלול להתגנב פנימה. ספק זה הינו תחבולה של ההכרה לגרום לנו להפסיק את התירגול  ולחזור למצב של חוסר מודעות, אולם אנו מודרכים ע"י המורים שלנו לא להתייחס. הם מדרבנים אותנו להמשיך עם אנרגיה כפולה – על המדיטציה להפוך לחלק אינטגרלי מהחיים, בסיסי לחיים כמו אוכל ושינה. הם מפצירים בנו לבטוח בהבטחתם כי ניתן לאמן את ההכרה לאסוף את כוחה, לכוון אותה פנימה להאיר את החלק העמוק יותר של העצמי ולהשיג מודעות מלאה לעצמנו ולמשמעות חיינו.

מדיטציה תיקח אותנו למצב של מודעות לקיום האמיתי שלנו, מצב של הרפיה ספונטאנית ומלאה, תמימות ואושר עילאי.