שחר נולד בשבוע ה-30 להריון, במשקל של 830 גרם. סיפורו המופלא מתחיל עוד לפני כן, כאשר בשבוע
ה- 21 להריון נודע לי שמשהו אינו כשורה ועליי להיות בשמירת הריון מחמירה. זרימת הדם לעובר אינה תקינה- נאמר לי. בנוסף לכך, יש מיעוט של מי שפיר. הרופאים החליטו ששמירת ההריון תעשה בשכיבה עד למועד הלידה. במהלך שמירת ההריון, קיבלנו שנינו, שחר ואני, טיפולים משלימים ברפלקסולוגיה ובדיקור סיני. במקביל, אין סוף בדיקות ובירורים, וכמובן, הערכות סטטיסטיות של רופאים מהשורה הראשונה. "נסי להחזיק עד השבוע ה- 25...", אמרו, ספק בבדיחות הדעת, ספק כמשאלת לב. וכך עברו הימים שהפכו לשבועות, וכשהגענו לשבוע ה-25, הוצב רף חדש: "נסי להחזיק עוד שבוע". ובשבוע שאחריו: "נסי להחזיק עוד שבוע".
בבוקרו של ערב יום כיפור נסענו לביקורת בביה"ח. "הולכים ללדת", בישרו לי.
בשעה 01:20 נולד לו מלאך קטן,פג. רק יצא לאוויר העולם, וכבר חובר למכונת ההנשמה, הוכנס לאינקובטור, והועבר בבהלה למחלקה לטיפול נמרץ ילודים, כל זאת בעוד שאימו תחת הרדמה עמוקה. עיניו עוד לא נתקלו בעיניה, גופו הזעיר עדיין לא חש ליטוף אימהי.
12 שעות לאחר הלידה הגיע הרגע המיוחל- פגישה ראשונה. זו היתה אהבה ממבט ראשון. ברגע שנחו עליו עיני- התאהבתי. ידעתי שמכאן מתחיל מסע קסום ומרגש.
שחר נולד עם לב מוגדל, לולאת מעי מורחבת, ומערכת העיכול שלו לא הפרישה מיצי מרה. זאת בנוסף לסיכונים הרבים אליהם חשוף פג במשקל לידה כה נמוך. יום לאחר שנולד, עבר ניתוח. משקלו ירד ל- 698 גרם. כבר בהתחלה הבנו, אביו של שחר ואני (שנינו מטפלים ברפלקסולוגיה משולבת), שלילד יש היכולת לעשות כל מה שיבחר. הכוחות הפנימיים של כל אחד מאיתנו חזקים מכל מה שסביר ומוכר, ובהחלט חזקים יותר מכל סטטיסטיקה.
בעודו מתחיל לגלות את העולם דרך קירות האינקובטור השקופים, התחלנו להשתמש בכל מה שידענו, והתחלנו לעסות את כפות רגליו הזעירות בעדינות. הנגיעות הפכו ממגע, למגע של קסם, התגשמותה של אהבה, התהוותה של יצירה.
הקפדנו לערוך את הטיפולים באופן יומיומי. המשכנו גם כאשר רמות החמצן צנחו, כשהרופאים ספקו ידיהם ולא ידעו מה לומר, כששחר שוב נחשף לזיהום, כשעמד בפני בדיקות רבות מספור, כשבני משפחה וחברים הסתכלו מבחוץ במבט זגוגי מבעד לדמעותיהם, כשהצוות הרפואי חשש שוב ושוב לחייו, כשעקרנו מביתנו כדי להיות בביה"ח, כשראינו עשרות תינוקות משתחררים מהמחלקה לבתיהם...
המשכנו והתמדנו מתוך ידיעה שזה עוד משהו שמטה את הכף לטובת גיוס כל כוחותיו של שחר למען הישרדותו, ולמען בריאותו הפיזית והרגשית.
המשכנו וטיפלנו כאשר נגמל ממכונת ההנשמה, כשהתחיל לינוק, כאשר עלה במשקל, כשנגמל משימוש בחמצן, כשהתקבלו תוצאות נפלאות של בדיקת אולטרא-סאונד מוח, כשרופאת העיניים יצאה מהבדיקה בחיוך רחב, כששחר עבר לעריסה ללא צורך בחימום, כשעברנו לחדר במחלקה שמיועד למי שעומד בקרוב להשתחרר הביתה, וביום השחרור...
אנחנו ממשיכים גם היום. מנה יומית עשירה של מגע ועיסוי בכפות הרגליים עושה את כל ההבדל. ואם קשה לכם להאמין- תשאלו את שחר.
היום שחר כבר בן שנתיים וארבעה חודשים. הוא בריא לחלוטין, מכל הבחינות. קצב הגדילה שלו תקין, התפתחותו תקינה ואף יותר מכך. הוא מאוד תקשורתי וחברותי, הוא בטוח בעצמו, אוהב להתנסות ולגלות דברים חדשים. הוא מביע חיבה במלוא העוצמה ושפתו עשירה. הוא מבטא את הייחודיות שבו, ויוצק תוכן ומשמעות למילה חיים.
ה- 21 להריון נודע לי שמשהו אינו כשורה ועליי להיות בשמירת הריון מחמירה. זרימת הדם לעובר אינה תקינה- נאמר לי. בנוסף לכך, יש מיעוט של מי שפיר. הרופאים החליטו ששמירת ההריון תעשה בשכיבה עד למועד הלידה. במהלך שמירת ההריון, קיבלנו שנינו, שחר ואני, טיפולים משלימים ברפלקסולוגיה ובדיקור סיני. במקביל, אין סוף בדיקות ובירורים, וכמובן, הערכות סטטיסטיות של רופאים מהשורה הראשונה. "נסי להחזיק עד השבוע ה- 25...", אמרו, ספק בבדיחות הדעת, ספק כמשאלת לב. וכך עברו הימים שהפכו לשבועות, וכשהגענו לשבוע ה-25, הוצב רף חדש: "נסי להחזיק עוד שבוע". ובשבוע שאחריו: "נסי להחזיק עוד שבוע".
בבוקרו של ערב יום כיפור נסענו לביקורת בביה"ח. "הולכים ללדת", בישרו לי.
בשעה 01:20 נולד לו מלאך קטן,פג. רק יצא לאוויר העולם, וכבר חובר למכונת ההנשמה, הוכנס לאינקובטור, והועבר בבהלה למחלקה לטיפול נמרץ ילודים, כל זאת בעוד שאימו תחת הרדמה עמוקה. עיניו עוד לא נתקלו בעיניה, גופו הזעיר עדיין לא חש ליטוף אימהי.
12 שעות לאחר הלידה הגיע הרגע המיוחל- פגישה ראשונה. זו היתה אהבה ממבט ראשון. ברגע שנחו עליו עיני- התאהבתי. ידעתי שמכאן מתחיל מסע קסום ומרגש.
שחר נולד עם לב מוגדל, לולאת מעי מורחבת, ומערכת העיכול שלו לא הפרישה מיצי מרה. זאת בנוסף לסיכונים הרבים אליהם חשוף פג במשקל לידה כה נמוך. יום לאחר שנולד, עבר ניתוח. משקלו ירד ל- 698 גרם. כבר בהתחלה הבנו, אביו של שחר ואני (שנינו מטפלים ברפלקסולוגיה משולבת), שלילד יש היכולת לעשות כל מה שיבחר. הכוחות הפנימיים של כל אחד מאיתנו חזקים מכל מה שסביר ומוכר, ובהחלט חזקים יותר מכל סטטיסטיקה.
בעודו מתחיל לגלות את העולם דרך קירות האינקובטור השקופים, התחלנו להשתמש בכל מה שידענו, והתחלנו לעסות את כפות רגליו הזעירות בעדינות. הנגיעות הפכו ממגע, למגע של קסם, התגשמותה של אהבה, התהוותה של יצירה.
הקפדנו לערוך את הטיפולים באופן יומיומי. המשכנו גם כאשר רמות החמצן צנחו, כשהרופאים ספקו ידיהם ולא ידעו מה לומר, כששחר שוב נחשף לזיהום, כשעמד בפני בדיקות רבות מספור, כשבני משפחה וחברים הסתכלו מבחוץ במבט זגוגי מבעד לדמעותיהם, כשהצוות הרפואי חשש שוב ושוב לחייו, כשעקרנו מביתנו כדי להיות בביה"ח, כשראינו עשרות תינוקות משתחררים מהמחלקה לבתיהם...
המשכנו והתמדנו מתוך ידיעה שזה עוד משהו שמטה את הכף לטובת גיוס כל כוחותיו של שחר למען הישרדותו, ולמען בריאותו הפיזית והרגשית.
המשכנו וטיפלנו כאשר נגמל ממכונת ההנשמה, כשהתחיל לינוק, כאשר עלה במשקל, כשנגמל משימוש בחמצן, כשהתקבלו תוצאות נפלאות של בדיקת אולטרא-סאונד מוח, כשרופאת העיניים יצאה מהבדיקה בחיוך רחב, כששחר עבר לעריסה ללא צורך בחימום, כשעברנו לחדר במחלקה שמיועד למי שעומד בקרוב להשתחרר הביתה, וביום השחרור...
אנחנו ממשיכים גם היום. מנה יומית עשירה של מגע ועיסוי בכפות הרגליים עושה את כל ההבדל. ואם קשה לכם להאמין- תשאלו את שחר.
היום שחר כבר בן שנתיים וארבעה חודשים. הוא בריא לחלוטין, מכל הבחינות. קצב הגדילה שלו תקין, התפתחותו תקינה ואף יותר מכך. הוא מאוד תקשורתי וחברותי, הוא בטוח בעצמו, אוהב להתנסות ולגלות דברים חדשים. הוא מביע חיבה במלוא העוצמה ושפתו עשירה. הוא מבטא את הייחודיות שבו, ויוצק תוכן ומשמעות למילה חיים.
