ברק החצוצרה ברוח הבארוק 

מרסל ביטש (1921-2011Marcel Bitsch, ): ארבע וריאציות על נושא של דומניקו סקרלטי (1950)

יצירות רבות לכלי נשיפה בליווי פסנתר הולחנו בידי מלחינים צרפתים, רבים מהם מורים בקונסרבטוריון למוסיקה של פריז, לתחרויות השנתיות המפורסמות של הקונסרבטוריון, לעתים בכותרת המפורשת "קטע לתחרות" (Pièce de concours או Solo de concours). אלה יצירות קצרות, המציגות הן יכולת וירטואוזית גבוהה והן חטיבות ליריות, המאפשרות לנגן להציג את יכולותיו בתחומים השונים. היצירות האלה נותרו פופולריות מאוד בקרב הנגנים לנגינה ברסיטלים וכקטעי הדרן.

מרסל ביטש היה מלחין נחשב – הוא זכה פעמיים בפרס רומא היוקרתי (1943, 1945), כן היה תאורטיקן של המוסיקה: הוא התמחה בניתוח יצירותיו הרב-קוליות של י"ס באך (והיה הראשון לפענח את הקנונים בכתב חידה של באך) ופרסם ניתוחים גם של הפרלודים של שופן ושל דביסי ושל אופרות של ורדי ושל פוצ'יני, וכן פרסם ספרים פדגוגיים על קונטרפונקט, הרמוניה ופיתוח שמיעה, וכיהן כפרופסור לקונטרפונקט בקונסרבטוריון של פריז (עד פרישתו ב-1988).

ביטש כתב יצירות רבות לכלי נשיפה בליווי פסנתר ולכלי נשיפה סולנים בליווי תזמורת. סגנונו נאו-קלאסי – במיוחד ביצירותיו לחצוצרה – בכך שהוא יוצר מצלול, צורה וסגנון המזכירים את המאה ה-18, אך משלב מאפיינים מובהקים של המאה ה-20, במיוחד בהרמוניה ולעתים גם באפקטים מיוחדים (כמו הצליל המגרגר בחצוצרה לקראת סוף היצירה).

דומניקו סקרלטי (1757-1685), מלחין בארוקי בן זמנו של באך, פעל באיטליה, בספרד ובפורטוגל. הוא הלחין יותר מ-550 סונטות לצ'מבלו, המקדימות מאוד את זמנן. כמה מהן מבשרות במבנה שלהן את הסונטה הקלאסית. בסונטות שלו הוא מציג לצד וירטואוזיות מסחררת גם ליריות נוגעת ללב. העניין המיוחד שהיה למרסל ביטש בדומניקו סקרלטי בא לידי ביטוי ביצירה נוספת, שהלחין לפסנתר סולו בשם  הומאז' לדומניקו סקרלטי, במסורת יצירות ההומאז' למלחינים צרפתים בארוקיים שכתבו מלחינים צרפתים בני המאה ה-20 (בהם דביסי [לראמו, מתוך מראות Images] וראוול [קברו של קופרן]). הנושא לווריאציות של ביטש נלקח ישירות מסונטה מס' 363 ברשימת קירקפטריק של סקרלטי. ביטש מבצע "הלחנה מחדש" המתבלת את הנושא של סקרלטי בדיסוננסים המעניקים לו את הגוון המודרני, אך מבוססים למעשה על הדיסוננס הנפוץ ביצירתו של סקרלטי עצמו הנוצר מעיכוב בפיתרון דיסוננס המופיע על פעמה מוטעמת. בנוסף, ביטש יוצר מדי פעם "שיבושים" במשקל בהוסיפו פעמה לתיבה שאמורה למנות שלוש פעמות (1, 2, 3 ו...). בווריאציה השלישית, האטית, נשמעים גוונים הרמוניים אימפרסיוניסטיים. זוהי יצירה מבריקה המתובלת בהומור, ומסתיימת בסיום מוחץ.

היצירה תבוצע בקונצרט צהריים באוניברסיטה הפתוחה ברעננה, יום חמישי, 10 באוקטובר, בשעה 13:00

                                                                                                                            © ענת שרון