פרדיגמה 

פרדיגמה.
מהי פרדיגמה? פרדיגמה היא תבנית הווייתית שמשקפת זהות שחיה במציאות.
בתהליך ההתפתחות האבולוציונית שלנו ישנן שלוש פרדיגמות, וישנן עוד שתי פרדיגמות הקשורות לנושא הקוסמי והרוחני.
פרדיגמה ראשונה היא תבנית הווייתית שבה אנחנו חיים מתוך אינסטינקט בלבד ופועלים באופן אוטומטי ללא כול מודעות עצמית, אבל מחוברים לזהותנו ולמציאות האמיתית בהרמוניה עם הטבע, שבה חיינו ושאותה כבר מימשנו.
פרדיגמה שנייה היא תבנית הווייתית שבה סיימנו עם הפרדיגמה הראשונה, ועברנו לחיות באמצעות הרגשות הפנימיים שבנו בלבד, שניתקו אותנו מזהותנו ומהמציאות האמיתית ומההרמוניה עם הטבע, פרדיגמה שבה אנחנו נמצאים וחיים בה כיום.
פרדיגמה שלישית היא תבנית הווייתית שאליה אנחנו שואפים לעבור מפרדיגמת הרגשות, שתקדם אותנו לשלב התפתחותי מתקדם יותר, אם הדבר נעשה במודע או שהוא נעשה שלא במודע, תבנית שבה נהיה רגועים, רציונליים וענייניים, מודעים לעצמנו ולעצם קיומנו, נהיה בריאים יותר, נבטל את תהליך הזקנה ואף נהיה נצחיים, פרדיגמה שמבטלת את שתי הפרדיגמות הקודמות שציינתי.
פרדיגמה שלישית זו תאפשר לנו לגאול את עצמנו מהייסורים שאיתם אנחנו חיים כיצורים רגישים כיום.
בתהליך ההתפתחות הקוסמית שלנו ישנה פרדיגמה אחת נוספת לשלוש שכבר עברנו.
פרדיגמה רבעית היא תבנית הווייתית שתאפשר לנו לאחר התיקון, הטרנספורמציה, השינוי והמעבר התודעתי שעברנו עם ובעזרת הגוף הפיזי שלנו למודעות ונצחיות, להמשיך ולהתקיים גם לאחר התרחשות תופעת המוות כתודעה, שיתרחש כנראה כתוצאה מתהליך קוסמי שבו כוכב הבית שלנו יעבור, ולא יאפשר לנו את המשך החיים עליו עם הגוף.
אנסה להסביר, בן האנוש מורכב מהתודעה והגוף הפיזי, התודעה היא מי שאנחנו.
הגוף הוא כלי, אמצעי ביולוגי שנבנה בתהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית שלנו.
הגוף תפקידו לשמש כהשתקפות, כמראה, לתודעה שצריכה לעבור תיקון, טרנספורמציה, שינוי ומעבר למודעות עצמית ונצחיות.
התודעה היא אנרגיה בעלת צורה כדורית המאפשרת את ההולוגרמה, שמאפשרת את הצפייה בעצמנו ובמציאות שאנחנו נמצאים וחיים בה עם הגוף.
לאחר התרחשות תופעת המוות התודעה משתחררת באופן אינסטינקטיבי ועוזבת את הגוף המת.
כלומר, פרדיגמה רבעית תאפשר לנו כתודעה את הקיום במרחב הקוסמי כאשר התודעה מודעת לעצמה ולעצם קיומה ונצחית.
בתהליך ההתפתחות הרוחנית שלנו, ישנה פרדיגמה אחת נוספת לארבע שכבר עברנו.
פרדיגמה חמישית היא תבנית הווייתית, שתאפשר לנו להתקיים גם לאחר סופו של היקום וכול מה שהוא מכיל בתוכו, שמחברת ומקשרת אותנו לנשמה שלנו בעולם האמיתי מבחינה רוחנית.
לאחר סיומו של היקום נתעורר ונתחבר למי שאנחנו באמת לנשמה שלנו, לאחר כול התיקונים והשינויים שעברנו, נתעורר לנשמה שנמצאת במציאות האמיתית מבחינה רוחנית.
כלומר, הנשמה היא מי שאנחנו באמת, והיא תתעורר מתוקנת ומודעת לעצמה ולעצם קיומה, האחראית הבלעדית לעצמה ונצחית, כמו הבורא.  
מסקנה: כיום אנחנו נולדים ומתחילים את חיינו בפרדיגמה שאיתה אנחנו חיים באופן אינסטינקטיבי ומתנהגים איתה באופן אוטומטי, עד שלב מסוים בחיינו שבו אנחנו מתקדמים ועוברים לפרדיגמות שיקדמו אותנו לקראת מימוש מהות ומטרת החיים שלנו בתהליך האבולוציה.
כאשר כול פרדיגמה מאפשרת לנו לבצע את התיקון, את הטרנספורמציה, את השינוי שעלינו לעבור, הן מהבחינה האבולוציונית קוסמית, ועד לתיקון הסופי של הנשמה שלנו מהבחינה הרוחנית.
סיכום: פרדיגמה היא תבנית הווייתית, שמשקפת זהות שחיה במציאות.
במסגרת כול פרדיגמה ישנן מגוון רחב של אפשרויות, קומבינציות לחיות בהם, אך אפשרות אחת בלבד במסע תאפשר את המימוש ואת השגת היעד הבא, שהוא שלב התפתחותי שמאפשר את המעבר לפרדיגמה הבאה עד לתיקון הסופי. 
המסר במאמר: בסך הכול ישנן חמש פרדיגמות שעלינו להבין אותם מתהליך האבולוציה ועד התיקון הסופי והנצחי שלנו כנשמה מהבחינה הרוחנית.