ריטלין הוא נושא מאוד פופולרי לאחרונה , אינפורמציה רבה מסתובבת ברשת ובכל מקום יש פרסומות של אנשי מקצוע המבטיחים להטיב עם ילדיכם ללא ריטלין. חלקם טוענים שפיתחו שיטות נפלאות בעצמם, חלקם מעידים על פיסכולוגיה , הומאופתיה, תזונה כשיטות מוצלחות להתגבר על הצורך ליטול ריטלין. הרבה הורים חושבים שזה לא בידיים שלהם ואין מה לעשות , הילד כזה וצריך לתת למישהו אחר לטפל בו.
אני חושבת שיש הרבה שההורים יכולים לעשות זה אולי לא הכי נוח או הכי קל, זה אולי דורש יותר מלשלוח אותו לראות טלוויזיה או לתת לו כדור בבוקר. אבל זה כבר עניין של סגנון הורות.
להורים שכן מוכנים לקחת את המושכות לידיים ולהירתם לתהליך האיזון של הילד יש מה לעשות. לפני הכל ההורה חייב להיות מושכל בכל הנושא. עליו לקרא ,לשאול, לחקור להתעניין לא לקחת כמובן אליו כל מה שאנשי המקצוע אומרים . עליו להשכיל בעצמו ולדרוש לדעת כל מה שהוא יכול על מנת לבחור את הדרך הנכונה והטובה ביותר לטפל בילדו. בעידן של היום האינפורמציה היא בכל מקום , קלה ונגישה לכל המעוניין. אפשר בקלות לקרא בעד ונגד כל טיפול ולאט לאט ככל שהידע הולך ומתרבה , ההחלטה נעשית חכמה ונכונה יותר לכם. ומה שנכון לכם לאו דווקא נכון למשפחה אחרת אבל לפחות קיבלתם את ההחלטה מתוך דעת ולא מתוף דחף או לחץ.
כהורים עלינו להבין שילדנו נחשפים להמון גירויים. גירויים שבאים בצורה אינטנסיבית ובלתי פוסקת. תוכניות הטלוויזיה , משחקי האייפד, ה WII , X BOX, פלאפונים חכמים, תרבות המסכים קיבלה מימדים אדירים. אין כמעט ילד שלא קופץ ממסך לסמך, תוסיפו על זה את תרבות האוכל התעשייתי, אוכל שרווי סוכרים וחלש בויטמינים ומינרלים חיוניים למוח תזונה לקויה לא מוערכת מספיק אך ביכולתה לעודד ריכוז, עירנות, חוסן, ילד שמתעורר לאייפד ואוכל חטיף או דגנים עטירי סוכר מתחיל את היום עם משחק שדורש ממנו ריכוז רב, המסך מלא צבעים קולות, פרטים קטנים, אלמנטים משתנים ומתחלפים והוא חייב ריכוז שיא על מנת לעבור שלב. כשהוא מגיע לכיתה שעה לאחר מכן המורה והמשולשים שהיא מציירת על הלוח משעממים ברמות. הוא מצפה בכיליון עיניים לשוב למסך המרתק.
