מבין הנושאים שברצוני לדון בהם, עולה נושא דפוסי ההתקשרות שלנו בתוך מערכות יחסים זוגיות. אחד התיאורטיקנים המוכרים בתחום זה, ג'ון בולבי, תיאר רבות את השפעתם של חוויות הילדות שלנו על דפוסי ההתקשרות שאנו יוצרים בבגרות.
לרוב, כאשר אנו מתאהבים, הנטייה הטבעית שלנו, במידה ומתאפשר לנו, היא להיסחף לתוך אינטנסיביות של אינטראקציה עם בן או בת הזוג, בחירי ליבנו. תחושת המאוהבות מראה אותותיה בכל תחומי חיינו, אנחנו קורנים, מלאים באנרגיה, שמחים ורגועים, סבלניים וגם הסביבה לא נשארת אדישה ומצטרפת לגל האושר המתקיים בחיינו. יחד עם זאת, לאחר תקופת המאוהבות ובשילוב עם קיומה של השגרה, אני שומעת רבים המתקשים להכיל את הימתנות הגל הגבוה והראשוני ותחילתה של מערכת יחסים המעלה לא מעט שאלות לגבי ההתמודדות שלנו עם יחסים אינטימיים המאפשרים מראה המשקפת לנו את דפוסי ההתקשרות הזוגיים שלנו. רבים מאיתנו שואלים על איך יחסים אישים יכולים להיות מקור לאושר? האם חייבים אתגרים תמידיים בתוך הזוגיות? או במילים אחרות, איך עושים שזה יעבוד?
כשאני בוחנת את השפעת חוויות הילדות שלנו על היחסים האינטימיים בהם אנחנו לוקחים חלק, אז בהחלט ישנה חשיבות לסוג ההורות שחווינו ולמשקעים שצברנו בהיותנו תינוקות, ילדים ואו מתבגרים. ההערכה העצמית שלנו, היכולת שלנו להתמסר, הצורך להתרחק או להתקרב, התלותיות, האמביוולנטיות, הכלת הדחייה, ניהול הפחד ועוד, כל אלה בהחלט מושפעים מהראשוניות שקיימת בהתקשרות ההורית (או עם הדמויות המשמעותיות האחרות) ולעיתים משליכים על האופן בו אנחנו מנהלים את מערכות היחסים האינטימיות בחיינו הבוגרים.
פעמים רבות הייתי עדה לכך שרבים מאיתנו יוצרים יחסים אינטימיים כשעיניהם מופנות לעבר מה שהם יכולים להשיג במקום מה הם יכולים להשקיע. לדעתי, יחסי אהבה לא נועדו להיות שוק של סחר בו אנחנו קובעים כמה נקבל בתמורה למה שניתן. הבעיה בנקודה זו היא בכך שאנחנו שמים משקל מאוד גדול על כתפי בני הזוג, משקל בו על בני הזוג מוטל התפקיד של ל"ספק סחורה" בכמות שנראית לנו ראויה בכדי שזה יצדיק את היותנו בקשר הזה ולהיפך, התחושה כי ישנו משקל כבד המונח על כתפינו וציפייה שאנחנו נמלא תפקיד או חוסרים בעבור האחר.
אנחנו יוצאים בהצהרות שהיינו כלום עד שפגשנו את האחד או האחת, מבקשים את תשומת הלב הבלעדית של האחר, שואפים להשלים את מה שכבר שלם ובעצם משקיעים את מיטב האנרגיה בהכנה לסיום הקשר.
המשוואה אומרת שאם נהיה נאהבים אז נהיה ראויים לאהבה ואז נוכל לאהוב את עצמנו. בצידה האחר של המשוואה מצויים כל המשקעים שצברנו, הפחדים שלרוב מקורם הוא בילדותנו, ובעיקר התחושה שאין באמת מי שאוהב אותנו או שאפשר לאהוב אותנו, ועל בן או בת הזוג למלא חסך זה ולהיות התזכורת להיותנו אהובים.
ברוב המקרים המרירות, הכעס, הפחד ואיבוד העצמיות והדרישה שהאחר יקריב את עצמיותו בתוך הזוגיות יוצרים את הבסיס לאיבוד התכלית שלשמה יחסים אישים נועדו. יחסים אישים, להבנתי, הם אחד המקומות עוצמתיים ביותר ללמידה את עצמנו. האפשרות לגדול אינה מתוך מה שמספקים לנו בני הזוג אלא באופן בו אנחנו מתמודדים עם התחושות שעולות ומגוון הרגשות המוצפים באינטראקציה אינטימית.
מתוך הדברים הללו עולה ההבנה שהקשר הראשון והחשוב ביותר שעלינו ליצור הוא עם עצמנו. זהו הרומן הכי לוהט שאנחנו יכולים לקיים. זו היכולת לאהוב, להכיל ולקבל בראש ובראשונה את עצמנו. חלק מהותי בהתמודדות הרגשית כרוך ביכולת לשינוי השאלה ממה שנרוויח (שאלה שמקורה בפחד), לשאלה של מה נשקיע (מקור של עוצמה), כי איך שלא נסתכל על זה, קשר זוגי זה בעיקר השקעה בעצמנו. בהקשר זה עולה נושא היכולת של כל אחד מאיתנו לכבד את רגשותינו למול בן או בת הזוג. יכולת זו תאפשר את הנגישות שלנו להשקעה בזוגיות מבלי שהחשש להפסד (פגיעה או דחייה), ינהל אותנו.
עבור רבים קיימת הרגשה שלהיות בתוך קשר אינטימי זה מפחיד כמעט כמו להישאר לבד, לעיתים נשכנע את עצמנו שמשהו נלקח מאיתנו בביחד הזוגי או שיש משהו מדהים יותר בלבד, אך עדיין, וללא קשר בין אם נבחר להיות בגפנו או בזוגיות, מערכת היחסים האינטימית הראשונה, חייבת להיות עם עצמנו ורק מתוך זה נוכל להתקדם באמת לעבר יחסים אמיתיים עם האחר באשר הוא.
להבין את הדפוסים והגורמים שמשפיעים עלינו בהתקשרות הזוגית, עתידה להוביל ליכולת לראות את עצמנו ואת האחר מבלי לסחור בדבר היחיד שאין לו מחיר וזאת האהבה. הפחדים והחששות כבודם במקומו מונח והם נועדו להגן עלינו אך לא לנהל אותנו. כאשר קיים קושי להתגבר ונוצרת הימנעות מאינטימיות באופן כזה או אחר, אז הבנת המניעים תתרום ליכולת ההכלה שלנו את עצמנו ומכאן לאפשרות לקיום מערכת יחסים אינטימית שאינה נמנעת.
כמו החיים עצמם זוגיות אינה מדע מדויק. לכל אחד ואחת מאיתנו יש את המשקעים שאנחנו "סוחבים" מהעבר. הבנתם של משקעים אלו, תשרת את ההתפתחות הרגשית שלנו ותגרום לתחושה של איזון ורגיעה במקומות רבים בחיינו הרגשיים. לשמחתי ולאמונתי, ליכולת הריפוי של תחושות העבר וליכולת ההתפתחות והלמידה הרגשית שלנו את עצמנו, אין תאריך תפוגה והבחירה לעמוד למול הקשיים היא המשמעותית והחשובה בצליחת שיפור חיינו הזוגיים והרגשיים.
