בחודש דצמבר אמור פרקליט המדינה הנוכחי מר משה לדור לפרוש. את המועמדים להחליף אותו תבחן ועדת איתור שהרכבה הוא כלדקמן: היועץ המשפטי לממשלה – יו"ר, מנכל משרד המשפטים, נציג האקדמיה (פרופסור למשפט), נציב שירות המדינה, נציג לשכת עורכי הדין.
אם כי יתנהל תהליך של התכנסות ועדה ציבורית לבחינת מועמדים הרי תהליך זה הוא ראוי רק לכאורה. מהות המשרה היא ניהול ארגון ציבורי של אנשים, אשר הם מקצוענים במקצוע המשפטים. עד המחצית של המאה הקודמת היתה מקובלת תפיסה ארגונית שמי שראוי לעמוד בראש ארגון חייב להיות המקצוען הטוב ביותר בארגון. במחצית השניה של המאה הקודמת התפתחו הניהול כמקצוע ושיטות הערכה של ביצועי מנהלים והם הובילו לתפיסה הנוכחית שניהול הוא מקצוע בפני עצמו, ולכן המנהל צריך להיות מקצוען במינהל, ולהבין את המקצוע של הכפיפים שלו רק עד הרמה שלא יוכלו למכור לו לוקשים ולא יותר מכך. כיום זאת היא הגישה המקובלת לגבי כל הארגונים המקצועיים (בכל המקצועות החפשיים).
הרכב הוועדה מצביע על העדפה של הידע המשפטי על פני האחריות הניהולית (אחריות על תפקוד של ארגון שבו כ-1000 אנשים) ובמיוחד חסר אצל חברי הוועדה ייצוג של נושא הסטנדרטים הציבוריים, שהארגון חייב לעמוד בהם (הן כלפי פנים והן כלפי חוץ). כזכור הפרקליט הנוכחי מר לדור התנגד למינוי מבקר לפרקליטות, אשר יקבל תלונות מהציבור. התנגדת זאת מעידה על חוסר הבנתו של מר לדור איך ארגון ציבורי צריך להתנהל במאה ה-21, ועל כשלונה של וועדת האיתור שהמליצה עליו לתפקיד (כולל היועץ הקודם). למבקר בארגון ציבורי יש שני תפקידים חשובים:
1.איתור ליקויים בהתנהלות הארגון (הן כלפי חוץ והן כלפי פנים), ומיקוד על בעיות בסיסיות, ומתוך היכרותו את הארגון העלאת הצעות לתיקון הליקויים
2. שסתום פריקת לחץ לתסכול הציבור על בעיות שפוגעות בו
כיוון שהתהליך בפעם האחרונה לא הביא אדם ראוי כדאי להפיק לקחים ממה שקרה ולא לאפשר לכשל כזה לקרות פעם נוספת. לכן ראוי לנקוט בשני צעדים:
א. לתגבר את הוועדה בחבר נוסף שהתמחותו היא מינהל ציבורי. חבר כזה יוכל לעמוד על התאמתם של המועמדים לדרישות העכשוויות ממנהל של ארגון ציבורי. ניתן למצוא נציג טוב כזה באקדמיה מתוך המחלקות שעוסקות במדע המדינה.
ב. לא לאפשר יותר הבאה של מועמד אחד בפני שר המשפטים כפי שעשה היועץ המשפטי הקודם. לכל מועמד יש יתרונות וחסרונות האופיניים לו וההחלטה של האיזון הנכון ביניהם צריכה במשטר דמוקרטי להלקח על ידי נציגי ציבור שנבחרו בבחירות כלליות (כאן שרי הממשלה). הם נבחרו בדיוק לשם כך כדי לבטא את האינטרס הציבורי הכולל. בעתונות נכתב שהיועץ המשפטי לממשלה חושב שהוא צריך להציג מועמד אחד לשר המשפטים כי הוא יצטרך לעבוד עם האיש שייבחר אחר כך. עם כל הכבוד ליועץ המשפטי הנוחיות שלו אינה מענינת בכלל את הציבור. הציבור רוצה לראות אדם שיפעל על פי ציפיות הציבור (לקבל את השירות הצודק והיעיל ביותר מהפרקליטות). מבחינה ציבורית אסור לחזור על פעולה שהוכחה כשגויה. המשרה הזאת פשוט יותר מדי חשובה.
יוסף יעלי הינו בוגר הטכניון, ובעל תואר Ph.d בפיזיקה מהטכניון. עבד ברפאל ובאלביט כמנהל, כמהנדס מערכת וכמדען בכיר. לימד בבתי ספר ובמוסדות אקדמים בארץ ובחו"ל ( מורה מוסמך ). כעת גימלאי, מומחה בניתוח מערכות חברתיות וכמו כן מתנדב בקהילה.