על חיה ושמה "קבוצה" 

הקבוצה בשל היותה בעלת רקמה אנושית בעלת אופי וציביון הדומה להתפתחות האדם מתפתחת ע"פ תיאורטיקנים שונים (כמו מקנזי ובנסון), בשלבים אוניברסאליים הניתנים לחיזוי, פיענוח וצפיה.

לא קיים משך זמן קבוע להימצאות בכל שלב, והקבוצה לא עוברת באופן מסודר ידוע וברור משלב אחד למשנהו. המעבר משלב לשלב תלוי באמון שנוצר בין הקבוצה והמנחה ובין חברי הקבוצה, בתקשורת, בלכידות ובהנחייה.

ניתן להתייחס לסוגיות של כל שלב גם בצורה לינרית וגם בצורה ספירלית.

כאשר סוגיות לא מעובדות במסגרת הקבוצה, הקבוצה יכולה להיעצר, ואף להתקע בשלב כלשהו. לכן על המנחה להכיר לעומק את השלבים ומאפייניהם כדי לעזור לקבוצה להתקדם, להתבגר ולהתפתח.

מסמך זה מתייחס ל-4 שלבים מרכזיים בהתפתחות קבוצה.

  שלב  1:   היכללות, התקשרות, בנית אמון

הנושא המרכזי הוא בדיקת ההשתייכות לקבוצה. האם אני רוצה להיות חלק או לא? להיות בפנים או בחוץ? מחויב ומעורב? יש חרדה והתעסקות עם הקונפליקט – מצד אחד רצון להתחבר, להשתלב, להשתייך, לתקשר, מצד שני הרצון להישאר עצמאי לא להתערבב. החרדה מקורה בהתנסויות קודמות בקבוצות החל מן המשפחה.

עבור חברים אינדיבידואליים, המטלה היא לאפשר לעצמם להפוך לחלק ממערכת חברתית, ולא להישאר מבודדים ומנותקים. הפחד המזוהה עם שלב זה הוא של חוסר קבלה על ידי אחרים. האקלים הקבוצתי מתאפיין בתחושה של התקשרות ולכידות. שלב זה מאופיין בשטחיות מסוימת דילוג על בעיות, תלות במנחה, בחינה של האחרים, בדיחות, איחורים, שתיקה או דיבור מופרז חוסר נכונות לתת אמון באחרים.

שלב מקביל לשלב הינקות והילדות – הילד זקוק לדמות אם, בעל גישה עדינה דואגת ומזינה, המשרה אווירה חמה, מקבלת, בעלת מטרה, מעוררת אמון.

המנחה בשלב זה צריך להיות בעל מודעות ורגישות, כדי לראות את ההתנהגויות כביטוי להתקרבות הימנעות, ולא רק כבעיות התנהגות. לכן, התוכנית צריכה להפחית חרדה ותסכול ולחזק את הרצון להצטרף לקבוצה, לתת מקום לביטוי הפחדים, לקבוע מסגרת ושליטה, לפתח אמון וגיבוש, מעין הסכם לעבודת הקבוצה.

המנחה בולט, בעל השפעה, החברים מפגינים התנהגות תלותית, מלווים במבט, פונים בעיקר למנחה, מצפים שיספק פתרונות לקשיים.

המנחה בשלב זה בתפקיד "אימהי". מערכת היחסים הראשונה היא עם המנחה. איכות הקשר תהיה בעלת השפעה רבה בקביעת איכות היחסים בהמשך חיי הקבוצה.

שלב 2:   כוח ושליטה, השלב התוקפני השלילי

לאחר שעברו את השלב הראשון, עקרון ההשתייכות דועך ומפנה מקום  להתבדלות. בשלב זה מתחילים ליצור מסגרת חברתית. הדילמה עד כמה אני מוכן להצטרף לדעת הרוב.

קיים האיום שאם אהיה שונה לא יקבלו אותי, כל אחד בודק האם ללכת עם השונות שלו או להגיע לפשרה ואיזו, למען המבנה החברתי. 

צצות בעיות של מעמד, עמדה, תחרות, עוצמה, השפעה, סמכות. כל אחד בודק את מידת שליטתו והשפעתו. מה מידתה ועל מה הוא  צריך לוותר כדי להיות חלק?

שלב זה מהווה מעבר ממערכות יחסים פחות אינטימיות ליותר. אינטימיות נוצרת באמצעות תחרות ומאבק על מנהיגות, שמעכירים את האווירה בקבוצה אבל כך נוצרת אינטראקציה בין האנשים.

הבדיקה כוללת, מי בעלי ההשפעה והכוח, מי החזק, מה מקומי ומידת כוח, האם אצטרך להלחם במישהו, במי עלי לתמוך, מה לעשות כדי להיות בצד המנצח.

קיימת בדיקה של המנחה. האם אפשר לבטוח בו, לסמוך עליו, האם הוא יכול לשלוט בקבוצה, איך הוא מתמודד עם עימותים, האם הוא חזק או חלש, האם הוא מחבב מישהו במיוחד, האם הוא מחבב אותי, מעבירים אותו מבחנים,  קריאת תגר לבחינת הסמכות.

בשלב זה המנחה בתפקיד "אב" הקבוצה. עליו לאפשר מידה של "מרד" בלי לחוש איום על מקומו, יחד עם הכלה והבנה.  אם המנחה נוהג נכון הוא מסמן לקבוצה שאפשר לסמוך עליו ולבטוח בו. הוא מאפשר למתרחש לקרות תוך תמיכה והגנה במידת הצורך.

שלב 3 – קרבה, הדדיות, שיתוף פעולה

לאחר שחברי הקבוצה מרגישים שייכים ובטוחים בהשפעתם ובמעורבותם ופיתחו אמון במנחה ובחברי הקבוצה – הם מוכנים לעבוד על מטרותיהם העיקריות. לאחר בירור המקום שלי בקבוצה, במונחים של כוח ואחריות, אפשר להתקדם לשלב עמוק יותר, תוך בדיקת המעורבות הרגשית בין האנשים, זאת אומרת להתקרב.

 היחסים בקבוצה מתבססים על רגש אישי, עניין משותף ופחות על חוזק, כוח השפעה. מתפתחת תחושת "אנחנו", התקשורת ישירה יותר ופחות דרך המנחה.  התלות במנחה פוחתת. (יכול להיות קושי לקבל מישהו חדש) יותר גיבוש, אוירה יותר הרמונית, שיתוף פעולה, דפוסי יחסים מתבהרים ומתייצבים, מבטאים צרכים והעדפות אישיות, קבלה ותמיכה.

האווירה בקבוצה מגלה סובלנות לשוני בין האנשים וכך מתעצמת תחושה של זהות אישית, אפשר להבדיל את עצמך כיחודי . חברים מביעים יותר בחופשיות רגשות חיוביים ושליליים, וגם רגשות של קנאה ועוינות. אך תהליך נכון של הבהרה והסתגלות לאינטימיות יוצר בהדרגה את החופש ואת היכולת להיות שונה ומקובל, גם אם לא תמיד אהוב.

התפקידים מתגמשים וחברים משקיעים יותר בהשגת מטרות הקבוצה. יכולים גם עכשיו להיווצר עימותים, אך המודעות עוזרת להתמודד עם משברים.

בשלב זה המנחה בתפקיד "מדריך",הוא עומד לרשותם בלי להתערב מדי בתהליך, מאפשר להם למצוא בעצמם פתרון. אפשר  לדרבן עבודת צוות (קבוצות).

שלב 4 – פרידה סיום

כל מועד סיום מהווה קושי נפשי. בשלב זה יכול לעלות חומר רגשי של התנסויות בלתי פתורות בפרידה. חברי הקבוצה בוחרים איך להתמודד עם החרדה. יש רצון למנוע את הסיום יחד עם הכרה שהסיום בלתי נמנע ורצון להשלים עם כך.

מתח בין רצונות אלה יכול לעורר כל מיני התנהגויות: התכחשות, הפתעה, רצון להמשיך, נסיגה להתנהגויות קודמות, תלות במנחה, התנהגות הרסנית כלפי חברים, מנחה, ציוד. נשירה מוקדמת, העלאת זיכרונות.

רצוי לערוך הפעלות והתנסויות שקשורות לפרידה, במטרה לשחרר להתנסויות חדשות.

דמות המנחה חוזרת להיות משמעותית, עכשיו המנחה הוא גם "אם", "אב" ו"מדריך" יחד.

עליו לעזור לחברים להיפרד ולהתנתק מהקבוצה.

חשוב בכל שלב!

שלב ראשון – השתייכות והיכללות -  להקדיש זמן להכרות, להכין תוכנית שתפחית תסכול ותעודד רצון להצטרף לקבוצה, לערוך הסכם, לבנות נורמות. לראות את ההתנהגויות כביטוי להתקרבות הימנעות, ולא רק כבעיות התנהגות.  המנחה בתפקיד "אם" הקבוצה.

שלב שני – כוח ושליטה -  לא להיגרר לפרובוקציות. להיזהר מהתייחסות רגשית, מהיגררות למלחמה, לנסות להבין את הרקע לדברים. להיות בתפקיד "אב" הקבוצה, לאפשר מרד ולהציב גבול.

שלב שלישי – אינטימיות והדדיות -  שלב מתאים לעבודת צוות, המנחה יכול לזוז קצת הצידה, לתת לקבוצה לעבוד לבד. המנחה בתפקיד "מדריך" הקבוצה.

שלב רביעי -  סיום ופרידה -  להתייחס לסיום הקבוצה, יש רצון למנוע את הסיום יחד עם הכרה שהסיום בלתי נמנע ורצון להשלים עם כך.  המנחה חוזר לתפקיד אב, אם ומדריך.

ביבליוגרפיה:

 מסע קבוצתי – ד"ר ירון זיו וד"ר יעל בהרב – הוצאת גל

יצירתיות בעבודה עם קבוצות -  בנסון – הוצאת אח

המדריך לעבודה קבוצתית – הוצאת אח