חוזרים לטורקיה, טרק בהרי הקצ'קר 

בשנת 2008, כשהובלתי קבוצה לעבר מחנה הבסיס בקצ'קר, שאל אותנו אחד התושבים המקומיים אם ההר קדוש לישראלים. הוא לא מצא סיבה נוספת לנהירה של מטיילים, ברגל, במיניבוסים ובג'יפים להר, המתנשא לגובה 3932 מטרים מעל פני הים, בצפון מזרחה של טורקיה. ענינו לו שלא, אנחנו פשוט אוהבים נהרות זורמים, הרבה ירוק בעיניים, כפרים אותנטיים ואוכל פשוט וטעים. אפשר למצוא הכל בנפאל או הודו, אבל פה אנחנו במרחק שעתיים טיסה בלבד.

מאז אותו טיול זרמו הרבה מים בנהר הצ'ורו, ועמם תהפוכות ביחסים עם טורקיה. זה התחיל בתגובה התוקפנית של ראש ממשלת טורקיה, רג'ב טאיפ ארדואן, למבצע עופרת יצוקה ובהמשך תקרית המרמרה. בעקבות היחס העוין שהפגין ראש הממשלה, בחרו מרבית הישראלים להחרים את טורקיה. התחושה שלי הייתה שיש פער בין עמדת ראש הממשלה לבין הציבור, לפחות באותם האזורים בהם אנו נוהגים לטייל. וכך, במאי 2011 נסעתי לטורקיה כדי לבחון את השטח. מה שגיליתי אכן אושש את הרגשתי: אנשי הקשר שלנו, שהשקיעו רבות כדי לבנות עבורנו תשתית תיירותית בהרים, מגנים את מדיניותו של ארדואן, אך אין בכוחם לשנות אותה. המשמעות הינה שהחרם שלנו פוגע דווקא באותם אנשים שעלינו לחזק! החלטתי שאני חייב לפעול ולהשיב את המטיילים הישראלים לטורקיה. מאז אותו טיול הוצאתי שלוש קבוצות לטרקים בטורקיה, ואני מקווה שההיענות תגבר.

הטיול מתחיל בעיר ארזורום, בירת מזרח טורקיה. אל העיר מגיעים אחר הצהריים, ומנצלים את הזמן להיכרות ראשונית עם התרבות הטורקית. דת האיסלאם במזרחה של הארץ חזקה יותר למראה. טורקיה מוגדרת כמדינה מוסלמית חילונית, למרות שאנו עדים להתחזקות האסלאם, שבאה לידי ביטוי גם במערכת הבחירות. במזרח טורקיה שכיח לפגוש נשים רעולות-פנים וסממנים דתיים נוספים. למרות זאת, הסובלנות והפתיחות  כלפי זרים רבה. אנו מוזמנים לבקר במסגדים העתיקים ולצפות בתפילות ובלימודים במדרסות. לפני מאות בשנים הגיעו לכאן מהמזרח הסלג'וקים (הם שלטו גם בארץ תקופת-מה) והביאו עימם תרבות מפוארת שהותירה את רישומה במוסדות לימוד, דת, רפואה וסעד שמבניהם עדיין עומדים כעדות. ארזורום מפורסמת גם ב"אולטו טאשי", אבן וולקנית שחורה וקלת משקל להפליא, המשמשת לייצור תכשיטים ומסבחות. כאן גם המקום להכיר את ה"ברדק צ'אי" - ספל התה, המשקה הלאומי הבלתי מעורער,  אשר ילווה אותנו גם לפסגות הגבוהות ביותר. 

מארזורום נוסעים דרך עמק נהר הטורטום הזורם בתוך קניון אדיר קירות, שאחריו ישנו שילוט אל כנסיה עתיקה. אנו פונים בעקבות השילוט, ומגיעים לכפר נידח. במרכז הכפר שרידים מפוארים של כנסייה בת אלף שנה, עת היה האזור בתחום שלטון הממלכה הגרוזינית. בכפר אנשים מסבירי-פנים המקדמים אותנו בחיוכים. שיטוט בין בתי הכפר הוא חוויה בפני עצמה: בתים דו-קומתיים, בקומה העליונה חיה המשפחה. בקומה התחתונה מתגוררת...פרה! עצי צפצפה גבוהים צומחים מכל עבר ובפינה מכולת המגישה...ברדק צ'אי כמובן! חוזרים אל הכביש הראשי, העובר מעל אגם בצבע תכלת-אפור-ירקרק. בקצהו נופלים המים במפל מרהיב במימדים שאינם מוכרים לנו כלל. לקראת אחר הצהרים מגיעים אל נהר ברהל - ערוץ הדבש, עמו ממשיכים בדרך עפר וברגל עד מקורותיו בקרחונים הנמסים. בדרך עצרנו לארוחת דגי פורל בתנור - המאכל האולטימטיבי בהרי הקצ'קר. במרכז הכפר ברהל, שוכן הפנסיון המקסים "מרסיס" (ע"ש אחת הפסגות ברכס). זהו בניין ציורי, תלת-קומתי על שפת הנהר ובלב היער. הוא בנוי בשילוב עץ, חומר הגלם הנפוץ כאן ביותר, ומשולחן האוכל הממוקם במרפסת נפרש הנוף המשגע. מהכפר ברהל ניתן לצאת למסלולי הליכה שונים, ולהתרגל לשיפועים התלולים ולגובה. לאחרונה סומנו חלק מהמסלולים בסימון שבילים שמאפשרים טיול גם למטייל העצמאי. מכאן נוסעים לכפר אולגונלר, בקצה דרך העפר, בגובה אלפיים מטרים מעל פני הים. מכאן עוזבים את הרכב. הליכה של כארבע שעות תובילנו אל מחנה הבסיס. בשנים האחרונות הוסדר המחנה, הוצבו בו חדרי שירותים ואפילו התמקם כאן פאב עונתי המוכר בירות וארוחות קלות בגובה 2800 מטרים מעל פני הים. למחרת, יום ההעפלה הקשה. יוצאים בארבע לפנות בוקר, ושבים למחנה עם אור אחרון, לאחר שטיפסנו באיטיות בעליה התלולה אל הפסגה. בדרך עברנו בסמוך ל"אגם הים", אגם טורקיז בגובה 3400 מטרים, ראו בתמונת הפרופיל... ביום הבא מנוחה, יקיצה טבעית והליכה מתונה חזרה לאולגונלר.

 ביום הבא חוצים את קו הרכס. הפונטוס מקביל לים השחור מדרום ויוצר אפקט של "צל-גשם": מדרום לרכס, היכן שטיילנו, 900 מ"מ גשם ושלג בשנה. מצפון - 2500 מ"מ! השינוי קיצוני: פרחי ענק, נהרות שוצפים וערפל, המטפס בנחישות מהים השחור אל ההרים. נוף מיסטי לחלוטין! במורד ממתין לנו כפר הנופש איידר עם מלון מזמין וחמאם שבו בריכה גדולה אשר ניזונה ממעיינות חמים וטמפרטורת המים שבה כ 47 מעלות. אכן תענוג! בערב אנו מצטרפים למעגלי הריקודים של אנשי ה"לאז": העדה המיוחדת אשר מאכלסת את צדו הצפון מזרחי של הקצ'קר, אשר להם שפה מיוחדת ותלבושות מיוחדות, והקיץ הוא עונת הפסטיבלים שלהם. הריקוד מסביב לנגן חמת חלילים מיוחד שנקרא טולום. לצלילי הטולום מגיע טיולנו לסיום, בתקווה לשוב במהרה גם בקיץ הבא!

אשמח לייעץ לכל המעוניינים כיצד לטייל בקצ'קר באופן עצמאי.

בברכת טיולים חווייתיים! יואל אורן