טרק ישראלי: חוצה נגב על שביל ישראל 

ינואר 2012. בלילה ירדו ממטרים עזים בחניון הלילה עין ירקעם, וכל שותפי לטיול עשו רי-לוקיישן לחדרים באקולודג' בחוות הגמלים בממשית. אני נשארתי לבדי עם הציוד, בידיעה שבלילה כזה גם הבדווים לא יוציאו את אפם מהאוהל. כיסיתי את כל הציוד ביריעת פלסטיק עבה ונכנסתי לאוהל, עם שאריות ויסקי שנותרו לאחר ארוחת הערב שחטפנו בהפוגה האחרונה. בבוקר השמים היו כחולים. לפנינו אחד הקטעים שנחשבים לקשים ביותר בשביל ישראל: מהר כרבולת לנחל עפרן. החבר'ה הגיעו בבוקר, עזרו בהעמסת הציוד לג'יפ המנהלות של הראל, יצאנו לדרך. כשהגענו לראש הסנפיר החלה לנשוב רוח חזקה והשמיים התכסו בעננים במהירות. בהר כרבולת כבר חזר הגשם. העפתי מבט בסלולארי, העליתי את מכ"מ הגשם, וראיתי שהגשם החזק באמת יגיע עוד כחצי שעה. המשכנו בדרכנו, מחפשים מחסה. כשמצאנו גג-סלע לשבת תחתיו כבר היה מבול. מבט נוסף במכ"מ מגלה התפתחות של התבהרות אחרי ארוע גשם זה. ניצלנו את הזמן לארוחת צהרים וקפה, כשגילינו שמעל הגג שלנו זורם פלג, אשר יורד כוילון של מים לצידנו. כשסיימנו לאכול גם הגשם פסק, אך כשהגענו לערוצי נחל עפרן ראינו לתדהמתינו שהם זורמים. התחלה של שיטפון במדבר. קצב הליכתנו הדביק את קצב הזרימה, וכך זכינו לראות את הגל הראשון מגיע אלינו פעם אחר פעם, כל פעם חזק יותר לאחר שאסף לתוכו יובל נוסף. היה ברור שאין מצב לרדת בקניון התלול של העפרן, ובניתוח המפה הסקתי שניתן למצוא נתיב ירידה חלופי במקביל. ירדנו בשביל הצר בעקבות מספר יעלים שהופיעו לפנינו, וחברנו לג'יפ בחניון הלילה. גם הלילה ירד גשם שוטף, אבל הפעם לא היה ניתן להתפנות. לילה רטוב עבר על כוחותינו בצין...

טרק ישראלי... שביל ישראל חוצה את הארץ מדן ועד אילת. בדרכו עובר בנופים שונים, עדות שונות, תוואי שטח שונים ואקלים שונה. הליכה בשביל אינה ככל הטיולים. אתה רואה את הארץ מזווית שונה. ההפתעה הגדולה שלי בהליכה בשביל היתה דווקא בקטע שבמרכז הארץ, משוהם ועד קיסריה. אתה מגלה את השטחים הפתוחים שמתחת לאף, את הירקון המתפתל ללא סוף, את הטיילת המרשימה של נתניה, ואת הפינות היפות בחוף. נחל אלכסנדר והאגם שבפארק חדרה, ומה לא.

אבל אין על הנגב: כשחוצים את כביש דימונה - צומת הערבה אתה מקבל את הנגב בשיאו: נחל צפית; מכתש קטן; מעלה עלי (אנחנו זכינו להעפיל בו בגשם רוח וברד...); נחל ימין המרתק ומעלה פלמח, הידוע בכינויו נקב אל יהוד, בנחל חתירה; הכרבולת המפורסמת; חוד עקב ועין עקב; נחל חווה; מכתש רמון ומזרח הרמון; נחל ברק וורדית; הדיונות בחולות כסוי והישוב הנידח שחרות; פארק תמנע, נחל רחם, הרי אילת ומפרץ אילת. כל יום שונה מקודמו, בכל יום ההפתעות שלו. לפני שנתיים חצינו את הנגב משדה בוקר לאילת בארבעה עשר יום. בלילה במצפה רמון היה כל כך קר שהמרק הרותח התקרר בדרכו מהקערה אל הפה... בכל התקופה זכינו לשתי מקלחות: לאחר שישה ימים בספיר, וביום העשירי בשחרות. הכיף הגדול של הטיול היה לנגב את הידיים במכנסיים, שלא החלפתי במהלך הטרק. וכמובן, להיות שם בלי טלויזיה ועתונים... כשהגענו להר צפחות, ומתחתנו מפרץ אילת הכחול, השמעתי בטלפון את השיר "סוס ללא שם" של להקת אמריקה. גם בשיר מגיעים אחרי מסע במדבר אל הים, אשר גם הוא סוג של מדבר. שתינו עוד ספל קפה, לא רצינו להיפרד מהחבורה ומהשביל ולחזור ליקום המקביל של החיים ה"רגילים".