תפקיד ההורים בתהליך ייעוץ שינה 

בואו ואגלה לכם סוד... בכותרת 'יועצת שינה לתינוקות וילדים' מסתתר בלוף קטן...מהו? או...אז זהו, שאת הייעוץ, השינויים ההתנהגותיים, ובעצם את כל העבודה, עוברים ועושים ההורים.

נודה על האמת (וכרגע אני מסירה את כובע היועצת ומדברת כאמא, שנזקקה בעצמה לייעוץ שינה עם הבן הבכור – וכך התוודעתי לנושא מלכתחילה), אנחנו ההורים הם אלה שיוצרים את הבעיות מלכתחילה – אנחנו מרדימים על הידיים, לוקחים אלינו למיטה, נותנים בקבוק כפתרון לכל בכי וכן הלאה וכן הלאה – ולכן, מן הראוי שנהיה גם אלה שנושאים בעול התיקון ונתמודד עם הקושי והאתגר, שטמונים בהקניית הרגלי שינה טובים לילדים שלנו.

במרבית תהליכי ייעוץ השינה, האמא היא בדרך כלל זו שפונה אלי, היא זו שמתמודדת עם מרבית ההשכבות ולכן, לרוב, היא גם זו שמובילה את התהליך. האבות, שעל פי רוב פחות מנוסים בהתמודדות הזו, בין אם מרצון ובין אם מחוסר ברירה, נחלקים לארבע קבוצות; אלה שתומכים במעשה וחולקים בעול ההשכבות והיקיצות בלילה, אלה שתומכים מהצד ("אני במסייעת"), אלה שנמנעים מלהתערב ("שתעשה מה שהיא רוצה") ואלה שמקשים על העניינים ("תני לו כבר בקבוק, מה את משגעת את הילד, אז מה אם הוא נרדם על הידיים").

בתחילתו ובסופו של עניין, מדובר בהחלטה של בני הזוג ושלהם בלבד, איזה תפקיד ימלא כל אחד מהם בתהליך, אולם גם אם אחד מבני הזוג אינו פעיל באופן מעשי בהשכבות, עדיין לתמיכה שלו יש חשיבות מכרעת להצלחת התהליך. כפי שכבר כתבתי בעבר, אנו מדברים על תהליך מאוד רגשי, אמוציונלי ומלא אתגרים, ואם ההורה הפעיל אינו זוכה לתמיכה מצד בן הזוג, במקרה הפחות גרוע, או זוכה לקנטורים והצקות, במקרה החמור יותר, הקושי מתעצם עשרות מונים.

נקודה חשובה נוספת, היא לאפשר לבן הזוג לעשות ולטעות. אני חייבת להודות על האמת, אבל זו תכונה נשית יותר...מי מאיתנו לא חוותה את הרגע שבו בעלך מנסה להרגיע את הקטקט ואת עומדת בצד ומתחילה לחרחר...ומיד מסתערת בדהרה ונוזפת "עזוב, עזוב, אני כבר ארגיע אותו..." נשמע מוכר בנות? אז תנו להם לעשות ותנו להם לטעות, כי זה בדיוק המקום של הלמידה, של ביסוס תחושת המסוגלות. וכפי ששמעתי מלא מעט אבות – הפעם הראשונה שבה הם הצליחו לבד להשכיב את הילד לישון, הייתה עבורם עולם ומלואו והיוותה נקודת אל-חזור, הן ביחס לתפקידם כאבא והן בחיזוק הקשר עם הילד.

תהליך נכון וטוב, לשיטתי, הוא תהליך בו מעורבים שני ההורים באופן מעשי. השאיפה שלי היא שהילד ידע להירדם גם עם אבא וגם עם אמא. חשוב שלשני בני הזוג תהיה סמכות הורית מול הילד, ואם מסתכלים על כך מהכיוון השני, חשוב ששני ההורים יחושו תחושת מסוגלות בהתמודדות עם חינוך ילדיהם.

בעיני יועצת טובה, היא זו שמנסה לעודד ולערב את שני ההורים להתנהלות מעשית, ולא רק זורמת עם האמא, לדוגמה, כי שם הדברים הולכים בקלות. אני שמה לי למטרה להבין את בן הזוג הנמנע או המקשה ולהבין מניין נובע הקושי, ומהי הסיבה האמיתית לחוסר הפרגון או לסקפטיות.

העצה שלי להפעם – לפני שאתם מתחילים בתהליך, שבו זה עם זו ושוחחו על העניין לעומק. יישרו קו ביניכם על האופן בו אתם רואים את הדברים. חלקו ביניכם את הנטל, בהתאם ליכולות ולמסוגלות שלכם וכך תוכלו להפיק את המירב מהתהליך, הן לשיפור הזוגיות, הן לשיפור ההורות וכמובן, להצלחה בנושא השינה לשמו התכנסנו.