ערלה ומילה / שמעון טל רז
ויהי ערב ויהי בקר יום אחד.
החשך קודם לאור.
עשיו קודם ליעקב.
הקליפה קודמת לפרי –
בהקשר למצות המילה, הימים שלפני קבלת התורה
הם כמו שבעת ימי העורלה שלפני ברית המילה.
כך קודמת ארץ כנען, ארץ שבעה עממים שהן כנגד
שבע פרות רזות בחלום פרעה ושבעה עממים הן ז'
תחתונות, שבע מידות תחתונות [וארצות קיני קניזי
וקדמוני שיכבשו לעתיד לבוא הן כנגד ג' ראשונות
מידות כתר חכמה ובינה.] לארץ ישראל ארץ זבת'
[לשון זב פצע וחבורה ומוגלה] חלב' ודבש' [סופי
תיבות שבת, דב"ש תמרים נוטריקון ד'וד ב'ת ש'בע].
והוא יושב פתח האהל כחום היום הוא היום השלישי
למילה של אברהם ואז הקב"ה הוציא חמה מנרתיקה
כי שמש ומגן הויה אלהים וזכה להארת האור הגנוז
האור שנברא ביום הראשון לבריאה ונגנז לצדיקים
לעתיד לבוא ובה נרפא אברהם שנאמר וזרחה לכם
יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה ואור זה מתגלה
בשמונת ימי חנוכ"ה, גילוי שכינה הקרויה כה והיא
כמנין אותיות שמע ישראל וגומ' - יחודא עילאה.
וכך קודם עולם ללא תורה, למתן תורה.
שלש שנים יהיה לכם ערלים.
ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך
מלך לבני ישראל, וימלך באדום "בלע בן בעור" ושם
עירו דנהבה, ונאמר לא יסור שבט מיהודה ומחקק
מבין רגליו עד כי יבא שילה [כמנין משה והוא
מלשון שליל או עובר] ולו יקהת עמים [זו ירושלים
שעתידה להקהות שיניהן של אומות העולם שנאמר
ביום ההוא אשים את ירושלים אבן מעמסה.
אסרי לגפן עירה ולשרקה בני אתנו כבס ביין לבשו
ובדם ענבים סותה חכלילי עינים מיין ולבן שיניים
מחלב. "בלע" אותיות בעל ,כסף [משל לחסד]
הרביתי לה וזהב [משל לדין, מצפון זהב יאתה, זהב
כמנין דוד] עשו לבעל. [בועלייך עושייך]. "בן בעור"
[אותיותעורב] ויצא העורב יצא ושוב עד יבושת המים
כמובא בנח ורומז לדור שלפני מתן תורה.
"בלע" כמנין אמונה ויהי ידיו אמונה עד בוא השמש
[צדקה ומרפא בכנפיה, שמש החנוכיה, בורא ניב
שפתיים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה'
ורפאתיו].
ומלך "בלע" היא "צער",כל אלה חברו אל עמק
השדים הוא ים המלח,[ואת הצפוני ארחיק מעליכם
והדחתיו אל ארץ ציה ושממה את פניו אל-הים
הקדמני [ים המלח] וספו אל-הים האחרון [ים סוף]
ועלה באשו ותעל צחנתו כי הגדיל לעשות].
שתים עשרה שנה עבדו את כדרלעמ"ר [נוטריקון כ'ל
מ'אן ד'עביד ר'חמנא ל'טב ע'ביד] [הללוהו כל
הגויים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו],
ושלש עשרה שנה מרדו.
ויהי השמש באה ועלטה היה והנה תנור עשן ולפיד אש
אשר עבר בין הגזרים האלה, ביום ההוא כרת ה' את
אברם ברית וגומ'.
"צער" כמנין ש"ס שעל תלמוד בבלי נאמר במחשכים
הושבני כמתי עולם ואילו תלמוד ירושלמי שחתימתו
קדמה לתלמוד הבבלי נקרא אור ישר [ישר-אל].
"צער" כמנין שכם בה נקבר יוסף, ואני נתתי לך שכם
אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי
ובקשתי [צלותא ובעותא].
אז אהפוך אל עמים לקרוא כלם בשם ה' ולעבדו
שכם אחד.
וזה בחינת מצות מילה בשמיני נצרכים שיעבור על
התינוק בתחילה ימי ערלה, ואחר כך ביום השמיני
מלים אותו.
אדם הראשון בראשיתו היה מהול ועקב חטא עץ
הדעת צמחה לו ערלה, בתחילה היה עטוי כתנות אור
וכאשר חטא הפכו לכתנות עור זה שנאמר ויעש ה'
אלהים לאדם ולאשתו כתנת עור וילבישם [שמונה
תיבות בפסוק כנגד שמונה בגדי כהן גדול].
בתחילת דברי הימים מופיעה תיבת א'דם שת [נולדו
מהולים] עם אלף רבתי ואילו בתיבת ויקרא' [אל
משה וידבר איליו] מופיעה ויקרא' עם אלף זעירא
שאז עקב החטא נצרך קרבן שנאמר שם אדם כי
יקריב מכם קרבן להויה, ומשה [נולד מהול] מתקן
חטא אדם הראשון ואלמלא חטאו ישראל בעגל היו
מקבלים חמשה חמשי תורה וספר יהושע העוסק
בהנחלת הארץ. בשבעת ימי המלואים משה בנה את
המשכן ופרקו וביום השמיני הוקם המשכן באי
ניסן ועל פי רבי יהושע האדם נברא בא' ניסן וכן על
פיו האבות נולדו בניסן וזה שנאמר שבע' יפול' צדיק'
וקם' [סופי תיבות עמלק], נפלה ולא תוסיף קום
בתולת ישראל. ומובא בבראשית ויצר לבו
רק' רע' כ'ל היום' [סופי תיבותעמלק].
ביום הקמת המשכן מתו שני בני אהרן בקרבתם לפני
ה' בהקריבם אש זרה וכל בית ישראל יבכו את
השריפה אשר שרף ה'.
נשמותיהם של נדב ואביהו התעברו בפנחס הוא אליהו
שעלה בסערה השמימה.
יוסף הוא היסוד איבר הברית, דוד הוא העטרה כנגד
מידת המלכות, מלכות כנגד תפילה והמזבח הוא
עטרת תפילה ואין להניף ברז"ל [ר"ת שמות
האמהות ב'להה ר'חל ז'לפה ל'אה] [סכין המילה
עשוי ברזל] על אבני המזבח שנאמר לא תבנה
אתהן גזית, שהוא לשלום ולכפרת עוון.
ונאמר לא תבערו[כמו ובערת הרע מקרבך] אש
[באתב"ש בת] בכל מושבותיכם ביום השבת והאמור
הוא באסתר מי זאת עולה מן המדבר מקוטרת מור
ולבונה מכל אבקת רוכל
ששם הויה הוא יוד- אב, הא עילאה-אם, ואו- בן,
הא תתאה-בת [והיא אסתר שנאמר בה ותלבש
אסתר מלכות].
ומצות עשה של מילה ביום השמיני דוחה מצות לא
תעשה האמורה לגבי שבת שמצות עשה היא אהבה
ומצות לא תעשה היא יראה.
והקרבת קרבנות צבור תמידין כסדרן ומוספין
כהלכתן במקדש הם אף בשבת ולכן הותר להבעיר
אש במקדש בשבת.אש תמיד תוקד על המזבח לא
תכבה.
שמעון טל רז
