נישואין שניים הכוללים ילדים - איחוד תרבויות, להצליח או להכשל 

היה זה סמואל ג'ונסון, אחד המצוטטים הגדולים של המאה ה-18, אשר אמר באחד מציטוטיו הנוגעים לנישואין שניים "להתחתן בפעם השניה מייצג את נצחון התקווה על הנסיון"... ממחקרים נמצא כי כ-60% מנישואין שניים הכוללים ילדים מסתיימים בגרושין, לעומת כ-50% בנישואין ראשונים. זאת למה? משום שבנישואין שניים מתמודדים עם אתגרים מגוונים אשר קשים לצפיה מראש ושאין מודעים להם מלכתחילה.

אחד האתגרים בנישואין שניים הם ילדים אשר חווה אובדנים ושינויים. עבור ילדים אלה, שותף רומנטי חדש הנכנס לחייו של ההורה הוא אות לפורענות חדשה המתרחשת בחייו. יש לזכור  שילדים המעורבים בנישואין מחדש של אחד מהוריהם, כבר חווה אובדנים (גרושין או מוות של אחד ההורים) והתרחשויות כואבות ורוויות מתח כגון: אובדן הבית במובן הפיזי והרגשי, אובדן קשר רציף עם אחד ההורים, לעיתים מעבר מבית ספר אחד לאחר, חברים וסביבה מתחלפת. כל אלה הינן חוויות העלולות להביא עמם תחושה נוספת של נטישה על ידי אחד ההורים אשר וויתר עליו מתוך ראיית טובתו האישית.

התמודדות נוספת של הילד הינה תחושת הנאמנות, כאשר להורה הביולוגי יש בן/בת זוג חדש/ה הילד שואל עצמו למי נתונה נאמנותו ? להורה הביולוגי שאיננו מתגורר עימם או לבן/בת הזוג החדש/ה של ההורה. הנושא מקבל משנה תוקף בעיקר כאשר מחבבים ואף אוהבים את בן הזוג החדש של ההורה, אז עולים רגשות אשמה וחוסר נאמנות כלפי ההורה הביולוגי האחר ? במציאות או בזכרון במקרה של מות ההורה.

כאשר ילדים המתמודדים עם שאלת נאמנות כפולה, חשוב לחזק ולהעצים את החלק של ההורה הביולוגי ולומר שהוא תמיד יהיה ראשון בלבו של הילד. אם הילד מעלה שאלה האם זה חוסר נאמנות לאהוב את ההורה החורג, יש לעזור לילד להבין שיש מקום בלב לשני ההורים שההורה החורג תופס מקום אחר בלבו של הילד וזה איננו אחד על חשבון האחר. יותר מכך, אצל ילדים צעירים יש לחזק ולומר לו שהלב גדול מספיק להכיל את כל האהבה שחשים הן כלפי ההורה הביולוגי והן כלפי ההורה החורג. 

אתגר נוסף ומהחשובים שבין האתגרים הוא איחוד שתי תרבויות משפחתיות שונות זו מזו. כל אחד מהצדדים מביא עימו לקשר היסטוריה שונה לצד הרגלים, חוקים, ערכים, אמונות ושגרה שונה.  מכאן, על מנת שהמיזוג יצליח יש צורך להגיע להסכמה על כל דבר, כולל הגדולים והקטנים, כמו לדוגמא: האם מתחילים לאכול לפני שכל בני המשפחה התיישבו לשולחן, האם מקישים על הדלת פני שנכנסים לחדר של ההורים או מישהו אחר מבני הבית, האם כאשר נכנסים הביתה זורקים את הנעליים בכניסה או שמים אותה מיידית במקום השמור להם, מי מפנה את הכלים האישיים, למי מההורים מודיעים להיכן הולכים ומתי חוזרים, כמה שעות ביום רואים טלויזיה וכו'. אלה הם דברים ברורים מאליהם עבור ההורה הביולוגי שמגדל את ילדיו כל החיים, אך הם אינם מוכרים וברורים מאליהם לבן הזוג החדש של ההורה.

על הקשיים העולים ממצב זה להיות מדוברים החל מהמכנה המשותף הדק ביותר וכלה בהבדלים המהותיים שבין ההורות של כל אחד מבני הזוג. לזוגות שרק נישאו אין זמן רב לעבוד על ההבדלים, הסכמים ודרכים קלות יותר לפעולה. לוקח זמן ליצור מכנה משותף חדש ושונה הכולל את כל המערכת המשפחתית החדשה שנוצרה. לדוגמא: ג. עברה להתגורר עם בן זוג שלו ילדים בוגרים מנישואין ראשונים. בשיחה מקדימה ג. הרגיעה ואמרה לילדים שאין בכוונתה לפגוע בפרטיותם בכל הנוגע לחדריהם הפרטיים, אבל היא מבקשת שבמטבח, שהוא איזור משותף לכולם, ישמרו על הנקיון - יניחו את הכלים שלהם במדיח, יפנו את שאריות האוכל שלהם  לפח וכדומה.  למרות בקשתה, ילדיו של בן הזוג התעלמו מבקשתה והשאירו את הכיור מלא כלים, את שאריות האוכל בתוכם ושולחן האוכל מלוכלך. כאשר ג. פנתה וביקשה את התערבותו של בן זוגה, הוא טען שאין לו כל בעיה עם הנושא "ככה הם רגילים והקושי העיקרי בראש של ג.." (ציטוט). ג. הרגישה בלתי נראית, מתעלמים ממנה, מבקשותיה, מצרכיה ומקיומה ? הרגישה כמו אדם בארץ נוכריה. ככל שבעלה אמר שהבעיה איננה משמעותית והכל נוצר אצלה בראש, כך ג. חששה שהיא באמת עלולה להשתגע ופנתה לטיפול זוגי.

כאשר נישואין שניים קורמים עור וגידים, שורה של בעיות בלתי צפויות עולות לדיון ומציפות כאב ומצוקה בלתי רגילים. הזוג החדש חייב להבין שעליהם לעבוד, תוך משא ומתן, על המנהגים וההרגלים העוברים שינוי בחיי היומיום. כמו במקרה של ג. על הבעל היה להבין כמה ג. מרגישה מורחקת ומודרת מהמערכת המשפחתית, היא הרגישה שאיננה שייכת לשם. יחד עם זאת, על ג. היה להבין את תסכולו של בעלה כשהוא מנסה לפייס גם את רעייתו החדשה וגם את ילדיו ומרגיש שלא מרצה אף אחד מהם. רק בתוך הטיפול הדברים יכולים היו לעבור עיבוד שיאפשר המשך חיים משותפים תוך כדי צמצום הקונפליקטים, קבלת השונות ויצירת ברית חזקה יותר להמשיך לקיים את הזוגיות והמשפחה.

במצבים בהם ילדים צעירים מעורבים, העצה הטובה ביותר להתמקד תחילה במה שחשוב וחיוני כמו: בטיחות, אדיבות, ולא להיות פוגעני  אחד כלפי השני. כמו כן חשוב להרגיע את הילדים שחלקים מהשיגרה שהם מכירים לא הולכת להישתנות אבל יש דברים שיצטרכו לעבור שינוי כלשהו תוך התחשבות גם בצרכיהם.

אתגר נוסף הינו, שינוי הרגלים קבועים?הורים "חורגים" באים עם הרגלים משלהם ומבקשים להכיל אותם גם על ילדיהם של בן הזוג, אבל לעיתים קרובות, הילדים מתעלמים. כאמור, ילדים אלה לרוב חוו שינויים רבים ומשמעותיים בחייהם והם רוצים שהדברים ישארו כפי שהיו, נראה כאילו אין בכוחם לשאת שינוי נוסף. הם רוצים שהדברים ישארו ללא שינוי, כפי שהיה לפני שהיא/הוא הצטרפו למערכת המשפחתית.

שאלות רבות עולות כאשר המערכת המשפחתית משתנה ובן/בת זוג חדשים נכנסים למערכת. אחת השאלות אשר עולות לא מעט בטיפול בזוגות מעורבים (הורה ביולוגי והורה חורג) היא השאלה האם ניתן להבין את ההורה הביולוגי המגלה חמלה על ילדיו ומתעלם מהתנהגויותיהם השנויות במחלוקת? האם ניתן להבין את ההורה "החורג" אשר מבקש ועומד על כך שיהיה סדר וכללים בבית שגם הוא יוכל לחיות בו בשלום? מה מבין השתיים נכון יותר? נראה כי הדרך הטובה ביותר היא הכלת סמכות הורית ?חוקים לצד הענקת אהבה. חשוב שיהיה ברור לילד שלהורה ישנה סמכות וישנם כללים ברורים בכל הנוגע להתנהגות והתייחסות שבין אדם לאדם.

שאלה נוספת אותה אני שומעת לעיתים קרובות היא האם לנוכח התנהגות סלחנית מאוד של הורה ביולוגי, על הורה החורג להיות הדמות הסמכותית וקובעת חוקים? האם מותר להורה חורג להיות זה המעניש? התשובה החד משמעית היא לא. אך ורק ההורה הביולוגי יהיה זה אשר יעניש. תפקיד הורה חורג הוא להיות נוכח במובן החיובי ? כמו בן משפחה מיטיב. הענישה והסמכות נתונים להורה הביולוגי. הורים "חורגים" שומעים אין ספור פעמים מילדיו של בן/בת הזוג "אתה לא אמא/אבא שלי ולא תגיד/י לי מה לעשות..." ובכך נפתח עימות בין ההורה לילד ובין בני הזוג לבין עצמם. לכן, כאשר יש צורך, וילד מתנהג באופן פוגע כלפי מישהו מבני הבית, על ההורה החורג לספר על ההתנהגות להורה הביולוגי והוא זה שיחליט כיצד לנהוג בנושא, לפעמים תוך התעייצות עם ההורה "החורג". חשוב שההורה "החורג" יגלה יותר חמלה וסבלנות ולתקשר עם הילדים באופן אמפטי ומכבד כדי לא ליצור אנטגוניזם שלעיתים איננו ניתן לתיקון.

כאשר מספרים להורה הביולוגי על התנהגות לא ראויה חשוב שהדברים יאמרו באופן שאינו ניתן לפרשנות שנויה במחלוקת. הורה ביולוגי אשר שומע כמה הילד חשוב להורה החורג אבל התנהגותו ביום... איננה ראויה, יכול בקלות רבה יותר להתייחס לדברים באופן אובייקטיבי ככל שניתן.

טבעי הוא שבני זוג היוצרים מיזוג בין תרבויות יתמודדו עם משימות מורכבות יותר ומורכבות פחות. לכן, כאשר עולה הסוגיה הראשונה, חשוב לפנות לטיפול עוד בתחילת הדרך המשותפת,  כדי למנוע קונפליקטים אשר לעיתים מלווים מתחילת הדרך המשותפת לכל אורך החיים ועד לגרושין בעקבות קונפליקטים אלה.