מובן מאליו 

עד כמה כל דבר שאנו עושים בחיינו נחשב בעינינו ובעיני הסביבה הקרובה/רחוקה כמובן מאליו?

במהלך חיי למדתי שכל דבר שעשיתי תרגמתי אותו למובן מאליו. כי כך צריך לנהוג. כי זה תפקידי כאמא, כבת זוג, כעובדת וכאדם.
הבאתי 3 ילדים מופלאים לעולם. קידמתי את עצמי במהלך השנים בקריירה ותפקידים מעניינים בעבודה. השקעתי את כל מה שרק יכולתי. מעולם לא ביקשתי מדליות ובטח שאני מול עצמי לא אמרתי - כל הכבוד את נהדרת
כך גם בשאר מרחבי הפעולה. לכל מקום שהגעתי אתגרתי את עצמי שאצליח וזו היתה נקודת המוצא שלי.
אך תמיד זה היה לי ברור שכך אעשה. שזה מובן מאליו.

עד לרגע שהגעתי לעולם האימון...
כל הקלפים נטרפו. 
הדבר הראשון שלמדתי הוא שאין כזה דבר מובן מאליו. כל הצלחה שלי ועשייה שלי היא בחירה שלי ורק שלי. בחרתי לעשות את הטוב ביותר ובדרך הפעולה האותנטית שלי הבאתי את עצמי לידי ביטוי מלא ומשמעותי.
מה יגרום לנו כבני האדם להרגיש מצויינים? 
מה יביא אותנו לתודעה שכל דבר שאנו עושים אינו מובן מאליו?
איך נדע זאת? גם כשהסביבה לא מפרגנת ולא מוקירה על הצלחות שלנו בחיים ומשפטים כמו - כל הכבוד כולם עובדים, כולם הורים, כולם נשואים, אין ברירה, אתה חייב לעשות, בעיה שלך, אין אף אחד שיעשה במקומך, לקחת על עצמך משהו אז תעשה...וכו' 
אז מה? 
התפקיד שלנו הוא לעצור ולהסתכל על כברת דרך בכל מרחב פעולה - התפתחות בקריירה. התפתחות הורית. התפתחות כבן/בת זוג. ההתפתחות האישית שלנו היום לעומת מה שהיינו בכל נקודת זמן שנבחר להשוואה בעבר.

קיבלתי ספר במתנה. לאחר קריאת ההקדשה הבנתי עד כמה עד כמה לא מובן מאליו המשמעות שנוצרה לי בחייה.
עד כמה אני מהווה שם מקום חשוב להתפתחות האישית שלה.
זה לא מובן מאליו.
כמאמנת ההוקרות הגדולות הן מה שמאומן חווה מאיתנו ובהצלחות שלו ביעדים שקבענו.
אז הנה ההוקרה המדהימה שלי לעצמי. 
כי זה ככ לא מובן מאליו להיות במקום שאני נמצאת בו ולאהוב את מה שאני היום לעומת מה שהייתי לפני תהליך אימון!