תהליך בחירת נציב תלונות הציבור על שופטים הוא בלתי ראוי 

חוק נציב תלונות הציבור על שופטים, התשס"ב-2002 מגדיר הליך לבחירת הנציב. הפגם המהותי בהליך המוגדר בחוק הוא הגדרת הכישורים לתפקיד. על פי החוק התפקיד המרכזי של הנציב הוא לברר תלונות של הציבור על שופטים  בעיקר על התנהלותם באולם בית המשפט, אולם גם מחוץ לו (ועל פי תזכיר חוק נציב תלונות הציבור על שופטים (תיקון), התשע"א–2010 , תהיה לנציב גם סמכות לברר נושאים כלליים מיוזמתו ). הנציב אינו אמור לטפל בנושאים משפטיים.

        מן ההגדרות שלעיל נובע שחשוב שהנציב יהיה מוכשר להיות שופט, אולם כיוון שאין עליו לעסוק בסוגיות משפטיות, הרי אין כל הכרח שיהיו לו כישורים של שופט בבית המשפט העליון (הוא אינו אמור כלל לעסוק בפרשנות של החוק). יתר על כן כיוון שהוא אמור לתת חוות דעת על התנהלות שופטים חשוב מאוד שיהיה לו ניסיון שיפוטי מינימלי בבית משפט (כדי שיוכל לחוש מה סביר ומה לא סביר לדרוש משופט פעיל בשטח). בנוסף לכך רצוי שתהיה לו הבנה טובה בהתנהלות מערכת ארגונית, כדי להבין איך מתפתחות בעיות כלליות בארגון (איך מזהים אותן, ואיך חוקרים אותן).

מן האמור לעיל ניתן כעת לנסח את הכישורים הנדרשים מהמועמד:

1. אדם שכשיר להיות שופט

2. אדם שיש לו ניסיון חיים מינימלי בשיפוט בבית משפט (5 שנים?)

3. אדם שמתמצא בהתנהלות ארגונית

ההגדרה המקורית בחוק לא התיחסה למשימות שיעמדו בפועל בפני הנציב ולכן נדרש לתקן את החוק בענין הגדרות הכישורים הנדרשים.

        המשמעות הציבורית של חוק הנציב כפי שהוא:

מבחינת הציבור החוק כפי שהוא נראה רע, כי הוא יוצר את הרושם שתופרים משרה לשופטי בית המשפט העליון בגימלאות ללא הצדקה עניינית. בעיני השופטים הנציב נראה מאיים, ולכן רצוי מאוד לאפשר מינוי נציב שיבין אותם ואת קשייהם. לפיכך חשוב לדרוש מהנציב להיות בעל ניסיון בשיפוט בבית משפט רגיל. בבית המשפט העליון מכהנים כיום מספר שופטים שאין להם ניסיון שיפוטי מספיק או בכלל בבית משפט רגיל (שיפוט בבית המשפט העליון הוא יחודי ולכן אינו מהווה ניסיון חיים מתאים לנציב).

        הנציב צריך להיות מסוגל להסתכל על התנהלות מערכת המשפט ולאתר בעיות. לעתים זאת יכולה להיות תוצאת לוואי של תלונה על שופט מסוים ולעתים תוצאה של פניה ישירה אל הנציב. לפיכך הבנה ארגונית היא כישור חשוב בתפקיד הזה. במקרה של תלונה על התנהלות שופט פלוני מבחינה ציבורית מוצדקת מגבלה של זמן (סעיף 18) להגשת תלונה. אולם תלונות הציבור על בעיות התנהלות מערכת המשפט אינן צריכות להיות מוגבלות בזמן להגשת התלונה, מכיוון שענין הציבור בהן הוא מתמיד. וחשוב לתקן את סעיף 18 בהתאם.