חודש ספטמבר, לא הטיב עם הרגשתו ומחשבות טורדניות בלתי ניתנות לשליטה התגלגלו במוחו.
בעבודתו המשיך כרגיל ולא חסך מעצמו כל מאמץ. אבל התולעת הקטנה לחשה לו מדי יום,משהו קורה לך!.
ויום אחד אף שאל עצמו בקול רם, מה קורה לי?!
קולו הדהד בחדר הגדול,הוא ספק ידיו ואמר בלחש,האם אני מדבר לעצמי? האם זהו תחילתו של שגעון?
הביט במראה הגדולה ארוכות,עקם פניו,פתח פיו והרים בשתי ידיו את צדעיו. פניו צנומות, שערו מדולדל אשר הפך לשיבה ושפמו הקטן קצוץ למשעי.
הסתכל ארוכות ובחן עצמו ודמעות נקוו בעיניו.
ניסה להזכר איזה יום בשבוע זה ולא צלח. תפס בשתי ידיו את ראשו ופרץ בבכי. והבית ריק,הילדים גדלו ועזבו למחוזות שונים ואישתו ישנה שינה עמוקה.
אני גמור,לחש לעצמו,מוחי התנוון,אינני זוכר דברים ואין לי עם מי לחלוק את הרגשתי.
התיישב בכבדות ראשו נפל על חזהו ואמר ,זה הסוף.
וכך ישב שעה ארוכה שומע את קולות הרחוב,את יללת האמבולנס הממהר לבית החולים ומביט באורלוגין אשר על הקיר, אשר פסק מלכת, לפני שנים רבות.
הזמן נעצר. והוא שומע קולות ורואה צללים על הקירות ,הנעים במין ריקוד בלתי פוסק והופכים לדמויות אשר נעות ובחולפן ,חיוך מרוח על פניהן,חושפות שיניים רקובות, חלקן פורצות בצחוק ומראות לו את לשונן ואשר היא בצבע הארגמן. והן מפנות אליו אצבע גרומה ולוחשות,אתה שלי!
רעד עבר בגופו וקם בכבדות.
אני צמא, לחש ,פתח בקבוק יין ,קירבו לפיו והחל שותה בשקיקה.צוארו הצנום עולה ויורד עד שסיים.
אינני יכול יותר אמר לעצמו ופנה לחדרו.
אקדחים רבים היו בביתו וגם רובים.את כולם טיפח וניקה במסירות זה שנים ארוכות.
הסתכל ובחר באחד. עלה על מעקה המרפסת , הצמיד האקדח לרקתו ופלט יריה אחת. הד היריה נשמע למרחקים בשכונה הרדומה
גופו צנח ממרומי הבית ותרסק על אבני השפה בכניסה.
23 לספטמבר לפני חצות.
כותב הכתבה הוא מנתח פלסטי בכיר. http://www.dr-teman.co.il
