האדם הקדמון - אלוף הזיכרון שלי ספרים ומחברות 

אנו, בני האדם , חולקים את חמשת החושים ביחד עם שאר החיות היבשתיות על פני כדור הארץ.

אולם, חוץ אותם חושים אנו חולקים משהו נוסף. והוא הצורך שלנו לשרוד ולהתקיים יום אחרי יום.

היום הדבר נראה ברור לחלוטין, ולרובנו קשה לדמיין מצב שבו לא נוכל למצוא גישה לאוכל בדרך כלשהיא. אולם באותה תקופה שבה הזן שלנו –כלומר "הומו ספיאנס", החל להתקיים בחברה של ציידים לקטים, אין יום בו לא היה צורך לחפש אחר מזון, בין אם בציד או בליקוט.

אותו ידע שנרכש יום אחרי יום, חודש אחרי חודש ושנה אחר שנה, היה חייב להיזכר בדרך כלשהיא על ידי הציידים לקטים. שהרי זה לא הגיוני שכל שנה יהיה צורך ללמוד מחדש אילו חיות כדאי לצוד, איזה שורשים ניתן לאכול, ואיזה פירות לא ניתנים לאכילה.

נוסיף על כך את עניין הכרת השטח של האדם הקדמון, שהיה חייב להיות מאסטר בהכרת האזור שבו חי, כל זאת ביחד עם המציאות של סביבה משתנה, והכרת מקומות חדשים, כאשר צריך לעבור ממקום למקום, ולחזור חזרה לאחר מספר שנים.

הידע הזה שנצבר בזיכרונו של האדם הקדמון אוכסן ונשלף ממנו בדרך הטבעית ביותר שבה אנו זוכרים. אחרת, אין סיכוי שהיה מצליח לזכור כמות כזו של ידע.

על פי מספר מחקרים, יש המשערים כי כמות הידע שצבר צייד לקט שזכה להגיע לגיל שלושים, זהה לפרופסור באוניברסיטה- וכל זה בלי ספרים ומחברות- או לפטופ רחמנא ליצלאן.

התשובה לשאלה הזו מתחלקת לשני חלקים:

בתחילה, האדם הקדמון חווה את כל מה שהוא היה צריך לזכור על ידי מירב החושים שבהם יכול היה להשתמש. לדוגמא- כאשר רצה לאכול שורש מסוים, הוא גם חפר עם הידיים, גם זיהה באיזה מקום הוא צריך לחפור, גם טעם אותו וכנראה גם הריח את הצמח שממנו לקח את השורש.

דוגמא נוספת יכולה להיות ציד של חיה מסוימת שהאדם הקדמון היה צריך לדעת לזהות ממרחקים רבים ומכל הכיוונים. ובנוסף, לזהות את הרעש שהיא עושה בריצה או במעוף. ואז , כשהוא אוכל אותה לדעת מה לאכול ומה לא.

הסיבה השנייה לזיכרון הטוב כל כך של האדם הקדמון נעוצה גם בכמות הפעמים שהוא חזר על אותה פעולה-חזרתיות. אבל, לא פחות חשוב מכך בחשיבות שהוא יחס לאותה פעולה- הישרדות.

אחרי שקצת הכרנו את האדם הקדמון, נשאלת השאלה – "איך כל זה עוזר לנו לזכור טוב יותר?"

ובכן, בהתחשב בעובדה שאנו צאצאי אותם יצורים, הוטמעו בנו במשך עשרות אלפי שנים היכולות הללו של זכירה באמצעות החושים- זכירה באמצעות חוויה.

כאשר אנו רוצים לזכור משהו , כדאי מאוד שנגייס את כלל החושים שלנו בכדי לעשות זאת.

הדרך הטובה ביותר היא להסתכל על תינוק שמקבל צעצוע. באופן אוטומטי הוא מכניס אותו לפה ובודק אותו ואפילו מנער אותו כדי לנסות לשמוע משהו.

אז אלא אם כן אתם מאוד נהנים מאוד לטעום את הספרים שלכם, אז אני לא ממליץ על שיטת התינוק.

אבל את העיקרון הנ"ל אפשר למנף לטובתנו כאשר אנו רוצים לזכור דברים.