אנשי האתמול.
מציאות מדומיינת אינה המצאה חדשה.
כבר בעת העתיקה, ידעו אמני הפנטומימה* ליצור אשליה כאילו הם הולכים קדימה בעת שכיוון תנועתם היה במובהק אחורה.
על בימת התיאטרון במחזה של ברכט – "אימא קורז' ", זהרירה חריפאי, [שנות השישים, קמרי], עושה קילומטרז' מרשים קדימה, בעוד בפועל היא דבוקה לאותה משבצת ווירטואלית ורק הבימה זזה.
אולם כמו אימא קורז', כך גם הבימה אינה זזה קדימה אלא סובבת על ציר ונשארת כל ההצגה בדיוק באותו מקום וכך היא שבה ועושה מדי ערב, עד שהקהל או זהרירה מתעייפים ועוברים לדרמה מדומיינת אחרת, היום, לפחות מבחינתה של זהרירה, זה אי שם למעלה.
יחד עם זאת, איני מזלזל באילוזיה והעוצמות הגלומות בה.
אם יובל הררי בספרו "קיצור תולדות האנושות", מייחס כוחות על למוסד הרכילות** כאילו היא זו שאוחזת בקולקטיב האנושי ומאפשרת לו לפעול כיחידה מגובשת שאפשר לצפות את מהלכיה במידה, כך אני מאמין שכוחה של האשליה באותו תחום בדיוק, חזקה, גדולה ודומיננטית פי כמה. אולם בניגוד לרכילות שבנתה את הקולקטיב ומתחזקת אותו ביום יום דה עקא הררי, האילוזיה משמשת לתכלית הפוכה, היא הכלי הכי יעיל להרס שיטתי של קולקטיבים.
***
את מי ולמה משמשת האילוזיה?
קוסמים, יוצרים אשליה שנחזית כמציאות ולרגע גורמת לרוב הצופים בה, להאמין שבכוחו של המציאות להעניק ניסים ונפלאות ומאחורי הפסאדה הסתומה שנגלית על הבימה, יש כוח על, אולי אלוהים והוא ייפה את כוחו של הקוסם להפוך את חיינו לנעימים לרגע.
מה עושה הקוסם על בימותינו.
הוא חותך אנשים. (בעיקר נשים יפות), מעלים אותן, גורם לאנשים לעשות מעשים שבמצב של ערות לא היו עושים לעולם בפרהסיה.
מי מאתנו בכמוס שבכמוסים במחשבותיו לא היה רוצה מדי פעם לעשות כך?
אלה הפחות אמיצים שנמנעים להודות במה שהם.
על מה ולמה אתם נשאבים בעל כורחכם למחזות שכוללות דרמות דומות. (חשבו רגע למה נהגים משהים את מהירות נסיעתם בעת שעוברים על פניה של תאונה גם אם היא במסלול שמנגד באוטוסטרדה. למה נוצרים פקקים של קילומטרים בגינה אם לא בגלל השאיפה הסמויה לראות דם וסבל אנושי, של הזולת ולו לרגע).
למה קהל של עשרות אלפים גדש וגודש כיכרות בעת ההוצאות להורג הפומביות במדינות כאלה ואחרות?
מאותה סיבה בדיוק, כדי לחזות בסבלו של הזולת ולהרגיש טוב שמי שמונח שם מדמם, זה הוא ולא אני, ואני עדיין יכול לצפות ולהמשיך את חיי והוא לא, כי אנחנו עדיין סוג כזה של חיות, די מוגבלות ואפילו די דוחות.
תנסו להיות כנים עם עצמכם ותבדקו אם בסתר לבכם אתם לא מייחלים שאומן ההליכה על החבל ייפול, על אף שרובנו משחררים אנחת רווחה בעת שהוא מגיע לקצה, מיוזע ומותש ומפוצץ מאדרנלין ומרגיש שהוא עוד פעם שיטה בגורלו על אף שזה כבר מזמן קבע את יום מותו ונסיבותיו במחזה הנדוש של החיים, שכולנו משמשים בו סטטיסטים לרגע חולף.
ההקלה שזה הוא שיכול ליפול ולא אני שחייו מובטחים ובמבוטחים בפוליסה שהיא כל כולה אשליה, משחררת רגשות, סוג של התעלות, סוג של הערכה לחיים שנלקח כמובן מאיליו ביום יום, אבל הוא לא, עובדה, אצל ההוא זה יכול להיגמר כל רגע, אצלי זה איתי עדיין ויהיה בעזרת אללה לעוד הרבה זמן.
*
היוונים הקדמונים הרגו את גיבורי המחזות כדי שנרגיש כך. קרו לאפקט הפלאי הזה קתרזיס, והוא עבד ועובד עד היום.
הקוסם עובד על אותו אפקט בדיוק, אולם משוכלל יותר, הגיבור מת וחוזר לחיים, דאבל קטרזיס, מי אמר שלא התקדמנו מימי סופוקלס ואייסכילוס?
הכוסית שרק שניה לפני ראינו בשני חלקים, חוזרת לפזז על העקבים, ואנחנו שחזינו מרצון בצרתה לרגע, יכולים לנשום לרווחה, הנה אנחנו אנושיים על אף האירוע המזוויע.
*
כל מי שהזכרתי עד כאן, הם אנשי האתמול. הם אנשי האתמול כי הם פועלים בהנחה שמה שהיה הוא שיהיה ומשתמשים בכלים שנאספו בעבר כדי להוכיח זאת.
ברם אלה אנשים טובים, חלקם רק בדרנים שמנסים להתפרנס אבל עושים לנו טוב, וחלקם גם מעבירים לנו מסרים ומנסים להטיב את המציאות שלנו באמצעות היקשים משכילים שאמורים להאריך את השפעת היצירה שתתגבש לכדי הכרה חדשה באמצעות הלקח שהופק והפך למוסר ההשכל.
אנשי "ההיום".
יש אנשים שמשתמשים באתמול כדי להשפיע על היום.
אולם הם לא מסתפקים בעצם הקיום של "ההיום", אלא רוצים לעצב אותו בהתאם לאמונתם, קרי באופן כזה שלהם יהיה יותר טוב.
הם משתמשים באותו מידע בדיוק, דהיינו בעובדה שרובנו פתאים שמאמינים לשטויות בתנאי שהם מוגשים במתכונת נכונה בתזמון נכון, ובאריזה משכנעת,
אולם הם לא מסתפקים בלעשות לנו סבבה לרגע או להשכיל אותנו במובן הטוב. הם מפעילים אותנו וגורמים לנו לעשות או לא לעשות בהתאם לפרדיגמה האישית שלהם, שמטרתה בראש וראשונה לשרוד.
המלט שאל את עצמו, ואת הקהל, אם שווה לחיות. רובנו משוכנעים שלא רק שווה אלא זה גם חשוב לחיות ויש לנו תפקיד בכל המערכת הסבוכה הזאת של "כתמול שלשום", בעיקר כדי שהמחר יהיה כמו היום.
זה סוד האיזון ברמת היחיד וברמת הקולקטיב של היום יום. אנחנו חיים גם כי אנחנו רוצים וגם כי חשוב שנחיה למען ......... תמלאו את החסר כיד הדמיון.
אומני האילוזיה מן הסוג הרע נכנסים בדיוק לתוך האידיליה הזאת.
כמו לקוסם גם להם יכולות ליצור אשליות. אולם בניגוד לקוסם או המחזאי, בעת שהראשון מסתפק בפרנסה ואילו השני רוצה גם להעביר לנו מסר שיהיה עוד יותר טוב, אלה הרעים רוצים בעיקר לרכז בידם כוח ויכולת להשפיע על "ההיום" כדי שלהם ולשאריהם יהיה יותר טוב, הרבה יותר טוב.
כיצד הם עושים זאת ביום יום?
באמצעות יצירת מצג שווא שכולל בעיקר איום על ה"כתמול שלשום", כלומר שמה שהיה לא יהיה עוד.
זה השלב הראשון בעשייה של אנשי "ההיום". ליצור פחד גדול בקרב כמה שיותר אנשים שהם הולכים להפסיד את היום יום, שלא יהיה עוד כמו האתמול.
באילו כלים משתמש איש "ההיום"?
האמצעי הכי זמין, הכי פשוט והכי שחוק, יהא יצירת איום חיצוני לקיומו של היום. איום שקל לזהות אותו וקל לפחד ממנו.
אויב חיצוני, זר ורחוק יכולים בקלות לתפוס את המשבצת הזאת. בהעדרה, יש את האויב הפנימי, זה שלא מאיים על היום אלא ברצון כן שבא ממקום טוב, לעשות אותו אמנם שונה אולם רק יותר טוב.
וכעת חישבו, מי מייצר איומים ביום יום, מתחזק אותם ומחזק אותם בדיבורים ומעשים שבשרשרת הנמשכת של היום יום, וכך הם הופכים למציאות הכי אינטנסיבית של כולנו היום?
רבים נמצאים במשבצת של מהלכי האימים בנישה שלנו הישראלים, הרבה יותר מן המינון המקובל בעולם, או לפחות באותו חלק של העולם שבנינו לפיו את הארץ הזאת.
הממסד הדתי מהלך אימים על המאמינים שאם לא יעשו כך וכך, עולמם יחרב על ידי אלוהים שרוצה כאמור רק טוב.
הפוליטיקאים מאיימים בחורבן הארץ אם נפסיק לחרחר מלחמות.
הכלכלנים מאיימים בשואה כלכלית אם נפסיק לתרום את חלקינו כתת בורג זניח במכונה הקפיטליסטית שמעשירה מעטים ויוצרת גורגונות בסיטונות שאנחנו, דה עקא רני רהב, רצוי שכלל לא נביט בהם, כי זה עשוי להפריע להם בלעצב לנו את היום יום.
*
כך שוקדים אנשי "ההיום" להפוך את חיינו לסוג של סיוט מתמשך, שהמפלט היחיד הימנו מסופק בשגרה על ידי אנשי האתמול.
אנשי הפקה זריזים ורודפי בצע תפסו את מקומם של מחזאי יוון, ופיננסיירים להטוטנים, את אלה של הקוסמים של פעם.
יחדיו הם יוצרים עבורנו מציאות מומצאת שבה אנחנו מצווים לחיות ומדי פעם זוכים גם לרגע של נחת, שמזכירה את הקתרזיס הישן והטוב.
כיצד זה עובד ביום יום?
תחילה בונים דרמה. הדרמה נוצרת כתוצאה משטף של ידיעות מגמתיות שנבררו ונערכו למען שיהיו לדרמות. דברי מנהיגים זרים נערכים כדי שישמעו מאיימים או הרבה יותר מפחידים ממה שהם היו בעת אמירתן. דוגמיות של קטסטרופות מוצגות מדי יום, כדי להזהיר אותנו מן הבאות וכדי לספק את הצורך בקתרזיס.
כך נבנה מודל של סכנה מידית וגדולה מאוד שאו – טו – טו תהיה כאן ואז אחד משניים, או שיוצאים למלחמה יזומה, (רוב המלחמות שהיו כאן), או שמפיגים את הדרמה באמצעות מהלכים וירטואליים של ההנהגה שעשתה ככה וככה ובמציאות עשתה כלום.
ניתוח מקביל של הנושאים שמעסיקים את העולם על פי העיתונות המובילה בארצות השונות, מספק תמונת מציאות שונה לגמרי מזו שמוצגת לנו.
עשיתי כמה השוואת מן הסוג הזה בתקופות של משבר, וראיתי את הפערים העצומים בין המציאות הישראלית בעיני עצמה ובין זו שמשתקפת בעיניו של מתבונן אירופי או אמריקאי.
חשבו רגע, מה כל המהומה סביב הגרעין האיראני שנמשכת כבר כעשרים שנה. הרי אילו רצו האיראנים, היו רוכשים כמה פצצות מוכנות לשימוש מצפון קוריאה והופה.
הם לא עשו זאת, כי גם אצלם צריך להחזיק את העם בסוג של מתח מדומיין שיקבעה ויתחזק את שלטון האייטולות, למרות הכשל הכלכלי שהם גררו את מדינתם לתוכה.
ואילו אנחנו משחקים לידם על ידי איומים ושימת העניין על סדר היום העולמי, שהופך אותו לחשוב בהרבה ממה שהיה ראוי לו ועל ידי כך מחזק את איראן ומאציל לה כוחות שאין ולא היו לה.
בעת שהעולם מתעורר מחלום הבלהות שייצרה ההנהגה הישראלית ההיסטרית בחלקה ומניפולטיבית בשאריתה, עובר זעזוע קשה על היושבים בגבעת רם ובקרית הממשלה ומאנשי היום הם הופכים לאנשי האתמול ללא כלים לביצוע.
אם יתקעו שם, ניוושע, אם לא, זה יעשה עוד סיבוב וחוזר חלילה.
***
מי הם אנשי החלום?
בעצם הם אנשי המחר, אלה אנשים שרוצים לעצב את העולם על פי מודל חדש שלא היה קודם. (בדרך כלל אלה ווריאציות על נושאים שהיו והיו, אבל לזכותם יאמר שהם לפחות חושבים בדרך כלל הרבה וקדימה).
השאיפה אינה להבטיח את היום שיהיה כמו אתמול, אלא לבנות מודל חדש, שיהיה שונה מאוד מן המודל שקיים היום.
מהפכנים הם אנשי המחר. החולמים יצרו את האימפריה האמריקאית שדועכת לנגד עינינו מהיום להיום, חוללו את המהפכה הצרפתית, שאפשרה את חיי הקולקטיב בעתו של שינוי טכנולוגי שאיש לא ממש ציפה לו.
בין החולמים גם ראשי אל-קאעידה, כמו א-זוואהירי, שרוצה לשנות את הסדר העולמי באמצעות הדת של אללה.
המודל שלו פשוט, התורה, כמו תמיד, תצא מן הלבנט. זה כולל את סוריה מצפון, את מצרים מדרום ואת פלסטין באמצע.
המשולש הזה נדמה בחלום שלו כמו העיט הערבי, שפורס כנפיים בסוריה מצפון ובמיצרים מדרום, ראשו בארץ ישראל, (פלסטין) וגופו בירדן. במצרים האחים המוסלמים נלחמים את מלחמתו, בסוריה המורדים הנאיביים שרצו בהפלת אסאד, שיחקו לידיו, ואצלנו, אנשי ההיום על שמרנותם הנוקשת ואחיזתם העיקשת באתמול יעשו את השירות שהוא זקוק לו.
***
במאבק הזה אין צורך להמר, אנשי המחר זוכים בכל הקופה. הרי הם היחידים שבאמת מתכוננים לו.
החולמים אינם במקום אחר, ואם קם אחד, מוטציה פוליטית כמו אובמה, אנשי ההיום מפרקים אותו בין רגע.
אבל במבט גלובלי, אולי זה מה שצריך לקרות בכל מקרה. הרי אם הקפיטליזם ממשיך להשתולל, אין מחר בכדור הארץ.
האם א-זוואהירי הוא התשובה של דרווין למציאות שיצר הקפיטליזם?
אני חושב שכן. נכון יותר אני חושש שכן ועצוב שזה כך, אולם לעצבות וערכים הומניים אין שום משמעות בעולם של דרווין, שם החזקים מנצחים ונכון להיום, אלה החברים של א-זוואהירי.
***
* המילה "הפנטומימה" מבוססת על המילה היוונית (παντ?μιμος pantomimos), "פנטומימה" ביוון העתיקה הייתה במקור קבוצה ש"מחקה את הכל" המלווה את עצמה בסיפור מושר ומוסיקה אינסטרומנטלית, לעתים קרובות ניגנו ברקע על החליל. מאוחר יותר הוחלה המילה על הטכניקה ולא התוכן שהיה מקובל בהתחלה. הפנטומימה הייתה דפוס פופולרי של בידור ביוון עתיק.
**"מותר האדם מן הבהמה הוא הרכילות" ע' 32 בקיצור תולדות הזמן בהוצאת דביר 2013.
כותב, מבקר ומייחל.
