לך לך טעם ארץ ישראל תשע"ד 

ערש"ק לך-לך - טעם ארץ ישראל תשע"ד

ויאמר יהוה אל-אברם, לך-לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, אל-הארץ, אשר אראך.ואעשך, לגוי גדול, ואברכך, ואגדלה שמך; והיה, ברכה.

מצווה הקב"ה את אברהם, לעזוב את ארצו וללכת לארץ אחרת, אל-הארץ, אשר אראך.        

אומר מוהר"ן, "מי שיודע מארץ ישראל, שטעם באמת טעם ארץ ישראל הוא יכול להכיר באחר".ארץ ישראל טעם ייחודי בה, טעם אשר אינו קיים בכל הארצות האחרות.

אברהם מצווה לעזוב את ארצו, מולדתו, בית אביו, מקום המוכר וידוע לו וללכת אל-הארץ, אשר אראך, ארץ אשר אינו יודע מקומה, טבעה ומהותה.

מהותה של ארץ ישראל, ארץ, אשר-יהוה אלהיך דרש אתה:  תמיד, עיני יהוה אלהיך בה--מרשית השנה, ועד אחרית שנה. ארץ ישראל הינה המקום אשר אין בה "פעילות עצמית" כל הנעשה בה, נעשה בהשגחת הקב"ה.כל הנעשה בארץ ישראל איננו מעשה הטבע, הכל בהשגחתו יתב'.

אמונה, הוא טעם ארץ ישראל.

ציווי הקב"ה את אברהם לעזוב המקום הידוע והמוכר וללכת אל הלא ידוע.הליכה זו הינה הליכה אמונית.

הקב"ה מצווה את אברהם לעזוב הארץ המוכרת והידועה, ארץ אשר אמונה אין בה, וללכת אל הלא ידועה.הליכה אל ארץ אשר כל קיומה והקיום בה, הינו באמונה.ארץ אשר למטר השמים, תשתה-מים.ארץ אשר כל אשר בה וכל אשר אין בה מעיני יהוה אלהיך, בהשגחתו של בורא עולם.

אמונה, הוא טעם ארץ ישראל.אמונה ענינה הידיעה שלמרות היות האדם יודע כל, אין יודע הוא דבר, כדברי מוהר"ן הידיעה הגדולה הינה לדעת שאינך יודע, אמונה הינה הידיעה שהקיום והמתקיים אינן מעשה ידיי.עיניי ה', מעשי ידי הבורא הם המקיימים כל.ידיעה שאינני יודע היא אשר מאפשרת לאדם ליידע יותר, לגדול בידיעתו.

ידיעת האדם היא המגבילה, היא אשר איננה מאפשרת לו לגדול בידיעתו שכן יודע הוא כל ואיננו מוכן לקבל דבר מעבר לידיעתו.

אומרת הגמ' 'אוירא דארץ ישראל מחכים'.ההכרה והידיעה, אשר אינני יודע כל היא אשר מביאה לחכמה.ארץ ישראל אשר כל מהותה הינה אמונה, כל מהותה, אי הידיעה.מהותה ההשתוקקות לדעת עוד, שכן אין אני יודע.מקום זה, של אי הידיעה, הוא המביא להשתוקקות לידע עוד,מקום שכזב, אווירא של מקום זה, מחכים.מציאות זו היא אשר בכוחה להביא להרבות חכמה והרבות ידיעה.

אברהם אבינו בצייתו לקב"ה, בהליכתו אל  אשר אראך, מראה להיותו מאמין ומבין שידיעתו בדבר מקומו הנכון לו, אין נכון הוא לו.אברהם מפיל עצמו בידי יוצר כל, אברהם מאמין ואכן זוכה לאשר לא יכול היה הוא לזכות במקום אשר ייראה בעיניו כמתאים לו.

הטועם טעם ארץ ישראל באמת, טעם של אי ידיעה ואמונה.בהיות טעם זה טעם אמיתי מביא האדם לידי יכולת ראיה לאשר אין ביכולתו לראות ללא טעמה של ארץ ישראל.

טעמו וראו, כי-טוב יהוה;    אשרי הגבר, יחסה-בו.
שבת שלום