עסקים ופוליטיקה מלאים בהפתעות ו-ודאות אחת. בין אם הם פוליטיקאים, בנקאים או מנהיגי איגודים מקצועיים, גברים כמעט תמיד פוגשים גברים אחרים בחליפות. המדים של הקפיטליזם כבשו חלק נרחב יותר מכדור הארץ מהקפיטליזם עצמו. כאשר ברק אובמה ביקר לראשונה את הו ג'ינטאו, מנהיגה העליון של הרפובליקה העממית של סין, הגברים היו לבושים בחליפות כמעט זהות בצבע כחול כהה, חולצות לבנות ועניבות אדומות מנוקדות.
המושג הפך להיות סמל של קונפורמיות - "חליפה" הייתה העלבון של ההיפים הנבחר לתאר איש ממסד משעמם. הבגד נדחה בהפגנתיות על ידי הטיטאנים של עמק הסיליקון כמו סטיב ג'ובס של אפל, מארק צוקרברג של פייסבוק וסרגיי ברין של גוגל. ובכל זאת יש לחליפת העסקים היסטוריה מרגשת ומסתורית שצריכה לתת ללובשים עקצוץ של עונג בכל פעם שהם שמים אותה עליהם. זה בגד נולד מתוך מהפכה, לוחמה וכאוס. החליפה עדיין נושאת את סימני העבר הסוער הזה, כמו גם את ההשפעה של חשיבה נאורה, השגת מטרות ועיסוקי גנדרנות. בשנה שעשויה לציין את יום השנה ה-150 לחליפה נראה חבל שלא היו חגיגות שנערכו לכבודה.
הדפוס נחתך באמצע המאה ה -17. כדי לשמור על דימוי של מה שמכונה היום "בריטניה הצנועה" אחרי פרוץ מגפה בשנת 1665 ושריפתה הגדולה של לונדון בשנה שלאחר מכן, צ'ארלס השני הורה לאנשי חצרו להתלבש בטוניקות, חולצות ומכנסיים פשוטים. זה היה מהפך עמוק. המלכים כבר מזמן הטילו חוקי הגבלה המונעים מהאספסוף להתלבש בצורה מפוארת. האילוץ של האליטה להתלבש בצניעות הציע כי כוח ומקום כבר לא היו מסומנים על ידי מטרים של תחרה וסלסולים.
עד סוף המאה ה -18 לונדון הפכה למרכז החייטות הג'נטלמנית. באופן חלקי זה היה כתוצאה ממקריות. בעלי המלאכה האנגליים שעבדו על בדי הצמר הכבדים יותר (דומה לחומר החליפה המודרני) כי הם מתאימים יותר לאקלים הבריטי הצטרפו אל זרם של חייטים זרים שנעקרו על ידי מלחמות נפוליאון. המיומנויות שלהם, הם תפירת מדים ללוחמים יבשתיים, עם עיצובים שלעצמם מבוססים על מדי פרשים בריטיים, הוסיפו קורטוב של חדשנות לחייטות של לונדון.
