אני מצפה ש.....
עד כה כתבתי ועסקתי לא מעט בנושא ציפיות ואכזבות. כתבתי מספר טורים בנושא ועדין נראה שיש מה לומר בעניין. כל נושא הציפיות שלנו מאחרים נראה לי כמו "באג" במערכת שלנו. המחדל הזה עשוי לפרק מערכות יחסים, אפילו את הטובות ביניהן.
ציפיות הן נכונות, מתאימות, ראויות, מוצדקות אך הן שלנו, שלנו בלבד. הסיכוי שגם אחרים יפעלו בהתאם לציפיות אלו ויעמדו בהן, הם לא תמיד גבוהים, לאו דווקא בגלל שיש בעיה בציפיות שלנו אלא מפני שהן שלנו, לאחרים יש את הציפיות שלהם.
גם בחיי האישיים וגם בחייהם של המתאמנים שלי, נושא הציפיות הוא נושא כאוב. אנו מתאכזבים, נעצבים, ובעיקר מופעלים על ידי אחרים בשל ציפיות אלו. יש לנו תקווה גדולה וציפייה אף גדולה עוד יותר שהם יעמדו בהן. זה לא ממש מובן לנו מה משתבש ואנו שואלים את עצמנו לא אחת, "מה כבר ביקשתי?" . לא גודל הבקשה או הציפייה שמונע ממנה להתקיים. הבעיה נעוצה בכך שלאדם האחר שמולנו יש תפיסות שונות, גישות שונות, תובנות אחרות וקודים שונים להתנהגות והתנהלות בסיטואציות שונות.
אז איך בכל זאת מתמודדים עם ציפיות? חשוב לשים לב שאנו לא מפתחים את הציפייה ההפוכה, כלומר, מצפים מראש להתאכזב. השיטה הזו לטעמי לא יעילה. היא ממלאת אותנו באנרגיה שלילית, לא מאפשרת לנו לראות את הטוב באחרים ובמצבים שונים. הציפייה להתאכזב צובעת את עולמנו בגווני אפור, לא מאפשרת לנו להאמין, באחרים, בעצמנו.
בגישה האימונית הדגש הוא שבן האדם ילמד לנהל את עצמו, להיות "בעל הבית" (מושג הלקוח מעולם הבודהיזם), יפתח גישות ותפיסות המטיבות עמו ומקדמות אותו ואת מטרותיו. יחד עם זאת בתהליך אימון אנו לומדים אלו הרגלים אינם משרתים אותנו, מעכבים אותנו – ממה עלינו להיפרד בכדי לנוע קדימה ולשפר את איכות חיינו. לכן, המטרה העיקרית היא לא להיות תלוי באחר, לא להיות "מופעל" ומותנה באדם אחר או במצב כלשהו.
בנוגע לציפיות, מרגע שנבין ונקבל באמת שאחרים לא תמיד יפעלו בהתאם לציפיות שלנו, נוכל להפסיק לצפות. לא נצפה להתאכזב כי הרי גם זו ציפייה שלא מביאה עימה דבר טוב, אכזבה היא תחושה קשה לעיתים, לא משנה שציפינו לה. "לא לצפות" זה דבר אחר. לא לצפות זה אומר לבוא "נקי", מדובר בגישה מאפשרת יותר. הרי יש יותר מדרך אחת נכונה לעיתים, כך אנו מאפשרים לגיטימציה לדרכים נוספות, גם אם הן לא עולות בקנה אחד עם הציפייה המדויקת שלנו.
כאשר אנו לא מצפים לדבר מה מסוים מאחר, יש לו אפשרות להפתיע אותנו, ללמד אותנו משהו חדש על עצמו ועלינו. יש גם אפשרות שלא נסכים עם מעשיו אך הם לא בהכרח חייבים לגרום לנו לאכזבה עמוקה ואישית. עצם העובדה שלא פעל כפי שחשבנו או ציפינו – מלמדת אותנו על כך שיש דרכים נוספות לפעול ולהגיב, הן לא בהכרח פחות טובות או מוטעות, לעיתים הן פשוט אחרות משלנו.
לפעמים יש לי הרגשה שלפחות מי שמכיר אותי כל כך טוב, לפחות הוא או היא יעמדו בציפיות שלי. קורה שגם הם לא עושים זאת. תחושה של אכזבה מכניסה לקשר מרירות, ריחוק, כעס וטינה. כל אלו יכולים לקלקל ולחבל במערכת יחסים – טובה ככל שתהיה. ולכן, שווה לעצור רגע לפני שממהרים להתאכזב, לחשוב – "האם יש דרך נוספת? האם יש אפשרות אחרת?" אולי אין טעם להתאכזב, אולי אין בכלל ממה? בלא מעט סיטואציות הבנתי שלאדם שמולי היו שיקולים שונים משלי, הבנה שונה משלי, דעה או גישה. בכל מקרה לא היתה לו כוונה זדונית לאכזב אותי או לפגוע בהכרח ולכן אין ממה להתאכזב. גם כאשר נעשו דברים שאני לא מרוצה מהם, אני מבינה שלא הכל קשור אלי או תלוי בי, לא תמיד הדברים נעשים ביחס אלי וכמו שאני בוחרת את ההתנהלות שלי והיא לעיתים לא עונה על ציפיותיו של האחר וזה בסדר, כך גם כאשר הציפיות שלי הן רק על הכריות.
בהתנהלות זו הרווחתי יותר שליטה על מצב הרוח שלי, מערכות היחסים המשמעותיות בחיי התחזקו ואפשרו לי יותר, להכיר יותר טוב את הצד השני וגם ללמד אותו עלי. ומול אנשים במעגלי הכרות מרוחקים יותר אני מבינה שאין להם סיכוי אמיתי לעמוד בכל הציפיות שלי ולכן אני לא שופטת, מבקרת או מתאכזבת. אני מבינה שזה ככה, גם אם זה לא מוצא חן בעיני, זה המצב, מה אני עומדת לעשות בנוגע לזה? להתאכזב? לא ממש.
טורים נוספים בנושא:
עדי אסייג וזנה - מאמנת אישית ועסקית תות תקשורת ותוצאות - אלון גל אימון אישי לשיפור איכות החיים - הצטרפו אלי גם בפייסבוק
