אם אני E.T., המגיע לכאן, (אגב, רק עקב טעות או קטסטרופה. באופן אחר, שום ייצור תבוני לא ירצה לעשות זאת מרצונו החופשי ובעודו חי ובהכרה*), אני עוסק כל כולי ובמירב האינטנסיביות בבניית אמצעים או איתור דרכים להתחפף מכאן.
אולם זה היה טוב לקודמי, E.T. שהגיע לצפון אמריקה הרחוקה. מה קורה לי, אם הגעתי מכול המקומות לכאן דווקא?
[הנחת היסוד בפיאסקו הזה, כי אני ייצור תבוני באמת, לא כמוכם, ה – EARTHLINGS שכבר כאן ומקדמת דנן.]
תחילה אני משפשף את עיני ללא הפסק, מתקשה להאמין למה שהן רואות בכל רגע, הרי בעולמי שלי, אי שם ורחוק מאוד, מרחק תבונה ושנות אור, יצורים חושבים – מאמינים - נוהגים, (באורח גורף, בין שלושת אלה, שם, אין שום סתירה), באופן שניתן לומר בוודאות, מנוגד, ייתכן לגמרי הפוך, לאיך בני התמותה נוהגים כאן ובפרהסיה.
המחשבה הושמטה מן ה – **triviumשלא במקרה, במקום בו האמונה קודמת למחשבה, היא מייתרת את עצמה, כלומר אין בה צורך מן הטעם הפשוט, אי אפשר לחשוב אחרי שהבן אדם נועל את מוחו באמונה שלא קדמה לה ומתקיים בה כל הזמן הספק שיוצר את המחשבה.
נתחיל בדבר הכי בסיסי, עיקרי האמונה, לפיו עומדים איסורים שבאופן הכי גורף שיש, אין להפר אותם מכללה.
והנה, אני רואה שעל כל צעד ושעל אנשים טרודים מעל ראשם בהפרה חוזרת ונשנית של העקרונות שכביכול ובמוצהר קיבלו על עצמם מלכתחילה.
ואילו אני, ייצור אקסטריטוריאלי, שואל את עצמי, לשם מה להמציא חוקים ועקרונות שלגמרי ברור כי אינך מעוניין לקיימם?
הרי העולם מלא גם כך באיסורים וצרות שכאן באוריגינל ומקדמת דנן וכלל אין צורך להמציא אותם.
הסבירו לי שלשם העניין הזה המציאו תפיסת עולם, מאין פרדיגמה של מחשבה בלתי לוגית בעליל, שקוראים לה בעת שהיא קורמת עור וגידים, התנהגות פרדוקסלית.
מה היא התנהגות פרדוקסלית ומה מקורה**?
זו ללא ספק חתיכת שאלה.
נניח האיש שמנסר את הענף שהוא יושב עליו מתנהג באופן פרדוקסלי. אם יצליח במלאכה, הוא ינחת על האדמה ויחטוף מכה ומאליו גם יפסיד את מיקומו אי שם מורם מעם ובטוח מצרה.
למה הדבר דומה.
נניח ייצר הקיום שגורם לכל אחד מאתנו, (כמעט, ובסייג הזה טמון הסוד של אי.טי. או הגילוי שלו עד לפעם הבאה), להרבות במצוות פרו ורבו, עד שלא יהיה עוד מקום פנוי על פניה של האדמה.
אולם זו אמירה מכלילה. הרי יש לא מעט earthlings שלמדו לרסן את ההתנהלות הזאת מתוך מחשבה שיוצרת מודעות שבסיסה הגיון והכרה במגבלות הקיום האישי שלהם.
כלומר וויתור וקומפנסציה בצידה.
מסתבר שאפשר לעשות פרו ורבו וליהנות, וכל זאת בלי להתרבות וכך, להפוך את החיים למאירי פנים ומהנים הרבה יותר מחייו של ניאנדרטל שבעיקרו של דבר שימש כפר הרבעה. (לא מוצלח בעליל, מקומו נפקד בהווה, או שמא הוא עדיין כאן? סוג של תעלומה?)
ואולי כלל וכלל הדבר הזה אינו תעלומה, שכן בקרבנו, (ולא רק כאן בפלשתינה), מתחזק קולו של הניאנדרטל, שמנסה לבטל את הישגי הקידמה ואת הקומפנסציה לצידה, את ההנאה הצרופה מתשמיש מיטה, במחיר של המחאה שלא רק שאין לה כיסוי, אלא היא מעולם לא נמשכה וכמו שזה נראה, גם בית הדפוס שאמון על הדפסתה, חדל להתקיים מזמן נורא. (אפילו ה' שמע על ה – bitcoin וזו הנחה סבירה).
הדבר הזה אמור ליצור קונפליקט שנובע מן האנטגוניזם בין הניאנדרטל לבין שוחרי ההנאה.
והוא בהחלט מתקיים והוא ניכר ומורגש בכל פינה.
אולם מה עושה הרוב, (לזמן מה), אלה שוחרי ההנאה, במקום לדחוק את הניאנדרטל לפינה, הוא בונה עבורו שמורה ואף נושא בעול קיומה, במחיר של משכנתא לעוד כמה דורות הלאה.
וכל זאת למה?
כדי להשקיט את מצפונו ירא האל ומאפשר לניאנדרטל לעסוק במלאכה היחידה שהוא באמת מוכשר בה, מלאכה שתעמיד את בני מינו על מספר גבוה בהרבה מאלה שלו שמאפשרים את קיומו, ובעת שזה יקרה, כל המערכת הפרדוקסלית הזאת תחדל להתקיים, על שוחרי ההנאה ועל עושי הפרו ורבו, גם אלה וגם אלה באידיליה הפוכה שמעטים מתריעים על קיומה.
ומה הבשורה של אי.טי. בכל העניין הבלתי מסובך שתואר למעלה:
חזי, (יחזקאל) טעה. יהוה פישל, אמנם הייתה תכנית אב של תקומה ותחייה, אבל לא נלקחו בחשבון כמה פרמטרים שוליים.
מתכנני השימור של העצמות פישלו, אלה התפוררו וכל האברהמים והאיובים התפוגגו והם אינם ברי שחזור ותקומה.
נ.ב. – שלא לדבר על היטלר, שמצא שיטה למחוק כל זכר גשמי לאומללים שהאמינו עד לרגע האחרון ביהוה. (אפילו עובדיו הכי מוכשרים של ה' לא מצאו דרך ליצור את "בצלמו" מפסולת שרופה שעלתה למעלה בערבות פולין הרחוקה.
*חשבתם פעם כי קיימת אפשרות ש"כאן" זה הגיהינום ופעם חיינו חיים אנושיים "אי שם" ואנחנו פה במסגרת כפרת עוונות או משהו דומה, לך תדע עד כמה ראשו של ההוא מלמעלה מסובב?).
** דיסוננס - בפסיכולוגיה החברתית ובחקר העמדות דיסוננס קוגניטיבי (או צריר הכרני) הוא מצב שבו חשיבתו של האדם מתמודדת עם סתירה וקונפליקט. התאוריה טוענת כי אצל בני האדם טמון רצון חבוי שמטרתו לשמור על העקביות בין עמדותיהם ותפיסותיהם לבין התנהגותם בפועל.
***trivium - כאלגוריה לשלושת נושאי הייסוד בפילוסופיה קלסית, דקדוק, לוגיקה, רטוריקה.
פרו ורבו מול תשמיש מיטה.
עיקרי הרשומה:
למה לכל הרוחות אנחנו מקיימים ציבור דוחה, בור ובלתי תורם לקולקטיב ובלתי ניתן לשינוי, בעוד הוא בעתיד הלא רחוק יסכן את קיומנו ואת קיומה של המדינה.
למה אנחנו מוותרים על כספנו כדי לעשות זאת ולשם מה?
למה אנחנו בוחרים בהנהגה שמאפשרת את קיומם?
למה אנחנו משמרים שיטה שמשמשת פס ייצור או צלחת פיטרי להתרבותם?
כי רובנו, עדיין, בתוך הלבלב, פוחדים מן הבוס שלהם וחרונו הנורא.
הבשורה עלפי אי.טי:
"אין אלוהים, יש ברדק והוא ממש לא בשליטה". (אגב, בכל מקרה יש לעניין הזה סוף, והוא מוחלט לפחות כמו ההבנה של רובנו שהמצב חרא נורא).
מסקנתו של אי.טי.: העניין בידינו. לשנות קל יותר מלחדול, בעיקר כי ברפרטואר של החידלון יש כמה בלתי נסבלים נורא.
הערת אגב: אי. טי. אינו מעוניין בזיון, כל אמירותיו בהקשר נטולים זימה או נהנתנות לשמה.
הכנסתי קישור כדי להקל על הבנת הקונספט של אנונה ופרימיטיביות:
אני מאמין שחשוב לצפות בו להבנה חלקית של המאמר.
כותב, מבקר ומייחל.
