האשליה 

הרבה אנשים לא מצליחים להבין למה העסק שלהם לא מצליח להתרומם מעלה ומדשדש. לפעמים זה עוד יותר גרוע כשהם לא יכולים לגמור את החודש בגלל העסק הכושל. ניקח לדוגמה את ניסים שם בדוי, שלקח זיכיון על מכונות אספרסו משווקות במשרדים. ניסים קיבל לכאורה הצעה שתשנה את חייו: קנה 20 מכונות אספרסו, שווק אותם ללא בעיות לאזור תעשייה גדול, תמלא להם קפסולות בכל שבוע וכל מה שנשאר לך זה לשבת רגע על רגל על הספה החדשה מעור איטלקי ולספור את הכסף. נשמע חלומי לא? אז זהו שלא. מה שניסים לא שאל בגלל הרצון המסמא להתעשר, היה למה האדם שמוכר לו את מכרה הזהב הזה לא עושה זאת בעצמו ומתעשר? הוא עד כדי כך נדיב?

זוהי רק דוגמה אחת קטנה עלינו, הישראלים, שמחפשים כל צ'אנס קטן כדי לצאת מהבינוניות ולהגיע לאלפיון העליון, להפוך לנובוריש ואם אפשר בעבודה קלה ומהירה כמובן. ברגע שאנחנו מסונוורים מהמטרה המוזהבת אנחנו מתאהבים באשליה שלא קיימת וכך איבוד האחיזה בעסק עצמו הופך מוחשי ומסוכן יותר. כך אנו יכולים ליפול לתרמיות מכל מיני סוגים.

דוגמה יותר טובה היא שיטת הפרמידה או בשמה היפה יותר- שיווק רשתי. למי שלא מכיר שיטה זו דוגלת בחבר מביא חבר. יותר נכון חבר מפיל חבר. ברגע שמישהו נכנס פנימה, על מנת למזער נזקים הוא חייב להכניס חברים שלו בשביל לקבל עליהם רווחים ולא להישאר בלי התחתונים. מישהו חכם אמר פעם: "אם זה נראה, מרגיש ונשמע טוב מדי, כנראה שזה לא אמיתי".

 כשהקמתי עסק כחשמלאי בבאר שבע, ניסיתי לא להסתנוור מהכסף ולשאול את עצמי האם אני מתאים להיות עצמאי. בדקתי פעם אחר פעם תוך ניסיון להתעלם מהאמוציות הכספיות שכרוכות בכך.

רק לאחר שהקמתי תכנית פעולה מפורטת ובדקתי כמה באמת חשמלאים בבאר שבע מרוויחים, רק אז פתחתי את העסק. נכון, גם אני אדם כמו כולם אך יחד עם זאת אני יודע שאם לא אזהר ואפעיל את המוח, אסיים גם אני בדיוק כמו ניסים.