מונופול בעלי ההון והעובדים בחברה דמוקרטית 

זמן רב יחסית זכינו לשקט יחסי בגזרת "הסתדרות העובדים הכללית", בכל הנוגע לאיומים בדבר שביתה כללית במשק. יחד עם זאת, המצב הוא ללא ספק מאוד נפיץ נוכח כוונת הממשלה לשבור את המונופול של הנמלים. על רקע זה, היה מעניין מאוד עבורי לקרוא את הדברים מפי הפרופ' הבריטי, מתחום מדע-המדינה, מייקל אוקשוט, במאמרו "הכלכלה הפוליטית של החופש"[1]. דברים שנכתבו בהקשר של ההעצמה הדו-כיוונית שקיימת לטענתו במאבק ההיסטורי אותו מנהלים ועדי העובדים כנגד המעסיקים.

מבלי לנקוט עמדה כלשהי בנושא, הדברים בהחלט גרמו לי להרהר בעניין; וכך הוא כתב: "המאבק בין בעלי ההון לעובדים (על חלוקת ההכנסות) איננו למעשה אלא מלחמת כזב (הגובה מן הציבור מחיר גבוה יותר מאשר מן הצדדים הנלחמים), שמסתירה את המאבק המהותי בין היצרן (בעלי העסקים והעובדים, המאוגדים שניהם במונופולים) לצרכן"[2].

אוקשוט פותח את הטיעון בעניין הזה בקביעה שאינה נתונה למחלוקת כי "כל מונופול מזיק לחופש", אולם לדעתו (וכאן באה עמדה מאוד רלוונטית בנוגע לנמלים) דווקא "מונופולי העובדים מסוכנים מן האחרים, וכי חברה הנתונה בשבים (בשבי שלהם – א.ב) תזכה למידה פחותה של חופש מכל חברה אחרת". אוקשוט מטעים על כך באומרו כי "מונופולי עובדים הוכיחו כבר כי הם עולים על מונופולים עסקיים ביכולתם להשיג כוח רב באמת – כלכלי, פוליטי, ואף צבאי. תשוקתם לכוח אינה יודעת שבעה[...] משצמחו, קשה עד מאוד לפרקם ובלתי אפשרי לרסנם"[3].

עולים כאן ללא ספק כמה אספקטים של נושא מאוד רחב; כדי לעמוד במשימה לסקור את האספקטים השונים מידת ההגינות מחייבת אותי להפליג בכמה הגיגים. על מנת להימנע מכך, אסתפק בכך שאומר כי גם אני מודע לכך שבמציאות שלנו קמו עלינו, מצד אחד, כמה וכמה מונופולים גדולים וחזקים שקשה מאוד לרסנם, אך מצד שני, קיימים גם לא מעט ארגוני עובדים חלשים באופן קיצוני, שהחברים בהם נאבקים על הלחם ולא על הקצפת, ורואי לציין זאת לצורך איזון התמונה.

אם לחזור לראשית הדברים, הרי שמשכה את עיניי באופן אישי, דווקא האמירה בדבר "מלחמת הכזב",שאוקשוט טוען לה, ואשר מתנהלת לשיטתו בין ועדי העובדים לבין ארגוני המעסיקים. מאבק אשר בסופו של דבר משרת את שניהם ומעצים את שניהם. הדברים אומנם נכתבו באמצע המאה הקודמת, ואודה ולא אכחד שבעוונותיי קצת קשה לי להכריע בעצמי בדבר הרלוונטיות שלהם לימנו.  

[1] מייקל אוקשוט הכלכלה הפוליטית של החופש (בעריכת: אפרים פודוקסיס; תרגום: ערן שעולי)ירושלים: הוצאת שלם 2011, עמ' 49

[2] שם, שם

[3] שם, שם