מקועקע 

The Dogs Walker

הוא מקעקע על גופו את מאורעות חייו, את שמות כל אהובותיו וכל נגיעה של המחט בעורו, מזכירה לו נשכחות. בין קעקוע אחד לשני, הוא מתפקד כ Dogs walker. באפר איסט סייד, המקצוע מבוקש למדי, על ידי עשירי השדרה החמישית, שמוכנים בשמחה לשלם לאדם, שיאסוף את צואת כלבם במקומם. שמו עבר ביניהם מפה לאוזן והיו פעמים בהם הוציא כתריסר כלבים בו זמנית. זרועותיו השריריות אוחזות בחזקה רכה את רצועותיהם והם עושים את דרכם דרך הסנטרל פארק, אל האחת מהפינות המיועדות לכלבים.

בגופית סבא לבנה, כובע צמר כהה ושרשרת זהב לצווארו, היו זקנו ושפמו מראה מושלם לרוכב אופנוע, מאלה שמסתובבים בחבורות מטילות אימה. קעקועיו הרבים, שהחלו מכסים בהדרגה את עורו,  הוסיפו להתרשמות זו. רק עיניו היו רכות. רכות כשל עיני ילד, היו נשותיו צוחקות והוא שמע צחוקים לא מעטים כאלה בחייו. גם את שמות אלה מהן שזכר, היה מקעקע והוא נשבע לעצמו, שלכשיסים יארוז את חפציו ויסע אל הארצות שמעבר לים, להכיר את העולם הגדול שבחוץ, עליו היה קורא בשקיקה, כאשר היה נמלט משיעורי בית הספר, אל הספריה העירונית , או כאשר התחבא מזעמו של אביו המכה.

יותר מכל רצה לבקר בפריז ולונדון. לראות את מגדל אייפל המפורסם ואת שדרות השאנז אליזה, לטייל לעת ערב לאורך הסיין, עם צרפתיה שלבטח יכיר, או לשתות בירה כהה מחבית, באחד הפאבים של לונדון ואולי אף לצפות בקונצרט רוק או שניים. הוא היה מהלך עם הכלבים ודמיונו חולף, מעל ראשי העוברים ושבים והוא מבחין-לא מבחין בקיומם.

הקעקועים החלו פולשים מזרועותיו וחזהו אל גבו, מכסים את הרגלים עד לבהונות. רק את פניו וכפות ידיו לא קעקע. נותרה לו רק מחצית השנה האחרונה בחייו ובתוכה שמותיהן של שלוש נשים, איתן חלק את מיטתו והיום, ממש היום אחר הצהרים, הוא עומד לסיים את המלאכה.

התרגשות מהולה בעצב החלה מטפסת בו. את ההתרגשות הבין וקיבל באהבה, אבל את העצב שנילווה לה לא הבין. הן במשך כל השנה האחרונה חיכה לרגע הזה, חלם כל דקה ממנו ושזר בדמיונו כל דקה שאחריו. הוא חרג ממנהגו וקיצר במעט את טיולם של כלביו, מתכנן את מילות הפרדה לבעליהם. שמונה כלבים, הוא הוציא היום ולבעלי הכלבים האחרים, יתקשר מאוחר יותר.

השדרה החמישית, פינת רחוב  64, בית יוקרה, שנבנה אחרי מלחמת העולם הראשונה, על ידי מורדוך והתנשא לגובה של שש עשרה קומות, היתה תחנתו הראשונה. השוער מצלצל אל בעלת הפודל הלבן, לאסוף את כלבה. כעבור דקות אחדות, יורדת האישה המטופחת ומחייכת אליו בידידות. הוא מנסה להוציא את מילות הפרדה מפיו, אך הן ממאנות להשמע. עיניו מביטות אל החוץ ועל הבנינים שהוא כל כך מכיר.

"מחר בתשע?"

"כן" הוא מהנהן "מחר בתשע".