לצאת מהשיגרה 

יש ימים שהאדרינלין בשמיים.

כל מה שאת עושה מצליח, את להיט, את מבריקה, את לא יכולה לטעות.

את מרגישה שאת נוגעת בשמיים.

בעבודה מתייעצים איתך, ברחוב מחייכים אלייך.

אפילו החנייה הטובה מתפנה בשנייה שאת מגיעה לשם, כשכל מגרש החנייה מפוצץ

השמיים כחולים יותר, השמש מבהיקה יותר והחיים שלך נראים מושלמים.

ועכשיו מגיע ה- אבל.......

יש ימים  ש.... ואני לא הולך לספר לך ששום דבר לא הולך. לא, יש זרימה, אבל....

הכל צפוי, זה קורה שוב ושוב, את קמה מתארגנת, מגיעה לעבודה, פוגשת את כולם ושום דבר,

שום דבר מסעיר, שום דבר מיוחד, שיגרה, ועוד עבודה, חלקה דחופה, אבל, איש לא שם לב אלייך במיוחד, לא מתרשם מהישגייך, אין אקשן,  אין עניין,  עוד יום ואחריו עוד יום, וגם הרחוב שגרתי, והערב כרגיל,

ואת מתעייפת, מתוסכלת, חשה שחיקה.

מה יש לי להגיד? את מה שאני תמיד אומר והוא- את מייצרת את מצב הרוח שלך את האנרגיות שלך, את לא תלוייה באיש, בחוץ, לטוב ולרע.

היופי שלך, הכוחות שלך, החיוניות שלך, המתיקות שבך, המרירות שבך, הרומנטיות שבך, הריאליות המפוכחת שלך- כולם נמצאים בתוכך. המקצועניות שבך, יכולת הניתוח והוורבליות שלך, כושר ההגעה למסקנות חד משמעיות, שאין אחריהן מקום לויכוח, כולם נמצאים בתוכך.

גם בימים הכי שגרתיים, כשתתחברי לאור שבתוכך,  לשמחה שבך,  לכוח החיים שמפעם בך, למקצוענית שבך,  את תהיי המנוע שמייצר את האנרגיות הטובות-  בלי קשר למה אחרים מרגישים , בלי קשר אם הם שמו לב לסומק החדש או לצבע השפתון הבוהק שקנית אתמול כדי שידגיש   את הפסים שצבעת בשערך.

וכשאת תביאי את החיוך המאיר שלך, תאמיני לי שהרחוב יחייך אלייך בלי קשר לכמה שגרתי הוא היום הזה.