גז טבעי בישראל
מאז ראשית שנות ה2000 כמעט ולא נעשה שימוש בגז טבעי כמקור אנרגיה בישראל. בתחילת האלף השלישי נתגלו מצבורי גז ראשונים בים התיכון אל מול חופי ישראל (בשדה הגז המכונה "ים תטיס"). במקביל גדלה, בעולם בכלל וגם בארץ, המודעות לאפשרות הטמונה לשימוש בגז טבעי כמקור "אנרגיה ירוקה" דהיינו מקור אנרגיה שהוא ידידותי יותר לסביבה מאשר החלופות המשמשות כיום (בתחנות הכוח פחם ומזוט, ברכבים ובתעשייה דלקים המזוקקים מנפט גולמי כגון בנזין, סולר, נפט ועוד).
שימוש בגז טבעי בחברת החשמל
בחברת החשמל, הצרכן העיקרי של דלק מוצק והספק העיקרי של אנרגיה בארץ, הבינו את החשיבות להגברת השימוש בגז טבעי, ערכו הסבות ופיתוח מתאים במספר תחנות כוח והחלו להפיק חשמל תוך שימוש בגז טבעי שיובא ממצריים, שימוש שנמשך עד שנת 2011.
המהפכה במצריים הביאה לביטול חד צדדי (מצד המצרים) להסכמי אספקת הגז לישראל וכן היו חבלות מרובות בצינורות אשר הזרימו את הגז לארץ דרך מדבר סיני.
כוחות השוק, מדובר בכוחות אימתניים לאור סכומי העתק המעורבים, הניעו מספר חברות בינלאומיות ומקומיות (כגון "נובל אנרג'י" ו"קבוצת דלק") ליזום קידוחים לאיתור שדות גז נוספים. שדות כאלה אכן נתגלו והחלו לספק גז טבעי לחברת החשמל. בבורסה בישראל הניבו מניות גז רווחים נאים בגין השקעות ספקולטיביות אך גם נרשמו הפסדים כאשר חברה שאמונה הייתה על מציאת שדה גז נאלצה להודות שלמרות השקעות ענק בחיפוש לא נתגלו מצבורי גז מסחריים.
תמלוגים למדינה בגין הפקת משאב טבע
הגז הטבעי הוא משאב טבע וככזה הוא שייך למעשה לכל אזרחי המדינה. כאשר חברה מנצלת משאב טבע נהוג שזו תשלם תמלוגים לקופת המדינה וכך יזכו האזרחים ליהנות מפירות השימוש בנכס השייך גם להם.
גובה התמלוגים ומדיניות המיסוי נקבעו בחוק הנפט בשנת 1952 ולא שונו כל עוד כמויות הגז שנתגלו היו זניחות. ההתפתחויות שתוארו לעיל גרמו לפריצת מאבק בין מי שמעוניינים להגדיל את גובה התמלוגים ככל שניתן (למען רווחת העם) לבין תאגידי הגז ששואפים למנוע העלאת התמלוגים או לפחות לצמצם היקפה עד כמה שניתן. יש לציין לזכותם של תאגידי הגז שהם היו צרכים לקחת סיכון מחושב לפני שידעו אם ימצאו גז ולא בטוח שהוגן לדרוש מהם להתחלק ברווחים לאחר שהתגלה שהם "הימרו נכון".
ייצוא גז טבעי
ככל שנתגלו עוד ועוד שדות גז מסחריים התברר שלא רק שניתן יהיה לספק את הדרישה בישראל אלא שיהיו עתודות גז מהן ניתן לייצא גז לחו"ל. דיונים ציבוריים סוערים החלו להתנהל סביב השאלה כמה גז ראוי לייצא וכמה ראוי לשמור כעתודה כדי להבטיח עצמאות אנרגטית ארוכת שנים לישראל.
השקעות במעבר לשימוש בגז טבעי הן רבות ולעיתים קשות לחיזוי. מחד ברור שמדובר בפוטנציאל אדיר שאמור לבוא לידי ביטוי גם בשיפור איכות החיים (הורדת יוקר המחייה למשל) מנגד קיימים חששות שקשרי הון שלטון ינשלו את אזרחי המדינה מן הנתח המגיע להם וכן שתהיה התנהלות בלתי אחראית בכל הנוגע להובלת הגז וזיקוקו, הן מבחינת נזק לסביבה והן מבחינת סיכונים לאוכלוסיה מפיצוץ או שריפות במתקני טיפול בגז.
השקעות פיננסיות
דרך נוספת בה האזרח יכול להרוויח מאוצרות הטבע של המדינה, היא השקעה בתיקי השקעה וקרנות נאמנות אשר מחזיקים מניות, אגרות חוב, חוזה או אחוזים בחברות חיפוש הגז וחברות תפעול מצבורי הגז, בדרך זו גם הסיכון להפסד כספי קטן בזכות אחזקה בנכסים מרובים. האינטרס הוא של כל הצדדים: חברות הקידוח והשותפים לחיפוש הגז צרכים כספים בסכומים אדירים, מהצד השני בתי השקעות יודעים שיתכן ומדובר בהשקעה שתחזיר את עצמה בגדול, המצב רק משתפר כאשר מגלים עוד מצבורי גז טבעי גדולים ומבינים שמדובר בהשקעה טובה יחסית. בשורה התחתונה לא כלנו נתעשר, אבל חלק גדול מהישראלים ירוויחו סכומים יפים.
